בגידה

בגידה

מספר קלישאות שנאמרות בימינו על בגידה "כטרנד" קיים והן כוללות אמרות: רוב הזוגות חוו או יחוו בגידה, גברים בוגדים יותר מנשים, מי שבוגד פעם אחת יבגוד תמיד וכולי. ביטויים אלו מהווים מעין לגיטימציה למעשה אסור על פי הדת, המוסר ואפילו חקיקה בהקשרים מסוימים. מלבד זאת, כאשר מביטים לעומק בתא המשפחתי מבינים באמת ובתמים את משמעותה של בגידה, אשר עשויה להביא לשינוי קיצוני באורח החיים, לפירוק תא משפחתי ולגירושין. במאמר שלהלן נסביר מהי בגידה בהקשרה הרחב וכן כיצד בגידה מתוארת בחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"). בנוסף, נסביר על המשפחה הפטריארכלית מול פוליגמיה. נדון בהליך הגירושין בישראל, בעילות הגירושין ובהתייחסות לבגידה, בערכאות המשפט השונות.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. כמו כן, המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות, אך מכוון לשני המינים.

מהי בגידה:

לא פעם, המונח בגידה מתקשר להיבטים הנוגעים להפרת אמונים של יחיד כלפי מדינתו, מולדתו. כאשר אדם ביצע פעולה הנחשבת כלא נאמנה כנגד מדינתו (לדוגמא: נידב מידע לאויב בעת מלחמה או בעתות שלום) כך שהוא מוגדר "בוגד". למינוח זה נלווה אות קלון וסלידה מהאדם אשר ביצע את המעשה הנתפס כנתעב. כיום, המושג משמש גם לביטוי של הפרת אמון בכל מערכת יחסים זוגית, לרבות בין חברים, בגידה בתוך מערכת נישואין. בברית הנישואין, מבטיחים בני זוג את אמונם האחד בשני. בעת הפרה שכזו, ישתמשו השניים, החברה והמערכת המשפטית, במושג בגידה.

בשפה היומיומית, בגידה היא סובייקטיבית לכל זוג. יש זוגות שיגדירו בגידה רק כאשר בוצעו בפועל יחסי מין, לעומת זוגות ש"מעידה חד פעמית" לא תיחשב כבגידה, רק אם מדובר ברומן. זוגות אחרים, יראו בשיחות עמוקות של אחד מבני הזוג עם אדם שאינו בן זוגם, כבגידה. כיום, המונח בגידה קיים הן בחקיקה והן בהתייחסות המשפט. בפן הפלילי, בגידה הינה הפרת אמונים למדינה. בפן האישי המשפחתי, בגידה הינה עילת גירושין בפני עצמה.

בפן האזרחי – בגידה במערכת נישואין:

כאמור, בגידה היא מונח סובייקטיבי. מה שיחשב כבגידה לזוג מסוים לא ייתפס ככזה אצל זוג אחר. עם זאת, ישנה התייחסות כללית לבגידה, בתור אקט של קיום יחסי מין מחוץ למערכת הנישואין. אך עם השנים, חלק מהחברה רואה בבגידות נורמה חברתית קיימת. ללמדנו, כי אוכלוסיות שתוכרנה כליברליות יותר, יראו מצבי בגידה כמובנים מאליהם. בנוסף, קיים שוני חברתי הנוגע למינו של הבוגד. לעיתים, כאשר גבר בוגד, החברה רואה זאת בצורה יותר מקילה, לעומת אם הדבר נעשה על ידי אישה.

יתכן שהסיבה לאותן הנחות שגויות היא שאותן נשים נבגדות, שרואות בשלמות המשפחה ערך עליון, מחליטות לומר כי בעליהן "לא יכול לשלוט ביצריו" או שהיא "אשמה" במעשה, ומכאן נולדת לגיטימציה לביצוע הבגידות.

על פי רוב, במקרים שבהם אישה בוגדת – היא תקבל יחס אחר מגבר בוגד מהחברה, שכן בעיני החברה, תפקידה של האישה הוא לשמר את התא המשפחתי.

למרות הפער החברתי האמור, בית המשפט לענייני משפחה אינו ממהר להיכנס בין מצבים רגשיים ועוד בתא המשפחתי, ואינו נוטה להיכנס לשאלה מי בגד, מי עשה, מדוע זה קרה, והנושא אינו נדון לגופו של עניין בערכאה של בימ"ש לענייני משפחה, אלא נדון רק בבית הדין הרבני.

