גניבת זרע

גניבת זרע

ילדים הינם פרי אהבה של הוריהם. כך נטען כאשר יש הרמוניה זוגית ותא משפחתי שלם. אך לא כך תמיד. יש מקרים של הריון לא רצוי או לא מתוכנן, שהרי אז ההורים נאלצים להתמודד עם ההיריון וגידול הילד. ישנם מקרי קיצון אחרים, אשר באים לידי ביטוי בהתעברות במרמה – שהיא גניבת זרע, שעליה נדון במאמר זה. כמו כן, במאמר שלהלן נדון בסוגיות הבאות: גניבת זרע במקרא, התייחסות המשפט הישראלי בעניין גניבת זרע, חובת אבהות, בדיקת אבהות ומזונות ילדים שנולדו כתוצאה מגניבת זרע.

מאמר זה מובא לנוחיותכם, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

מהי גניבת זרע?

למרות השימוש במילה "גניבה", גניבת זרע היא נטילת זרע של גבר במרמה או הפרה של התחייבות. במילים אחרות, מדובר בסיטואציה שבה אישה שבכוונתה להרות, הטעתה גבר, על ידי מצג שווא שלפיו אינה יכולה להיכנס להריון או אינה רוצה להיכנס להיריון (עקרה, נוטלת גלולות, בעלת התקן תוך רחמי ועוד). במקרים אלו ולאחר קיום יחסי מין באופן לא מוגן, יוכל הגבר למצוא עצמו – כך, באמצע החיים, ללא כל כוונה או רצון או ידיעה – אב לילדים. גניבת זרע היא תופעה קשה לאימות, שכן לרוב מדובר במקרים שבהם מדובר במילה של הגבר מול מילתה של האישה. לרוב, האישה תטען שהגבר ידע על קיום היחסים בצורה שאינה מוגנת ו/או הריונה היה רצוי גם מצידו. מנגד, הגבר יטען כי לא ידע או הוטעה או רומה. מה הדין במקרים כאלו? על כך, בהמשך.

גניבת זרע על פי המקרא:

כדי להרחיב על גניבת זרע, רצוי לחזור "למקורות", דהיינו – למשפט העברי, שם טמון המקור לתופעה של גניבת הזרע:

א. בנות לוט:

במקרא, מתואר הסיפור על בנות לוט בעת הריסת סדום ועמורה. בנות לוט חשבו שהעולם כולו נחרב ורצו להמשיך את המין האנושי. לכן, הבנות השקו את אביהן ביין עד שהכרתו הפכה מעורפלת וקיימו עמו יחסי מין. זאת כאשר הוא אינו מודע למעשיו. המקרא מתאר כי מפרי בטנם יצאו שני עמים והם: מואב ועמון. עמון אף מרמז על דרך מוצאו: שמו של הבן הראשון בן עמי – בנו של אבי.

"וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן-יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם".

ב. תמר אשת ער:

סיפור אחר הקשור לסוגיית גניבת הזרע, בא לידי ביטוי בסיפור המקראי על תמר. תמר נישאה לגבר בשם ער (אשר היה בנו של יהודה בן יעקב). כאשר ער נפטר, נישאה תמר לאחיו אונן וזאת לפי כללי הייבום בהלכה היהודית. אונן נפטר גם הוא. עתה, יהודה היה צריך להשיא לתמר את בנו השלישי. יהודה פחד לעשות זאת מחשש שגם בנו השלישי ימות ולכן לא עשה כן. תמר, שהייתה נחושה להרות למשפחה זו שהייתה בעלת יחוס גבוהה עשתה מעשה. היא המתינה ליהודה בדרך שבה ידעה שיעבור, התחפשה לזונה ופיתתה אותו לשכב עמה. כאשר ראו שנכנסה להיריון, הורו להוציאה למוות בשריפה, כפי שהיה נהוג לעשות עם מי שזנתה (תמר נחשבה כמי שזנתה בגלל שלא עברה טקס ייבום על ידי אחיו של בעלה שנפטר, ועל כן היתה אסורה לפי ההלכה לגבר אחר, אלא אם היא עוברת טקס חליצה). רגע לפני ביצוע גזר הדין, חשפה תמר את זהות האב אשר הודה במיוחס לו.

"וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ… וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה".

אילן יוחסין של דוד המלך:

בסופה של מגילת רות, מוצג אילן היוחסין של דוד המלך. על פי התיאור המובא, ניתן להסיק על שני מקרים של גניבת זרע: האחד הוא כאשר הפסוק מתייחס אל פרץ מצד האב ואל מואב מצד האם. אגב, בסופה של מגילת רות מוצגת מגילת היוחסין של דוד המלך.

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד".

התמודדות המשפט הישראלי עם גניבת זרע:

כאשר ישנה מחלוקת שאולי הולדתו של הילד באה במרמה או ביודעין על ידי האב, ייבחן הנושא בבית משפט לענייני משפחה. כאמור, האב לרוב יעלה את טענת "גניבת הזרע" ואילו האם תטען כי הולדת הילד היא תוצאה טבעית של פרי יחסיהם. ההחלטה המשפטית, לעיתים נוגעת גם לתשלום המזונות ומעורבותו של האב במה שנכפה עליו. ככלל, על הגבר מוטלת חובת תשלום מזונות לבנו בכל נסיבות, גם במקרה של גניבת זרע. עם זאת, במידה ומקור המזונות, הוא הולדת הילד במרמה, אזי תישמר לאב הזכות לתבוע נזיקית את האם ה"רמאית". עם זאת, הקושי בטענה זו הוא הצורך להוכיח את המרמה ולכן, במשך השנים, היו תביעות מעטות אשר צלחו. זאת ועוד: תפיסת בית המשפט הייתה כי על הגבר מוטלת אחריות במהלך ביצוע יחסי המין. כך קבע נשיא בית המשפט העליון דאז, הנשיא מאיר שמגר: "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין".

עם זאת, בשלהי שנות ה-2000, החלה פסיקה תקדימית הנוגעת לגניבת זרע. למשל, כך פסק השופט נמרוד פלקס, בפסק דין הנוגע למרמה בעזרת הפרייה חוץ גופית: "התנהגות האישה מהווה הן עוולה נזיקית, של תרמית ורשלנות והן הפרת חובת תום הלב וההגינות החלה עליה, מכח היחסים המשפחתיים ששררו בינה לבין האיש… על האישה לשפות את האיש בגין כל סכום, אותו הוא ישלם לה עבור מזונות הקטינה, ובנוסף על האישה לשלם לאיש פיצוי בסך 100,000 ₪" באותו פסק דין, חלה הכרה בתרמית במסגרת גניבת זרע ולכן נפסק לטובת הבעל פיצוי בגין תקופת תשלום המזונות וכן פיצוי עונשי נוסף בגין המרמה. במילים אחרות, האב אולי חויב במזונות, אך האישה חויבה לשפות את האב מכוח דיני הנזיקין.

חובת אבהות:

בשל עקרון "טובת הילד", אשר מנחה את בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לקטינים, מוטלת אחריות על ההורים לדאוג ולטפל בילדיהם. מכאן קמה חובת אבהות. אב, גם אם נהפך לכזה בשל הריון לא רצוי, חייב לשאת באחריות משותפת על ילדיו, כפי שמתואר בסעיף 3 לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). כמו כן, האב חייב בחובה האמורה, מכוח הדין הדתי, אשר מטיל חובת מזונות על יהודים (חוק המזונות מטיל אחריות על מזונות, במקרה שבהם לא חל על בני הזוג דין דתי-אישי). כמו כן, האב חייב בחובה מוסרית ומשפטית, גם מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). יוער גם כי זכותו של קטין לדעת מי הוא אביו, עולה על זכויות האב. לכן, אם אדם מתבקש לבצע בדיקת אבהות (שעליה נפרט בהמשך) אך הוא מסרב לעשות כן, אזי יכול הדבר להתפרש על ידי בית המשפט כהסתרה עובדתית, מה שיכול לגרום לבית המשפט לקבוע כי מבחינה משפטית, הוא האב של הילד.

