קבלת גט בתום הליך גירושין

קבלת גט בתום הליך גירושין

קבלת גט בתום הליך הגירושין של בני זוג יהודים, היא לכאורה הגושפנקה הסופית לעובדה שבני הזוג סיימו את מערכת היחסים שלהם. הגישה הרווחת היא כי קבלת הגט היא למעשה סיום הליך הגירושין. אך המציאות מלמדת, כי לא פעם נפתח הליך נוסף שמתקיים בבית הדין הרבני והוא דרישת האשה לקבל את כתובתה ו/או תוספת כתובה ו/או פיצויי ירושין, מה שאומר כי אומנם ניתן הגט המיוחל, אך ההליך בבית הדין הרבני – ממשיך.

כל זה כאמור נכון לבני זוג יהודים, שחייבים להתגרש דרך בית הדין הרבני בשל יהדותם. בזוגות אחרים, ניתן יהיה לפנות לבימ"ש לענייני משפחה או לסמכות של בית הדתי המשותף לבני הזוג ולהתיר שם את נישואיהם.

עכשיו נחזור להליך שנקרא " הליך הגירושין". הליך גירושין הוא כינוי למספר הליכים או נושאים שבני הזוג שמבקשים להתגרש צריכים להסדיר איש עם רעהו או רעותו. במאמר שלהלן נסביר מהו הליך הגירושין, מה הדין לגבי נישואין וגירושין במדינת ישראל וכן מה הדין לגבי ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני. לאחר מכן נסביר מהו מרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני וכן נעמוד על קשרי הגומלין בין שתי ערכאות שיפוט אלו. לאחר כל אלו, נציג מספר עצות מועילות שיכולות לשמש בני זוג שנמצאים בהליך גירושין, כאשר מטרתן של העצות אלה היא להתוות את הדרך לגירושין יעילים ומהירים. נעיר כי מטרת המאמר שלהלן, היא להציג סקירה על הליך הגירושין במדינת ישראל ו על המורכבותו שלו.

נבקש להעיר, כי המאמר שלהלן לא מתיימר להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן לפנות למשרדנו ולקבוע פגישת ייעוץ.

הליך גירושין מן המסד ועד הטפחות:

הליך הגירושין כולל מספר הליכים שכל מי שעתיד להתגרש או נמצא בתחילתם של הליכי גירושין, צריך להכיר. כמן כן, הליך גירושין לא מסתיים בהכרח עם קבלת הגט במסגרת תביעת הגירושין והוא עשוי להתארך ולכלול מספר תביעות נפרדות, מורכבות ומתישות. על כך – להלן:

תביעת גירושין בבית הדין הרבני

במדינת ישראל, לענייני גירושין ונישואין יש דין מיוחד והוא הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג, ובמקרה של יהודים – הדין העברי. בניגוד לרוב מדינות העולם המודרני שיש בהן הפרדה בין דת למדינה, במדינת ישראל הדין הדתי הוא זה אשר מסדיר את ענייני האישות. המשמעות היא כי במדינת ישראל, יכולים להינשא מבחינה פורמאלית – רק בני זוג בני אותה דת, המוכרים על פי אותה דת.

הדין לגבי נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל, קבוע בחוק הנקרא חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953. חוק זה קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי דין תורה. כלומר, בני זוג יהודים המבקשים להתגרש, יהיו צריכים לעשות זאת באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. יש להדגיש כי לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק בענייני גירושין ונישואין בין בני זוג שהם יהודים, אך לא רק. בהתאם לדין הנ"ל, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בכל עניין הנוגע לנישואין וגירושין, כלומר – מזונות ילדים, משמורת וימי הורות, תביעת כתובה, תביעת מדור ושלום בית. עם זאת, קיימת ערכאה משפטית נוספת במדינת ישראל, האמונה על תחום דיני המשפחה והיא בית המשפט לענייני משפחה. לאחרון אומנם אין את הסמכות לעסוק בתביעות גירושין לגופן, אך יש לו סמכות מקבילה לזו של בית הדין הרבני לעסוק בנושאים של מזונות ילדים קטינים, מזונות אישה, תביעות רכוש, משמורת וימי הורות וכן הלאה.