חשוב לומר, כי הסיבות לבגידה הן רבות ומגוונות. כל אדם סוחב על גבו מטען רגשי אחר ומכאן, שקיימות מגוון סיבות לביצוע הבגידה, אם כי בפסיכולוגיה הוכרו מספר סיבות עיקריות לביצוע בגידה. נרחיב: לרוב, בגידה תבוצע כדי למלא פער שחסר לאחד מבני הזוג במערכת היחסים הקיימת אצלו בבית. גברים יבגדו מתוך יצר מיני ולשם הריגוש שבעצם המעשה, לעומת נשים, שיחפשו מילוי חסכים רגשיים וכן הרגשת נאהבות וחיזור. נעיר כי לא חייבת להיות סלידה מבן הזוג, כדי לבגוד, להפך ישנם בני זוג שאוהבים את בן הזוג ובתת המודע אף רוצים להיתפס במעשה הבגידה, במטרה לעורר את הצד השני – לנסות לשפר את יחסיהם ולהשלים את החסר. כך או כך, על בני הזוג להחליט יחדיו אם יוכלו לקום מאותה בגידה ולהמשיך בחיי השותפות או לא. כל משפחה לגופה וכל מקרה לגופו.

בפן הפלילי – בגידה בחוק העונשין:

הקודקס הפלילי של מדינת ישראל הוא חוק העונשין שהזכרנו לעיל. חוק זה מכיר במינוח בגידה נגד המדינה. בסימן ב' לחוק העונשין המכונה: "בגידה" קיימים 7 סעיפים והם:

סעיף 97 לחוק העונשין – פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה: על פי החוק, מי שפעל לפגיעה בריבונותה של מדינת ישראל, בכוונה תחילה, או שהביא לכדי מצב שכזה – דינו מיתה או מאסר עולם, שהם העונשים הקשים ביותר בחוק העונשין.

סעיף 98 לחוק העונשין – גרם מלחמה: מי שהביא לכדי גרימת פעולה צבאית נגד ישראל – דינו 15 שנות מאסר ואם התכוון לסייע לאויב – דינו מיתה או מאסר עולם.

סעיף 99 לחוק העונשין – סיוע לאויב במלחמה: מי שסייע, לרבות במסירת ידיעה לאויב או ביצוע מעשה, ביודעין שיגיע לאזניו של האויב – דינו מיתה או מאסר עולם.

סעיף 100 לחוק העונשין – גילוי החלטה לבגוד: מי שיגלה כי התכוון לבצע את האמור בסעיפים 97, 98, 99 – דינו 10 שנות מאסר.

סעיף 101 לחוק העונשין – שירות בכוחות האויב: אזרח ישראלי או כל אדם שחייב בנאמנות לישראל (מתבטא לרוב בשירות צבאי), ששירת בכוחות המזוינים של האויב – דינו מאסר של 15 שנים.

סעיף 102 לחוק העונשין – סיוע לשבוי מלחמה: מי שסייע לשבוי מלחמה להימלט ממקום כליאתו או לנסות להימלט – דינו 15 שנות מאסר. מי שהתרשל בתפקידו ובשל התרשלות זו, ברח שבוי מלחמה – דינו 3 שנות מאסר.

סעיף 103 לחוק העונשין – תעמולה תבוסתנית: מי שהפיץ דברי תעמולה בעת לחימה, בכוונה לגרום לבהלה בציבור ו/או לערער את רוחם של חיילי צה"ל – דינו 5 שנות מאסר. אם עשה את במטרה לפגוע בביטחון המדינה – דינו 10 שנות מאסר.

כלומר, בערכאות אזרחיות (בתי משפט) אין עונש כלשהו על בגידה בתוך התא המשפחתי, וחשוב לדעת זאת בטרם פוגשים עורך דין שרלטן שמנסה לרתום אתכם להגיש תביעה, לשלם אגרה, בטענה כי בן/ת הזוג פגע בכם בעקבות בגידה בו.

