זכות השימוע במגזר הפרטי והציבורי
החובה לערוך לעובד שימוע טרם פיטורים ידועה כזכות הטיעון של העובד והמעביד אינו רשאי למנוע מהעובד זכות זו.
במגזר הציבורי נהוג לתת הודעה לנציבות שירות המדינה טרם הפיטורים, להודיע לעובד מבעוד מועד על מועד השימוע, לפרט בפני העובד את הטענות בגינן פיטורים מתבקשים וכמובן לתת לעובד הזדמנות לשטוח את טענותיו כנגד הפיטורים אף באמצעות עו"ד או ועד עובדים שייצגו אותו בהליך השימוע .
בפרקטיקה, גם במגזר הפרטי חלה חובה לערוך שימוע לעובד טרם פיטוריו וזאת מכח הלכות ופסיקות של בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין חוזר על קביעתו כי זכות השימוע היא זכות יסוד גם במגזר הפרטי והיא נגזרת מיחסי העבודה בין העביד לעובד, בייחוד אם מדובר על פיטורי עובד בעל וותק רב.
בחלק מהמקרים בהם הפר המעביד את חובת השימוע נדרש המעביד לשלם לעובד פיצוי כספי, ולעיתים, לפי נסיבות העניין, עלול בית הדין לעבודה לבטל את פיטורי העובד ולהשיבו לעבודה.
דוגמא בולטת לחוסר תום לב והעדר זכות שימוע לעובד טרם פיטוריו אירע בפסק דין ע.ב 10864/04 משה שמיר נ' צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ. שם דובר על נהג משאית שהועסק 15 שנה ופוטר לאלתר, במהלך יום עבודתו, בשיחת טלפון. בית הדין האזורי קבע כי על אף שלא מדובר על גוף ציבורי או דו מהותי חובה על המעביד להשתמש בזכותו הקניינית בתום לב ולא בשרירות. בסוםו של יום זכאי היה העובד לקבל פיצוי כספי בגין העדר זכות שימוע.