תביעת גירושין בבית הדין הרבני היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. על מבקש הגירושין להוכיח את תביעתו כמו כל תביעה. עליו להוכיח שקיימת לו עילת גירושין מבין העילות המוכרות בדין הדתי העברי, כמו בגידה, מעשה כיעור, פגם גופני ועוד. לצד השני יש זכות להתנגד לגירושין ולטעון שלום בית, ולחילופין לומר כי הוא מסכים לגירושין אך האשם לגירושין לא בא ממנו ועל כן הוא זכאי לפיצוי, או כתובה ותוספת כתובה אם מדובר על אישה שנישאה ויש לה כתובה.

בעניין זה חשוב לדעת, כי קורה לא פעם שבני זוג שנישאו בחו"ל, ואפילו ששניהם היו יהודים במועד הנישואין, לא היתה להם כתובה. משכך, האישה לא יכולה לתבוע כתובה כי היא פשוט לא קיימת.

ישנם עוד מקרים, ששני בני זוג יהודים נישאו בחו"ל, וכאשר הם באים להתגרש בבית הדין הרבני עולה שאלת הסמכות של בית הדין, כי אחד מבני הזוג התגייר ויש ספק ביהדותו. מאחר ובית הדין הרבני מוסמך לדון רק בענייני נישואין וגירושין של יהודים, במצב כזה, בית הדין קובע כי בני הזוג יתירו את נישואיהם (לכאורה יתגרשו) בבית משפט לענייני משפחה, וזאת לאחר שבית הדין ייתן חוות דעת בנושא ויקבע כי אחד מבני הזוג אינו יהודי, ולכן אין לו סמכות לדון בעניינם.

כמו בכל הליך, גם בתחום הגירושין לא חייבת להיות מוגשת תביעת גירושין כתביעה ויש פעמים שבני זוג המבקשים להתגרש בהסכמה ויכולים לעשות כן, וזאת על ידי עריכת הסכם גירושין. כמובן שכאשר בני זוג מגיעים ביניהם להסכם גירושין, הרי שיש בכך כדי למנוע הליך משפטי מורכב, ארוך ובמיוחד – יקר.

תביעה לחלוקת משמורת

כאשר בני זוג מבקשים להתגרש הם נדרשים להסדיר ביניהם את סוגיית חלוקת משמורת הילדים המשותפים שלהם. כלומר, על בני הזוג להכריע מי הצד אשר יישא במשמורת הבלעדית על הילדים וכן באשר להסדרי הראיה. כלומר כמה בן הזוג האחר, שלא ישמש בתור הורה משמורן, ייראה את ילדיו. נסביר:

להבדיל מהמונח משמורת, שני ההורים ממשיכים להיות אפוטרופוסים על ילדיהם הקטינים, וזאת בין אם נקבעה משמורת אצל אחד מההורים או משמורת משותפת אצל שניהם.

לאחר שמובן שעצם הלידה של הילדים המשותפים מקנה לשני ההורים זכויות וחובות כאפוטרופוסים על הילדים עד גיל 18, מסדירים בני הזוג את עניין המשמורת.

המשמורת קובעת מי יהיה ההורה האחראי יותר על הילדים וזה שנותן את הטון. אין זה אומר כי ההורה המשמורן יכול לעבור לגור מקצה אחד של המדינה לקצה אחר של המדינה בלי הסכמת ההורה האחר, או להכניס את הילדים לחינוך דתי בלי לקבל את הסכמת ההורה האחר. מה שכן, כשיגיעו נושאים אלה לפתחו של בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, הערכאה השיפוטית תבחן את טובת הקטינים בראי זה שיש הורה משמורן, הורה שהוא יותר דומיננטי בגידול הקטינים ולכן תיתן לכך את המשקל אם אותו הורה מבקש לשנות את עיר המגורים של הילדים או פתאום הפך להיות דתי ועל כן חשוב שגם הילדים יתחנכו במערכת דתית שמתאימה לצביון הבית העיקרי שבו הם גדלים.

חשוב לזכור, שכל עוד בני זוג חיים יחדיו תחת אותה קורת גג, סוגיית המשמורת לא נוגעת לחייהם היומיומיים, משום ששני ההורים בסיטואציה כזו משמשים בתור הורים משמורנים. עם זאת, בעת גירושין, בני הזוג נפרדים, פרידים בתים ולכן עולה ומתעוררת סוגיית המשמורת.