בדיקת אבהות:

א. מהי בדיקת אבהות:

בדיקת אבהות היא בדיקת שנעשית רק בצו בית משפט, בה לוקחים דגימת דם מהאב והילד הקטין (למותר לציין שהאם אינה עוברת בדיקת רקמות שכן לגביה אין ספק – היא נשאה ברחמה את הילד הקטין וילדה אותו). הוודאות המתקבלת מהבדיקה הנ"ל גבוהה ביותר ועומדת על 99 אחוזים. תוצאות בדיקה זו יכולים להיות תקפות על ידי בית המשפט ובכך לקבוע את אבהותו של הנבדק.

ב. האם ניתן לדרוש ביצוע בדיקת אבהות:

בעבר, לא היה ניתן לחייב גבר בביצוע של בדיקת אבהות בעזרת בדיקת רקמות. כיום הדבר ניתן ובעקבות התיקון בחוק. בכל מקרה, גם אז וגם היום, בית המשפט יכול להחליט על זהות האב, על בסיס ממצאים אחרים, ראייתיים בעיקר, כפי שתואר לעיל. כיום ולאחר תיקון 3 בחוק מידע גנטי, התשס"ח-2008 (להלן: "חוק מידע גנטי"), החקיקה תומכת ומחזקת את זכות הקטין לדעת מי אביו, לעומת זכותו של האב לא להכיר בנולד כילדו.

כמו כן, סעיף 28 לחוק מידע גנטי משאיר לבית המשפט את שיקול הדעת להחליט אם זו טובת הקטין לברר את זהות אביו או לא.

ג. תוקפה של בדיקת אבהות מחו"ל:

בארץ, בשונה משאר העולם, ביצוע בדיקת אבהות יעשה על ידי צו בית משפט אשר יורה על ביצוע הבדיקה. בשאר מדינות העולם, אדם יוכל לבצע בדיקת אבהות מתי שיהיה מעוניין בכך ולא רק בצו שיפוטי.

בעת קבלת צו מבית המשפט יכול בית המשפט הישראלי להפנות את ביצוע הבדיקה למעבדות בחו"ל וזאת במקרים חריגים בלבד, המצריכים בדיקה מיוחדת אשר לא מתאפשרת בישראל (נדגים זאת בהמשך). בדיקה זו תהיה תקפה, בשל הפניית בית המשפט לביצוע. חשוב לומר, שגם כאשר מדובר באזרחי ישראל המתגוררים בחו"ל הכלל הוא שבדיקת הרקמות תיעשה בישראל.

חשוב לדעת שבדיקה כללית אשר תעשה ללא צו של בית משפט לא תהיה תקפה ובית המשפט לא יתייחס לממצאים המופיעים בה, ובכל מקרה בבתי חולים בישראל – לא ניתן לבצע בדיקת אבהות – בדיקת רקמות ללא צו שיפוטי.

ד. בדיקת אבהות בעניינו של נפטר:

הוכחת אבהות אינה תלויה בזמן, שכן ניתן לדרוש את ביצועה של הבדיקה גם לאחר מותו של ה"חשוד באבהות". דרישה זו תיעשה על ידי האם או ילדיה מכמה סיבות: הראשונה והעיקרית היא מתן וודאות לילדים, על ידי גילוי זהות אביהם. השנייה, קשורה לפן הכלכלי והיא בעניין ירושה. ברגע שיוגדר כי פלוני הוא האב הביולוגי, אזי יתכן וירושתו תועבר אליהם וזאת לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965" (להלן: "חוק הירושה"). חוק זה מגדיר ברירת מחדל, הנקראת בשפה המשפטית "ירושה על פי דין". ברירה זו קובעת בסעיף 10 לחוק הירושה כי יורשיו הטבעיים של אדם הם ילדיו ו- בן או בת זוגו (באופן שווה).

התגוננות מול "גניבת זרע":

טענת גניבת זרע יכולה לעלות כהגנה בגין עוולה אשר ניתן להגיש בגינה תביעה נזיקית. אפשרות נוספת היא תביעה מכוח דיני חוזים, בגין הפרת חוזה (גם כאשר מדובר בהסכם שלא נרשם, שאינו בכתב אלא בע"פ, מדובר בחוזה). מצג שווא הוא טענה המובאת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), סימן ז' לפקודת הנזיקין אשר מגדיר טענות הנוגעות להטעיה.

