בית הדין הרבני

בית הדין הרבני

המשפט בישראל אומנם שואב את ערכיו מעקרונות דמוקרטיים וליברליים, אך ישנם נושאים אשר מושתתים על הדין דתי, שהוא לעיתים מיושן ולעיתים לא שוויוני וזאת בעיקר בנושאים הנוגעים לדיני אישות. בישראל, קיים טריבונל משפטי הפוסק בענייני אישות וזאת בהתאם לדתם של הפונים אליו. בית הדין הרבני, כפועל יוצא, הינו הטריבונל הדתי הפוסק בענייני יהודים ועל כך נרחיב במאמר שלפניכם/ן. במאמר שלהלן, נסקור את הנושאים הבאים: בית הדין הרבני, מרוץ סמכויות, הליך הנישואין והליך הגירושין וכן סמכויות נרכשות, כגון: משמורת ילדים ומזונות ילדים.

המאמר שלפניכם/ן מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

בית הדין הרבני:

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"), הינו החוק המסדיר את קיומו וסמכותו של בית הדין הרבני. ערכאה זו הינה ערכאה משפטית, אשר פסיקותיה והעקרונות המנחים בהחלטותיה, מבוססים על הדין הדתי וההלכה היהודית. סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, מכוחו של חוק בתי הדין הרבניים, נוגעת לענייני נישואין וגירושין של יהודים.

מי שאינו יהודי לא יוכל להינשא בבית הדין הרבני ובוודאי שגם לא להתגרש. בכלל חשוב לציין כי בישראל אין עדיין הכרה בנישואין שלא נעשים בבית הדין הרבני ועל כן אם בני זוג יהודים או בני זוג מעורבים (בני עדות שונות או שאחד מבני הזוג הוא יהודי) הם יצטרכו להינשא מחו"ל, כאשר נהוג בדר"כ להינשא בצ'כיה ("נישואי פראג") או בקפריסין, ואז משרד הפנים מחוייב לרשום בסטטוס שלו, במרשם, את הצדדים כנשואים. זה כאמור נושא למאמר בפני עצמו, אך אי אפשר שלא להוסיף ולומר שגם בני זוג בני אותו מין יכולים להינשא במדינה שבה נישואין מסוג זה מוכרים, בחו"ל, ואז משרד הפנים מחוייב גם כן לרשום את הסטטוס אצלו במרשמים.

כלומר, מי שחושב ש"תעודת זוגיות" שעושים בארגון משפחה חדשה יכול לסייע לו ויגרום לכך שמשרד הפנים יירשום אותו כ"נשוי" טועה. זו תעודה שתקל על הצדדים להוכיח שהם זוג, בדיוק כפי שהצהרה בפני עורך דין שהוא נוטריון תעשה. כלומר הצהרה בדבר חיים משותפים אצל עורך דין שהוא נוטריון שווה ערך לתעודת זוגיות, כך שאין שום יתרון להוציא תעודת זוגיות בארגון הספציפי הזה אלא מדובר על מעמד שווה בין הצהרה בפני נוטריון לבין תעודת הזוגיות.

מלבד נישואין וגירושין, יכולה ערכאה זו לדון גם בנושאים הקשורים מטבעם לנושא הנישואין והגירושין. אחד מהצדדים להליך הגירושין יכול לכרוך בהגשתו את התביעה לגירושין נושאים נוספים עליהם ידון בית הדין הרבני (על עניין הכריכה נסביר בהמשך המאמר).

בנוסף, בסמכותו של בין הדין הרבני לדון בענייני ירושה, ובלבד שכל היורשים הסכימו לתת את הסמכות לבית הדין. כלומר יש סמכות מקבילה לבית הדין הרבני ולרשם לענייני ירושה (הערכאה האזרחית), אך ההבדל הוא שהרשם לענייני ירושה קנה את סמכותו מכוח החוק, ואילו בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות רק אם כל היורשים של אותה צוואה / צו ירושה נתנו וחתמו כי הם מסכימים להתדיין בבית הדין הרבני.