לכן, בעת גירושין ישנן מספר אופציות הנוגעות לחלוקת המשמורת. האופציה הראשונה היא האופציה המוכרת ביותר והיא שהמשמורת מוטלת על אחד מבני הזוג, המשמש בתור הורה עיקרי – משמורן. במקרה זה, ההורה השני ייהנה מהסדרי ראיה (זמני שהות) ויקבעו לו ימים קבועים במהלך השבוע שהוא יבלה עם ילדיו. ימי הורות כוללים כמובן גם את הזכות של ההורה האחר לשהות עם הילדים שלו בכל סוף שבוע שני, משישי ועד שבת ולעיתים עד ליום ראשון בבוקר שאז הוא מחזיר את הילדים ישירות למסגרת החינוכית שלהם.

אופציה נוספת הנוגעת לחלוקת המשמורת, שהופכת להיות רווחת עם השנים, היא קיומה של משמורת משותפת. בשנים האחרונות, האופציה הזו הופכת להיות יותר ויותר שכיחה, בין היתר משום שיותר ויותר אבות מעוניינים לקחת חלק גדול יותר בחיי ילדיהם לאחר הגירושין. משמורת משותפת, כשמה כן היא. המשמורת מוטלת על שני ההורים באופן שווה או כמעט שווה, כלומר שני ההורים מבלים עם ילדיהם ואחראים על ילדיהם בפרק זמן זהה, כך שגם ימי ההורות של הילדים עם כל הורה שווים או כמעט שווים.

יוער כי אבן הבסיס בכל הנוגע לענייני משמורת היא, כי בית המשפט מטיל את המשמורת בהתאם לטובת הילד, כלומר זהו השיקול העיקרי אשר יעמוד לעיני בית המשפט בתביעות מסוג זה. כמו כן, עדיין קיימת בחודש "חזקת הגיל הרך" מה שאומר כי ההנחה היא שבדרך כלל הילדים מועברים לחזקת האם, למשמורת מלאה אצלה. זה הדין הקיים, ולמרות שיש הרבה ארגונים ואבות שמבקשים לשנות את הדין ולשנות את חזקת הגיל הרך. חשוב להבין, כי ההנחה הזו קמה מתוך ראייה המניחה כי ילדים עד גיל 6 קרובים יותר רגשית ונפשית לאמם. יחד עם זאת, ולמרות חזקת הגיל הרך, ניתן לראות הרבה מקרים שבהם נקבעה משמורת משותפת גם לילדים מתחת לגיל 6. זה קורה כשההורים מסכימים, אבל קורה גם כשההורים לא מסכימים ובית המשפט מגיע למסקנה כי זוהי טובת הילד, שבפניו.

כלומר, לבית המשפט ולבית הדין הרבני יש סמכות להטיל את המשמורת הבלעדית גם על האב, גם להורות על קיומה של משמורת משותפת, במידה וזו טובת הילד.

כבר בעת פרידה, בטרם אושרו גירושין, יכולים ההורים לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת משמורת זמנית, כאשר תכליתה של בקשה זו – ליצור רצף וודאות זמנית עד להסדרת סוגיית המשמורת הסופית. לאחר קביעת משמורת זמנית, תיקבע בשלב מאוחר יותר המשמורת הסופית.

תביעת מזונות ילדים ואישה

נושא נוסף שבני זוג צריכים להסדיר במסגרת הליך הגירושין, נוגע גם הוא לילדים ונקרא מזונות ילדים. החובה לשאת במזונות מוטלת על האב וזאת בהתאם לדין הדתי-העברי החל על בני זוג יהודים. מזונות הם תשלום חודשי קבוע שבו נושא האב, שנועד להבטיח את קיומם הכלכלי של הילדים. מזונות ילדים מתחלקים לשני סוגים: הסוג האחד הוא מזונות מדין חובה, כלומר מזונות שכוללים את הצרכים הבסיסיים של הילדים, והסוג השני הוא מזונות מדין צדקה, שאומנם כוללים הוצאות חשובות, אך לא כאלו שהן קריטיות לטובת גידול הילדים.

הכלל הוא, שאב חייב במזונות ילדיו מדין חובה עד גיל 6, ללא כל תלות בגובה ההכנסה שלו וללא כל תלות בהכנסת האם. מעל גיל 6 האב חב במזונות חובה בכל הנוגע להוצאות הנדרשות לגידול הילדים (כלומר – הגידול השוטף והבסיסי), וכן חייב במזונות מדין צדקה, אשר ייגזרו בהתאם ליכולת ההכנסה של האב, רמת החיים של הילדים ועוד מספר אלמנטים שלא נרחיב עליהם במאמר זה.

תביעה למזונות ילדים יכולה להתנהל הן בפני בית הדין הרבני והן בפני בית המשפט לענייני משפחה. בדומה לענייני משמורת ילדים, כבר בשלב הפרידה ניתן להגיש תביעה למזונות זמניים וזאת עד להכרעה בתביעה למזונות סופיים.

עוד נושא שנוגע למזונות, הוא בתחום מזונות האישה. גם אישה, על פי הדין הדתי-עברי, עשויה להיות זכאית למזונות וזאת עד לשלב שבו ניתן גט סופי בתביעת הגירושין. בדומה למזונות ילדים, גם תכלית מזונות האישה נועדה להבטיח לאישה קיום כלכלי הולם, כל עוד היא עדיין נחשבת אשת איש. מאידך, בשונה ממזונות ילדים, מזונות אישה נגזרים מיכולתו הכלכלית של הבעל וכן מיכולתה הכלכלית של האישה, התנהגותה ועוד מספר אלמנטים. בניגוד למזונות ילדים שלא ניתן לשלול מהם (למעט מקרה אחד ויחיד של "בן מורד" שבאופן קבוע מסרב להיות בקשר עם אביו), מזונות אישה אפשר לשלול במקרים מסוימים שלא נרחיב עליהם במאמר הנוכחי, רק נאמר שלדוגמא מדובר באישה שבגדה בבעלה וזוהי סיבת הגירושין.

תביעה לחלוקת רכוש

עוד נושא עיקרי וחשוב שמוטל על בני זוג שנמצאים בהליך גירושין, הוא נושא הרכוש המשותף שברשותם. סביר להניח שבני זוג שחיים יחדיו תחת אותה קורת גג ומקיימים משק בית משותף, צוברים במהלך החיים המשותפים רכוש משותף. במידה ובני הזוג מקיימים קשר זוגי, הרי ששניהם נהנים מהרכוש שאותו הם צוברים ומפירותיו. עם זאת, בעת גירושין עולה השאלה מי מבני הזוג יקבל מה ואם בכלל. בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, הכלל קובע כי הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה. כך קובע חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") החל על כל הזוגות שנישאו לאחר 1974.

בהתאם לחוק יחסי ממון, בעת גירושין או הפקעת נישואין, ייערך בין בני הזוג הסדר איזון משאבים. כלומר, ייקחו את כלל הרכוש המשותף של בני הזוג, בין אם הוא רשום על שם הבעל או על שם האישה, ויחלקו אותו. החלוקה תהיה בעין, כלומר באופן גשמי, שכל אחד מהם ייקח חפץ-מיטלטלין, נכס אחד, או על פי ערכו.

הכלל הוא שלוקחים את כלל הרכוש המשותף, למעט מספר סוגי רכוש שנקבע במפורש שהוא לא בר איזון (לדוגמא קצבת זקנה שמקבל מי מבני הזוג, קצבת אלמנות שמקבל אחד מבני הזוג, קצבת נכות, מתנה שקיבל אחד מבני הזוג לפני הנישואין או במהלכם ובלבד שלא היה בה שיתוף, וכן רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין ובלבד שלא היה לגביו שיתוף).

כאמור, ברירת המחדל על פי החוק, היא חלוקת רכוש שווה, אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל, יש חריגים.

החריג הראשון הוא קיומו של הסכם ממון בין בני הזוג, אשר אושר כדין. במילה "כדין" הכוונה אצל נוטריון או בערכאה משפטית, וגם פה יש כללים לאושר האישור ברם זה במאמר נפרד.

הסכם ממון הוא הסכם שעורכים בני הזוג, אשר במסגרתו הם קובעים בהסכמה חלוקת רכוש שונה מחלוקת הרכוש הקבועה בחוק יחסי ממון. כפי שהזכרנו, הסכם ממון צריך להיות מאושר כדין על מנת שיהיה לו תוקף חוקי.