התא המשפחתי – מונוגמיה לעומת פוליגמיה:

כיום, התא המשפחתי המוכר והמקובל, כבר לא מורכב רק מבני זוג (בני אותו מין או מינים שונים) וילדיהם, אלא יש גם משפחות שמורכבות מהורה אחד, הורים חד מיניים, הורים שחברו יחדיו לשם הורות משותפת וכן הלאה. משכך, המושג משפחה פטריארכלית הוא תפיסה ישנה, שלא מוכרת כיום בציבור הרחב (וטוב שכך).

לפי תפיסה ישנה זו, הגבר הוא אבי המשפחה. אשתו נחשבת בבעלותו, כך גם ילדיו. היות והאישה הינה רכוש, אזי כדי להראות עושר ומעמד, הגבר היה יכול להחזיק בכמה נשים בו זמנית ומכאן – פוליגמיה, שמשמעותה ריבוי נישואין.

פוליגמיה מוכרת באסלם וניתן לראות אוכלוסיות דתיות המקיימות אורך חיים כזה. עם זאת, נבהיר כי בישראל קיים איסור על ריבוי נישואין, אשר מעוגן בסימן ח' לחוק העונשין. לפי סעיף 176 לחוק העונשין: "נשוי הנושא אישה אחרת ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". כך שאם גבר יהודי מעוניין להתגרש מאשתו, והיא מסיבותיה לא מסכימה לתת לו גט, אל לו להינשא בשנית עם אישה אחרת, שכן הוא ייחשב כמי שעובר על החוק, ורצוי שהוא יפנה לבית הדין הרבני ויבקש היתר לשאת אישה שנייה, ועל ידי כך לא ייחשב כמי שעובר על החוק.

הליך הגירושין בישראל:

כאשר אנו עוסקים במונח בגידה אנו נשתמש לא אחת במונח זה בהקשר לגירושין. בחלק שלהלן, נסביר מדוע:

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית בישראל אשר יש לה סמכות בלעדית לעסוק בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל – וזאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג– 1963 (להלן: "חוק בתי דין רבניים"). מי ששופט בבתי הדין הרבנים הם דיינים. דיינים אלו ימונו לתפקיד על ידי ועדת מינוים מטעם משרד המשפטים, בדומה להליך קביעת שופטים בערכאה האזרחית. בישראל, קיימים בתי דין רבניים אזוריים שמעליהם קיימת ערכאת ערעור, שהיא בית הדין הרבני הגדול הממוקם בירושלים.

הדת היהודית רואה בערך הנישואין כערך עליון ולכן גירושין יוכרו כמוצא אחרון לזוג אשר יחסיו עלו בתוהו. ראשית, בבית הדין הרבני ינסו לגשר בין השניים בעזרת הסכם "שלום בית". הסכם זה מגדיר תקופת ביניים, שבה בני הזוג יבחנו את יכולתם להמשיך להיות נשואים זה לצד זו. הסכם שלום בית קובע כללים בהתאם לרצונם של בני הזוג. הסכם שלום בית הוא פרטני לכל זוג – יתכן שיוצע על ידי בית הדין הרבני ויתכן שיוגש כתביעה לשלום בית על ידי אחד מהצדדים, אשר אינו מעוניין בפירוק היחסים. במידה והסכם שלום בית לא יצלח או לא יוצע מלכתחילה ובמידה שאכן קמה בנסיבות הגירושין עילת גירושין (שעליה נרחיב בהמשך), יפנו השניים להליך הגירושין אשר כולל גם הסדרה של ענייני הרכוש, המשמורת והמזונות.

הליך הגירושין בישראל, מוסדר בהתאם להוראות דתם של בני הזוג. אם מדובר בבני זוג משתי דתות שונות או בבני זוג חסרי דת, אזי ההליך שמקביל להליך הגירושין הדתי, הוא התרת נישואין, אשר ייערך על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

במדינות רבות בעולם, הליך זה הוא אזרחי לחלוטין והוא מתבצע על ידי רישום במשרדי הממשלה. בישראל, לעומת זאת, יקוים טקס דתי, במקביל לרישומים הממשלתיים. במידה ולא יתקיים טקס דתי – אזי הרישום לא ישונה במשרדים הממשלתיים, דהיינו בישראל עדיין מרשם האוכלוסים במשרד הפנים דורש נישואין בבית הדין הרבני, אם מדובר על בני זוג יהודים. יחד עם זאת וכדי להשלים את התמונה, ניתן להירשם במשרד הפנים כ"נשואים" אם בני זוג נישאו בחו"ל והציגו בפני משרד הפנים מסמכים נדרשים, ובשים לב כי סוג נישואין אלה נקרא "נישואים אזרחיים".

הליך הגירושין נערך בשתי אפשרויות. נסביר – כאשר יש הסכמה בין בני הזוג לגירושין, אזי הם יגישו בקשה לגט לבית הדין הרבני, בהסכמה. כלומר – תביעה לגירושין מוסכמים ויפרטו את ההסכמות שלהם. במקרה כזה ההליך יהיה מאוד קצר ובית הדין יורה על סידור גט.

לעומת זאת, במידה ובין בני הזוג אין הסכמה לגירושין, אחד מהצדדים אינו מעוניין בגט (לפעמים מתוך מטרה סמויה: להתיש את הצד שכנגד, בהליכים כמו חלוקת רכוש ומשמורת ילדים), במקרה כזה, תנוהל תביעת גירושין מן ההתחלה ועד הסוף. כלומר, מי שמבקש את הגירושין יצטרך להוכיח שיש לו עילת גירושין בהתאם לעילות הקבועות בדין העברי–דתי (נסביר על כך בחלק הבא). במידה והצד שמעוניין בגירושין הצליח להוכיח עילת גירושין, הרי שאז בית הדין הרבני, יאשר את הגירושין וזאת לאחר שמיעת ראיות בעניין.

עילות גירושין:

כפי שהוצג במאמר זה, כדי שבית הדין הרבני יורה על מתן גט ובעצם יורה על גירושין בין בני הזוג יהודים יש צורך בהוכחה של עילת גירושין מבין עילות הגירושין הקבועות בהלכה העברית שבגינה ניתן להתיר נישואיהם של השניים. ישנן עילות שהן משותפות לבני הזוג וישנן עילות שיכולות להתקיים רק אצל הבעל או רק אצל האישה. העילות המתוארות הן לפי ההלכה ואינן רשימה מלאה. בעניין זה ולאורך שנותיי כעורכת דין הצלחתי להוכיח לא אחת עילות גירושין נוספות כגון בתיק 158077/7 בבית הדין הרבני האזורי ברחובות שם קיבלו את עמדתי וקבעו כי אין שום ספק שעל הבעל לגרש את אישתו (מרשתי) כי הצדדים פרודים כבר מספר שנים ואין סיכוי לשלום בית ותוך שטענת הבעל לשלום בית נובעת משיקולים אחרים:

עקרות – עילה זו עומדת לטובתם של הגבר ושל האישה, גם אם מבחינה רפואית לא צוין כי אחד מהם עקר. הדין הדתי מחייב לנסות להרות במשך 10 שנים, לפחות, לפני שימוש בעילה הנ"ל.

מומים ומחלות – גם עילה זו, עומדת לשני בני הזוג. אם היו לאחד מבני הזוג מומים או מחלות אשר בן הזוג לא ידע על קיומם לפני החתונה או לא יכול היה לדעת, בית הדין הרבני יכול להורות על גירושין. אם המחלה החלה במהלך הנישואין או שבן הזוג החולה גילה עליה במהלך הנישואין – אזי עילה זו אינה תקפה ואינה מתקיימת.

מעשה כיעור – עילה זו עומדת לגבר בלבד והיא כנגד אשתו. מעשה כיעור מוגדר על ידי בית הדין הרבני כמעשה שאישה צנועה לא תעשה כאשר היא נשואה. ניתן לפרש זאת כחשד לבגידה. לדוגמא: אישה נשואה אשר נכנסת לחדר סגור עם גבר לבדה יכולה להיחשד במעשה כיעור. מקרים שתוארו כתמונת ראי, דהיינו, גבר שנהג בדרכים כאלה לא היוו עילת גירושין. בעניין זה כאמור, צריכים להוכיח מעשה כיעור ובשים לב כי גם הדיינים יודעים שלא פעם אישה נשואה נכנסת לחדר סגור עם גבר שאינו בעלה במסגרת חיי היום-יום, ולכן דורשים הוכחה ברורה לעניין הכיעור, ולא מסתפקים בטענה בעלמא בעניין זה.

בגידה – עילה שעומדת לטובת הגבר כנגד אשתו. מדובר בבגידה ברורה עם ראיות לביצועה, אחרת היה נתפס הדבר כמעשה כיעור. על פי ההלכה הדתית, בגידה היא מעשה ניאוף של האישה עם גבר שאינו בעלה. במילים אחרות, אישה שבגדה בבעלה היא אישה "שזנתה תחתיו". כאשר מוכחת הבגידה לבית הדין הרבני, אזי האישה תהיה אסורה "לבעלה ולבועלה". כלומר – זו עילה המחייבת גירושין באופן מוחלט. גם במידה והגבר יסלח, עדיין בית הדין לא יתיר (לפי ההלכה העברית) את חזרתו לאישה. עם זאת, במידה וגבר יבגוד באשתו, הדבר לא יהווה עילה לגירושין, אלא אם היה "רועה זונות", כלומר בגד באופן קבוע או מקיף או משתמשך.

אי סיפוק מיני וכלכלי – עילה זו מופעלת לאשה כנגד בעלה. על פי ההלכה, הגבר מחויב לקיים יחסי מין עם אשתו וזאת לפי "כסותה ועונתה לא יגרע". הביטוי מתייחס לכלכלה, מלבוש ומגורים, אך לפי פרשנים, גם לסיפוק מבחינה מינית.

השלכות הבגידה על זכויות ברכוש:

הליך הגירושין אינו מסתיים בפרידה של בני הזוג והתרת נישואיהם אלא גם בהפרדת כל הנושאים שאותם חלקו השניים, לרבות רכוש. החוק בישראל העוסק בחלוקת רכוש, הינו חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון, קובע כי בעת גירושין, תחול על בני הזוג חזקת "איזון משאבים" שלפיה יחולקו הנכסים שלהם בחלוקה שוויונית והוגנת. לסוגיית הבגידה אין כל השפעה בכל הנוגע לחלוקת הרכוש השוויונית בין בני הזוג.

כלומר, חשוב להבין שאם עורך דין שעימו התייעצתם טוען שהוא יצליח להשיג לך, הגבר, יותר רכוש מאשר אשתך שבגדה – מדובר על שרלטן. אבהיר, בתי הדין הרבניים מתייחסים לנושא הבגידה כעילת גירושין וכעילה לאי חיוב הבעל בכתובה או מזונות אישה. מאידך, עצם הבגידה לא משפיעה על הפסיקה בעת חלוקת הרכוש, גם לא בבית הדין הרבני. רק אם יש עילות אחרות-נוספות לכך שהרכוש יתחלק באופן שאינו שוויוני (הגבר הביא רכוש מהוריו, מירושה וכיוצ'), אזי יתכן שבית הדין הרבני "יקרוץ" בחלוקת הרכוש לעבר הגבר הנבגד, וגם זה כאמור תלוי בסיטואציה המשפטית, ולא ככל אצבע.

התייחסות לבגידה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים:

כאמור, בתי הדין הרבניים מתייחסים בצורה שונה לבגידה של גבר במהלך נישואין לעומת בגידה של אשה. השוני מתבטא בעילת גירושין אשר מתקיימת רק כאשר מדובר בבגידת נשים וזאת לפי ההלכה היהודית. בנוסף, אישה שמוכרת כבוגדת בבעלה עשויה לאבד את זכאותה למזונות אישה במהלך תקופת הגירושין ועד הגט (להבדיל ממזונות ילדים כמובן שאינם קושרים לפן האישי שבין הצדדים). מנגד, בבית המשפט לענייני משפחה לא ממהרים לבחון את היחסים הבינאישיים בין בני זוג. להלן ציטוט מפסק הדין בע"א 8489/12, פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי–מוסרי–דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות–רגשיות ביותר של בן אנוש".

סיכום:

מלבד הפן הרגשי וההשלכות שיכולות להיגרם בשל בגידה, בגידה יכולה להשפיע על הליך הגירושין לגופו. לכן, במידה ונקלעת למצב שבו את\ה נמצא\ת בוגד\ת או לחילופין נבגד\ת, חשוב להכיר את הזכאות בכל אחת מהערכאות הדנות בתיק ואת ההשלכות של הנושא. משכך, במידה והמקרה יוביל להליך גירושין יש להיתמך ולהסתייע בעורך דין לענייני משפחה אשר בקיא בשוני שבין תפיסת בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני וכן יוכל להמליץ לך על אופן פעולה.