בתי הדין הרבניים האזוריים, זהים בחשיבותם לערכאה האזרחית – בתי משפט השלום. שם ידונו דיינים, שהם מקבילים לשופטים, והם יתמנו בוועדה למינוי דיינים, שבראשה עומדת שרת המשפטים. דיונים בבית הדין הרבני והחלטותיו, יתקיימו בפני הרכב של שלושה דיינים בכל דיון. חשוב לומר כי ישנם מקרים שהסמכות לדון תהיה נתונה לדיין יחיד וזה כשהצדדים הסכימו לכך. יש פעמים שהחלטה מסויימת התקבלה בהרכב חסר, כלומר שלא ב-3 דיינים ואז עורך דין טוב ומנוסה יוכל לתקוף את ההחלטה המסויימת ולומר שלא ניתנה הסכמה של הצדדים לדון בדן יחיד, כך שההחלטה יכולה להתבטל. דהיינו, פרוצדורה היא לא מילה גסה ויותר מכך, הרכב דיינים היא לא רק פרוצדורה אלא עניין מהותי.

ערכאת הערעור על בית הדין הרבני האזורי, היא בית הדין הרבני הגדול, הממוקם בירושלים.

מרוץ סמכויות:

לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בנושאי מעטפת, הקשורים לנושאים שבסמכותו הבלעדית (נישואין וגירושין של בני זוג יהודים). לרוב, אלו יהיו נושאים הקשורים לתא המשפחתי ומכאן שיש התנגשות עם ערכאה משפטית נוספת, שהיא בתי המשפט לענייני משפחה.

יש לציין כי בתי המשפט לענייני משפחה הינם בעלי סמכות לעסוק בכל הנוגע לחיי משפחה, אפוטרופסות, ילדים ירושות, אימוץ, פונדקאות ועוד, ברם הם לא מורשים לדון בנושא הגירושין והנישואין של בני זוג יהודים (יש חוסר סמכות מצידם לדון בחיוב הבעל בכתובה, בחיוב בגט וכולי).

סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה מוגדרת בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). לאור הכפילות, ביכולתם של הצדדים לפנות לשתי ערכאות שונות, הכלל הוא כי הצד הראשון שיגיש את עניינו באחת הערכאות (בכל הנוגע לגירושין), שם ידון התיק. הדבר מכונה "מרוץ סמכויות". כלומר, כל אחד מבני הזוג ממהר בעת גירושין, להגיש את תביעתו לערכאה אשר דרך הפסיקה שבה תואמת לרצונותיו בתיק. הצד אשר יגיש שני, לא יוכל להמשיך בתיקו, בערכאה שאליה פנה. במידה שהערכאה שהוא בחר, תדון בעניינו ותתקבלנה החלטות בנושא, תוגדר ההחלטה כ"חריגה מסמכות". עם זאת, הכריכה שבמסגרתה מוגשת תביעת גירושין, צריכה להיות כנה וכן ישנם מקרים חריגים שבהם ניתן לטעון לחוסר סמכות, אך לא נרחיב על כך.

סמכות בלעדית:

לפי חוק בתי הדין הרבניים, לבתי הדין הרבניים יש סמכות בלעדית לדון בשני הנושאים הבאים:

1. הליך נישואין:

במדינת ישראל, נישואין מוכרים לבני זוג יהודים, נערכים בדרך ההלכתית ולכן, זוגות רבים יפנו לחתונה הנעשית לפי הדין הדתי, גם אם מדובר בחילונים. נישואין אלו מחייבים ביקור במוסד הרבנות וזאת על מנת להירשם לנישואין, דבר המכונה "פתיחת תיק ברבנות". שם, תיבדק יהדותם של שני בני הזוג, לרוב בעזרת תעודות הנישואין של הוריהם. בהרשמה לנישואין, מלבד בדיקת היהדות, יצטרכו בני הזוג לעבור שיעורי יהדות לזוגות העומדים להינשא וזאת כדי לאפשר קבלת אישור לביצוע טקס החופה והקידושין. ביום חתונת השניים (או לפני כן, ברבנות עצמה, בהתאם להחלטת בני הזוג), יתקיים טקס הקידושין על ידי רב ובנוכחות של שני עדים לפחות. במסגרת הטקס, ייערכו אקטים דתיים סמליים, כגון: שבירת כוס, לגימת יין, ענידת טבעת לכלה, חתימה על כתובה וכו' (משתנה בין עדה לעדה). לאחר כל אלו, יוכלו השניים לגשת למשרד הפנים ולהירשם כזוג נשוי במוסדות המדינה.