החריג השני, בא לידי ביטוי בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מעניק לבית המשפט סמכות לחרוג מברירת המחדל לעניין חלוקת הרכוש השווה ולקבוע חלוקת רכוש שונה, שנוטה לאחד מהצדדים, בשל נסיבות העניין. חשוב לדעת כי בית המשפט עושה שימוש בחריג זה רק לעיתים רחוקות. כמו כן, במידה ובית המשפט מוצא כי יש מקום לסטות מברירת המחדל, עליו לקחת בחשבון את הכנסת בני הזוג וכן את מסת הרכוש המשותף שלהם.

בשולי הדברים נעיר, כי ענייני רכוש נדונים בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וכי בדומה לרוב ההליכים הנלווים לתביעת הגירושין, גם בענייני רכוש יכולים בני הזוג לדון ביניהם, לקיים דו שיח, שבסופו יגיעו להסדר שימנע את ההתדיינות המשפטית.

ענייני כתובה ושלום בית

עוד שני נושאים שנוגעים להליך הגירושין, הם ענייני שלום בית ותביעות כתובה. מדובר בהליכים הרבה פחות שכיחים משאר ההליכים שסקרנו, אך הבה נקדיש גם להם מספר מילים:

תביעת כתובה – בעת הנישואין, במעמד הטקס, הבעל חותם על כתובה, אשר במסגרתה הוא מתחייב לשלם לאישה סכום כספי במקרה של גירושין. אומנם מדובר בטקס קדום, שאולם חלק מהבעלים הטריים לא נותנים עליו את הדעת, אך חשוב להבין שהסכום שנקבע בכתובה עשוי לחייב את הבעל ביום פקודה, כלומר – ביום הגירושין. לכן, כבר בנקודה זו נמליץ לכם להימנע מלכתוב סכום כספי משמעותי בכתובה, שכן בעת גירושין, רשאית האישה להגיש תביעה לבית הדין הרבני, על סכום הכתובה ותוספת הכתובה.

תביעת שלום בית – ישנן סיטואציות שבהן צד אחד מבקש להתגרש, אך הצד השני לא מעוניין בכך. במקרה כזה, יש לצד המסרב להתגרש אפשרות להגיש תביעה לשלום בית ולעכב את הגירושין. מטרת שלום הבית, כשמה כן היא, לאפשר לבני הזוג לתת ניסיון נוסף לזוגיות, לפני גירושין. בית הדין הרבני יכול להורות על קיומו של שלום בית ובכך להטיל על בני הזוג להמתין תקופה קצרה עד לגירושין. מאידך, במידה ונראה כי תביעת שלום הבית היא תביעת סרק שנועדה רק לעכב את ההליך, עשוי בית הדין לדחות אותה.

נעיר כי הן תביעת כתובה והן תביעת שלום בית וכן כל סוגי התביעות שאותן הזכרנו, הן תביעות מורכבות מאוד, המצריכות ידע וניסון רב. לכן, כדאי תמיד לפנות בנושא לעורך דין גירושין בעל ניסיון בתחום.

היחסים בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה

כאמור, ישנן שתי ערכאות שיפוט במדינות ישראל. הערכאה האחת היא בית הדין הרבני, המוסמך באופן בלעדי לעסוק בענייני גירושין ונישואין. הערכאה השנייה היא בית המשפט לענייני משפחה. לאחרון יש סמכות לעסוק בכלל ענייני המשפחה, למעט נישואין וגירושין לגופם. עם זאת, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק גם בעניינים שלא בהכרח נוגעים ישירות לנישואין וגירושין, למשל – תביעות רכוש בין בני זוג במהלך הגירושין וכן ענייני משמורת ילדים. אך סמכותו זו נקנית רק בשתי דרכים.

הדרך הראשונה היא, כאשר ישנה הסכמה בין בני הזוג לקיים את ההליך בבית הדין הרבני. הדרך השנייה היא, כאשר מי שמגיש תביעת גירושין, כורך יחד אליה את ענייני משמורת הילדים והרכוש. במקרה כזה, נוצר למעשה מירוץ סמכויות. חשוב להבין, שלעיתים יש לצד אחד אינטרס לכרוך את כל תביעת הגירושין ולנהל את כל הנושאים בבית הדין הרבני, מאידך, יש מקרים שבהם לצד השני עדיף דווקא להפריד בין התביעות. בשולי הדברים נעיר, כי ישנם חריגים לסוגיית מירוץ הסמכויות אך אלו חורגים מגבולות מאמר זה.

איך תקבלו גט ביעילות ובמהירות?

לאחר שהבהרנו מהו הליך גירושין ואילו נושאים והליכים הוא כולל, נרצה להציג מספר עצות לקראת סיום המאמר, אשר יישומן יכול לסייע לכן\ם להתגרש בצורה מהירה ויעילה, כדלקמן:

לא לשכוח לקבל ייעוץ משפטי מוסמך – העצה החשובה ביותר, אשר רלוונטית במיוחד למי שמעוניין להתגרש ביעילות ובמהירות, היא לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי מוסמך מעורך דין גירושין בעל ניסיון. אומנם, כדי להתגרש בצורה ראויה צריך כמובן להתגמש במובנים רבים. אך מצד שני, גם כאשר מתגמשים, חשוב ומומלץ לעשות זאת מעמדה של כוח. לכן, רק ייעוץ משפטי יוכל להביא אתכם\ן לעמדה של כוח .

לנהוג בדרך ארץ – החלטתם להתגרש לאחר תקופה ארוכה שבה לא הייתן\ם מאושרים או מאושרות. למרות זאת, אל לכם לשכוח שהגירושין שלכם לא נעשים מאויב, אלא מאדם שעמו הקמתם בית וגם משפחה. המלצתנו היא: לא להפוך את הליך הגירושין לכלי שמטרתו לפגוע בצד השני. על אף שקשה, שקיימים כעסים שהצטברו, כדאי מאוד לנהוג בכבוד ובדרך ארץ עם הצד השני. מניסיוננו בתור עורכי דין לגירושין, כאשר נוהגים בכבוד במסגרת ההליך, הוא גם מסתיים במהירות רבה יותר, ולעיתים גם עם הישגים כלכליים טובים יותר.

לבחון אפשרות לפנות לגישור – כיום, יותר ויותר הליכי גירושין מתבררים ומסתיימים במסגרת הליך גישור. הליך גישור, כשמו כן הוא, הליך שבמסגרתו בני הזוג מקיימים דו שיח באמצעות סיוע של מגשר גירושין, אשר רצוי שיהיה גם עורך דין שעוסק בדיני משפחה, ובעל ניסיון. בניגוד להליך משפטי, במסגרת הליך גישור בני הזוג אינם צריכים לשכנע את המגשר בצדקת הטענות שיש להם, אלא שעליהם לנהל דו שיח פורה, שתכליתו הסופית תהיה להגיע להסכם גירושין. נעיר כי הליך גישור, בניגוד להליך משפטי פורמאלי, הוא זריז בהרבה שכן הוא תלוי בזמנם של בני הזוג, הוא זול בהרבה מאשר הליך משפטי, ולא פחות חשוב, הליך גישור נערך באווירה אינטימית ונעימה במשרדו של המגשר.

צריכים לזכור את המטרה הסופית – וזוהי העצה החשובה ביותר : לא לשכוח שהמטרה האמתית שלכם היא לפתוח דף חדש. אם תזכרו זאת, תגלו שהליך הגירושין יהיה מהיר וקל בהרבה.

לסיכום

במאמר זה ביקשנו להציג סקירה רחבה על הליך הגירושין, לרבות כל השלבים וההליכים שיש לחצות עד לקבלת הגט המיוחל. כפי שגם ניתן להבין מהמאמר, עצם קבלת הגט אינה מהווה סוף פסוק, משום שהליך גירושין הוא מורכב וארוך, ולעיתים הצדדים מתגרשים פורמאלית בבית הדין אבל מנהלים מלחמות חורמה בבית המשפט. לסיכום נזכיר, שבמידה ואתם מעוניינים לפתוח בהליך גירושין, או לחלופין אם הצד השני החל בהליך גירושין, או אם אתם מחפשים מגשר מקצועי ובעל ניסיון רב, כדאי מאוד לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין גירושין בעל ניסיון.