ברגע שאישה יוצרת מצג שווא בעת קיום היחסים וגורמת לגבר להבין שהיא משתמשת באמצעי מניעה למרות שלא כך הדבר ונכנסת מכך להיריון, אזי קמה לגבר זכות לתביעה נזיקית. לגבי טענה מכוח דיני חוזים, לרוב מתייחסים לחוסר תום לב מצד האישה ולפעולה המתוחכמת שאותה ביצעה בעורמה. כפי שתיארנו, הכרה בטענה בדבר גניבת זרע הינה קשה להוכחה. מה גם ששיחות הנוגעות לאמצעי מניעה ואינטימיות של בני זוג, בדרך כלל נערכות בצורה פרטית ואישית בין השניים. גם כאשר מכירים בטענה זו, הדבר אינו מבטל את חובותיו של האב כלפי ילדיו, לרבות תשלום מזונות, אבל מנגד, במקרה של הטעייה והוכחת גניבת זרע – יוכל האב לתבוע תביעה נזיקית נגד האם.

חשוב לומר, כי האב לא יוכל להשפיע על רצונה של האם ללדת את הילד שכן גופה של האישה וההחלטות הנוגעות לגופה – הם שלה בלבד. לעומת זאת, יוכל האב לעלות טענות ולגרום לכך שהאם תשפה ותפצה את האב בגין גניבת הזרע וההטעיה.

מזונות ילדים במקרה של גניבת זרע:

האחריות ההורית של האב, לאחר שנקבע כי הוא האב הביולוגי של הילד, תחייב שותפות עם האם בכל הנוגע לכלכלת הילד. בישראל, מזונות הילדים מונחים בעיקר לפי ההלכה היהודית ולאחרונה אף לפי פסיקה שקובעת כלכלה שוויונית בין ההורים וראייה יותר מאוזנת. מזונות אלו יועברו לידי ההורה אשר משמש כהורה משמורן של הילד (כלומר, הורה אשר הילד מתגורר אצלו).

א. האם יש חובה לשלם מזונות כאשר מדובר בגניבת זרע?

התשובה חיובית. ישנם אבות אשר מעלים את טענת גניבת הזרע על מנת להתחמק מתשלומים ו/או מחויבות ואחריות על ילדם. טענתם השקרית אולי עשויה להישקל במקרים מסוימים (בהתחשב בראיות שתוצגנה) במישור התביעה האזרחית (למרות הקושי האמור בהוכחה שכזו, גם אם הטענה אמתית ונכונה), אך האב יהיה מחויב לשלם.

ב. מזונות ילדים – מהי חלוקת החבות :

דמי מזונות נועדו לכלכל את הקטין ולהקנות לו מימון למזון, לינה ומדור (קורת גג) בצורה בסיסית והם מתחלקים לפי שכבת גילאים:

קטינים עד גיל 6 – נקראים בדין העברי "קטני קטנים". חובת הכלכלה מוטלת על האב.

קטינים בגילאים 6-15 – הדת העברית אומנם מטילה על האב את חובת המזונות, אך עפ"י הפסיקה הישראלית מחלקים את הנטל בין שני ההורים בהתאם להכנסותיהם ולשהותם עם הילד.

קטינים בגילאים 15-18 – בגילאים הללו, הדאגה הכלכלית לילד מוגדרת כ"דין צדקה" והיא תינתן רק אם יש אפשרות כלכלית מצד ההורים לכלכל את הילדים, ולאחר שהם סיפקו את הצרכים שלהם-עצמם.

בגירים מגילאי 18 והלאה – מערכת המשפט הישראלית מבצעת התאמה לאופייה של המדינה שבה יש חובת גיוס לצבא בגיל 18. לכן, גובה המזונות בעת שירות צבאי או שירות לאומי, חובה, עומד על כשליש מהסכום בתקופה הקודמת, וגם אז, יחולק בין שני ההורים בהתאם להכנסותיהם.

סנקציות בגין אי תשלום מזונות ילדים:

אב שלא יישא במזונות ילדיו (ובפרט – במקרים של גניבת זרע, כצעד מחאתי בדבר הבאת הילד באופן לא רצוי) יוכל לסבול מסנקציות כלכליות מגבילות. בית המשפט מתייחס לאי תשלום המזונות כפגיעה בצרכיו של הילד. אי לכך, כאשר לא מועבר תשלום מהאב, אזי ביטוח לאומי ישלם עבורו את שיעור המזונות (בהתאם למבחני הכנסה של האם), אך במקרה כזה, הביטוח הלאומי יוכל לתבוע את האב בגין אי תשלום מזונות. כמו כן, בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה יכולים להעלות את גובה המזונות, כדי להעניש לכאורה את האב. בנוסף יכולה האם, ללא קשר לגובה הכנסתה, לדרוש לקבל את דמי המזונות שלא שולמו באמצעות מערכת האכיפה (לשכת ההוצאה לפועל).

משמורת והסדרי ראייה:

למרות הדרך שבה נלקח זרעו של הגבר ועוגמת הנפש שנגרמה לו, בסופו של הליך, נולד ילד. גם אבות שאינם רוצים שום קשר עם ילדים מחוייבים לשלם מזונות, ולעיתים אף במזונות גבוהים ותר בשל העדר הקשר והעול הגדול יותר שנופל על כתפי האם בכל הנוגע לגידול הילד המשותף.

חשוב לומר, שגם אם אב טען לאחר לידת הילד כי האם התעברה שלא מרצונו, בעורמה – יכול האב לאחר הלידה לבקש להיות אב פעיל עבור הילד. במקרה זה יעמדו לאב הזכויות הבאות:

א. משמורת ילדים – משותפת ובלעדית:

משמורת ילדים מתייחסת לסידור מגוריו של הקטין. נושא זה מועלה כאשר הוריו של הילד אינם גרים תחת קורת גג משותפת. סוג המשמורת הנפוץ ביותר, במיוחד במקרים הקשורים לענייננו, דהיינו, גניבת זרע, הינו משמורת בלעדית המוקנית לאם. כמו כן, משמורת משותפת באה לידי ביטוי בחלוקה שווה במגורי הילד. כלומר, שני בתים שונים אצל כל אחד מההורים. ההחלטה בדבר המשמורת תעשה בהתאם לטובת הילד, כפי שנקבע בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הדבר מתבטא במצבם הכלכלי של ההורים, תנאים סוציואקונומיים, קשר הילד להורה וכו'.

ב. זמני שהות / הסדרי ראייה:

בהתקיימותה של משמורת בלעדית, להורה השני תהיה זכות לפגוש את ילדו לפי הסכם קבוע מראש הנקרא "הסדרי ראייה". הסדרי הראייה מתארים את אופיים ותדירותם של המפגשים בין הילד להורה שאינו משמורן. לרוב, הסדרי הראייה הבסיסיים מתקיימים על שני מפגשים בשבוע בשעות אחר הצהריים וסוף שבוע לסירוגין. אי קיום ההסדר והפרתו, יוכלו להוביל לסנקציות (בעיקר כספיות).

סיכום:

הסוגיה המשפטית בכל הנוגע לגניבת זרע, היא סוגיה מורכבת מאוד, אשר מעמידה מספר מחלוקות ודילמות, כפי שהסברנו במאמר. אב שלא מכיר בילדיו ולא נחשב מבחינה משפטית כאבי הילד עלול לפגוע בטובת הילד שכן אז האב יהיה פטור ממזונותיו. בנוסף, אי הכרה בילד עלולה להשפיע על עזבונו של האדם (לעניין ירושה) כך שהילד לא יוכל לרשת את אביו, כי הוא לא מוכר כבנו של אותו אדם.

בנושא מורכב זה, על שלל סעיפיו, ניתן ואף מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. נבהיר כי רוב ההליכים בסוגיית גניבת הזרע, הינם משפטיים ולכן ליווי של איש מקצוע הוא דבר חיוני ומתחייב, החל מתחילת התהליך בדבר הוכחת טענת גניבת זרע – ועד תביעה אזרחית, בחיוב במזונות, גובה המזונות וכן בעניין גידול הילד, על כל המשתמע מכך – משמורת והסדרי ראייה ולבסוף בדבר צוואה, במקרים מיוחדים.