2. הליך גירושין:

בני זוג נשואים שירצו לפרק את נישואיהם, יצטרכו לעבור הליך גירושין, שהוא סיום קשר הנישואין בין השניים. מאחר ועקרון העל בבתי הדין הרבניים, הוא שלום בית ושמירה על ערך הנישואין, ולכן ינסו לרוב בבית הדין הרבני לגשר בין הצדדים ולמנוע גירושיהם. בחלק ניכר מהמקרים, במסגרת תביעת גירושין, ייעשה ניסיון לעריכת שלום בית על ידי בית הדין. במידה ושלום הבית צלח, הרי שהוא ילווה בהסכם שלום בית, שהוא הסכם היורד לפרטי חיי הזוגיות של שני בני הזוג ומנסה לשפר ולגשר ביניהם. ההסכם עשוי לכלול הגבלות על אחד או שני בני הזוג במטרה לחייב לקיים את ההסכם, לדוגמא: צו עיכוב יציאה מהארץ, עיקול חשבונות וחיוב מגורים משותפים. להסכם זה תוגדר "תקופת ביניים". במידה וזו תיכשל, ימשיכו בני הזוג בהליך הגירושין.

כך או אחרת, על פי הדת היהודית, על מנת לסיים את קשר הנישואין, יש צורך בעילת גירושין והיא סיבה שבגינה יהיה ניתן לסיים את הקשר. עילות הגירושין, הן בין היתר:

• עקרות – כאשר בני הזוג נשואים מעל 10 שנים ולא הצליחו להביא ילדים.
• מומים ומחלות – כאשר לאחד מבני הזוג יש מחלה שעליה ידע ולא סיפר לבן/בת הזוג לפני הנישואין.
• מעשה כיעור – כאשר האישה ביצעה מעשים שאינם עונים על הגדרת אישה צנועה.
• בגידה – כאשר האישה מקיימת יחסים אינטימיים עם גבר שאינו בעלה.
• עילת גירושין נוספת, עוסקת במקרים של אי קיום יחסי מין – זאת לרוב בעקבות מחלת "אימפוטנציה".

לאחר קביעת עילה לגירושין, בעזרת טענות והוכחות של כל אחד מהצדדים, יוחלט אם קיימת עילת גירושין ויאושר (או לא יאושר) הליך הגירושין ומתן גט על ידי בית הדין הרבני. טקס הגירושין עצמו יכלול אקט סמלי של גירוש האישה על ידי בעלה.

סמכות נרכשת – עניינים הכרוכים מטבעם:

להלן מספר נושאים אשר ניתן לכרוך אותם עם נושאים ברי סמכות בלעדית בבית הדין הרבני:

משמורת ילדים – אחריות הורית:

כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים, במקביל להליך הגירושין, יהיה צורך להסדיר את מגוריהם של ילדיהם המשותפים. משמורת ילדים הינה בחירה מי מההורים הוא זה שיהיה אחראי על הילדים, בכל הנוגע לפעולות שוטפות ולשגרה. קיימים שני סוגי משמורת עיקריים. האחד משמורת משותפת – שבה שני ההורים יוגדרו הורים "משמורנים", במסגרתה, תתקיים חלוקה שווה או כמעט שווה בזמן שהותם של הילדים אצל כל אחד מההורים, לרבות יהיו לילדים שני בתים.

הדרך הנוספת היא קיומה של משמורת בלעדית, שבה הורה אחד הוא הורה משמורן, אצלו ישהו הילדים ולהורה האחר יופעל הסכם "הסדרי ראייה" שכיום נקראים זמני שהות. הסכם זה מגדיר את מפגשיו של ההורה שאינו משמורן עם ילדיו.

מזונות ילדים:

מזונות ילדים הינם דרישת תשלום בגין חובת הורה לזון את ילדיו. תחום זה מפורט בהלכה היהודית והקביעות בעניינו תקפות עד ימינו, אם כי בשינויים מותאמים לתקופה. בדין העברי, יוגדר גובה המזונות בהתאם לגילאי הילדים. ילדים עד גיל 6, מוגדרים בדין העברי "קטיני קטנים". חובת התשלום בגילאים אלו, מוטלת על האב לבדו. חובה זה קמה גם בבית המשפט האזרחי – בית משפט לענייני משפחה.

לגבי ילדים מגילאים 6 ואילך מסווגים ככאלה שעל פי הדין העברי מחויב האב לשאת במזונותיהם מדין צדקה בלבד, כך שקיימת התחשבות ובחינת יכולתה הכלכלית של האם לעומת האב. חשוב לומר, שפסק דין של בית המשפט העליון שדן במקרה של משמורת משותפת, אחיות הורית שווה, בע"מ 615/17 קבע כי ילדים עד גיל 6, אף אם קיימת משמורת משותפת, יהיו זכאים למזונות מאביהם, אך הסכום משתנה בהתאם לנסיבות. פסק הדין ניתן בבית המשפט העליון בהרכב של שבעה שופטים והוא חל ומחלחל גם לבתי הדין הרבניים.

כלומר, הפסיקה העכשווית מראה כי כאשר קיימת מסוגלות כלכלית לשני ההורים יתכנו מקרים שלא יפסקו מזונות או יפסקו מזונות נמוכים.

חשוב להעיר, שלא תמיד ניתן לכרוך את מזונות הילדים לסמכותו של בית הדין הרבני וכי אם הוגשה תביעה כנה ואמיתית בבית הדין ואליה נכרכו מזונות הילדים, ואף אחד מהצדדים לא התנגד לכריכה בהזדמנות הראשונה, אזי בית הדין הרבני קנה את סמכותו. אני רוצה לספר לכם על מקרה שהיה למשרדי, בו הבעל הגיש בקשה לישוב סכסוך בבית הדין הרבני ולאחר מכן הגיש תביעה כרוכה לדון בנושא מזונות הילדים בבית הדין הרבני, כמו גם נושאים נוספים. הצדדים נחלקו בשאלה האם הטענה לחוסר סמכות שעלתה לראשונה בדיון בבית הדין הרבני, ולא בשלב של הגשת הבקשות המקדמיות שקדמו לאותו דיון (כגון צווים למינהם ואפילו בקשה לדחיית מועד דיון), היו צריכים לכלול את הטענה של האישה כי היא מתנגדת לדון בנושאים בפני בית הדין הרבני.

בית הדין הרבני קיבל את טענותיי וקבע כי לפי סעיף 15(ד)(4) לחוק יסודות השפיטה וסעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, קנה בית הדין הרבני סמכות לדון גם בנושא מזונות הילדים ועם כריכת התביעות על ידי הבעל, אותו אני ייצגתי. ראו בעניין זה החלטה של בית הדין הרבני בירושלים בתיק 1115037/4 מיום 5/1/18.

ענייני רכוש:

ניתן לכרוך ענייני רכוש כך שבית הדין הרבני ידון בחלוקת הרכוש והכספים שצברו בני הזוג בחייהם המשותפים לרבות מיטלטלין, חשבונות בנק, כלי רכב, זכויות פנסיה, זכויות סוציאליות ממקום העבודה, נכסי נדל"ן, חברה בע"מ וכולי. חשוב לומר כי ההחלטה איפה לנהל את התביעה בעניין הרכוש היא החלטה שחשוב שתילקח על ידי עורך דין מנוסה יחד עם הלקוח, שכן לכל הערכאה, בית הדין הרבני לעומת בית משפט לענייני משפחה, יש יתרונות וחסרונות בכל נושא ונושא, כי הדין האזרחי שונה מהדין העברי.

ענייני ירושה:

ציינתי לעיל ולכן אחזר בקצרה, שכדי שבית הדין יוכל לתת צו קיום צוואה או צו ירושה וכן הלאה, ולדון בסכסוכי הירושה יש צורך כי הצדדים הנוגעים בדבר יסכימו לתת לו את הסמכות, אחרת היא ניתנת, ובאופן אוטומטי, לערכאה האזרחית ובמקרה הזה לרשם לענייני ירושה.

סיכום:

בית הדין הרבני הינו ערכאה שיפוטית מקובלת בישראל, אם כי דרך קבלת ההחלטות שבה נשענת לעיתים על עקרונות דתיים. לאור השוני הרב בין הערכאות, יש להכיר את דרך הפסיקה בערכאה המדוברת כאשר מגיעים להתמודד וכאשר מתלבטים היכן עדיף לנהל את ההליך, כך שבהתאם לנסיבות האישיות, כדאי להחליט היכן לפתוח את התיק (ראו "מרוץ סמכויות" / "מירוץ סמכויות"). לסיכום אומר, כי התפיסה המקובלת בישראל שלגבר עדיף לפנות לבית הדין הרבני וזאת לאור יחס שאינו שוויוני לנשים ועליונות הגבר, אינה נכונה. ניתן לומר כי תפיסה זו מופרכת מיסודה ושגויה במקרים רבים, וזאת מניסיון.

לכן, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. לאור הכרתו את דרך הפסיקה והשוני בין הערכאות, הוא יוכל לייעץ, בהתאם למקרה, כיצד כדאי לפעול ואיך להתמודד עם כל אחת מהערכאות. חשוב לציין, כי העניינים המובאים לפתחו של בית הדין הרבני ובדגש על דיני אישות, הם בעלי משמעות רבה ולכן, כל החלטה בעניינם, הינה בעלת השפעה רבה, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך.