הסכם יחסי ממון

הסכם יחסי ממוןהסכם ממון הוא הסכם שמסדיר את יחסי הכוחות במקרה של פרידה או מוות.

לעיתים קרובות ההסכם אף חוסך מהצדדים ויורשיהם הליכים משפטיים מיותרים, יקרים, שכן ההסכם מדבר בעד עצמו וקובע מה יקרה במקרים של מוות או פרידה.

אתחיל דווקא במתן דוגמאות בהן לטעמי יש חובה לערוך הסכם יחסי ממון כדי למנוע התדיינות מיותרות בבתי משפט:

  1. הורים של אחד מהצדדים נותן נכס במתנה לבן/בת והם מעוניינים להבטיח כי במקרה של פרידה בנם/ביתם לא תצטרך לשתף את בן הזוג הנכס
  2. זוגיות שנייה וזאת כדי להגן על היורשים החוקיים והילדים מהנישואין הקודמים
  3. זוגות חד מיניים
  4. כאשר המצב הכספי של הצדדים אינו מאוזן ורוצים להבטיח כי בן הזוג לא נישא רק "בשביל הכסף"
  5. כאשר רוצים לפשט את הפרידה
  6. כאשר רוצים להקדים את מועד איזון המשאבים וחלוקת הרכוש
  7. כאשר רוצים למנוע מאיזה מבני הזוג להתנות או לעכב את מתן הגט
  8. הגנה מפני נושים של אחד מבני הזוג

חשוב לדעת כי אם בני הזוג טרם נישאו, עליהם לאשר את ההסכם בפני בית משפט או בית דין דתי אליו הם משתייכים או בפני עו"ד שהוא גם נוטריון.

לעומת זאת, אם בני הזוג כבר נישאו, עליהם לאשר את ההסכם אך ורק בבית משפט או בית דין דתי אליו הם משתייכים, שכן אחרת ההסכם אינו אכיף.

אישית אגב סוברת, כי נכון תמיד לאשר את ההסכם בפני ערכאה שיפוטית, שכן אח"כ קשה יותר לטעון שמי מהצדדים לא הבין על מה הוא חותם וכי הדבר נעשה תוך ניצול, כפיה וכולי של צד אחד את הצד השני.

בנוסף, אם יש ההסכם קיבל תוקף של פסק דין הרי שמדובר על פסק דין לכל דבר ואם חלילה בן זוג אחד דורש מבן הזוג השני לפנות את הדירה בה הם מתגוררים וכך נקבע בהסכם בין הצדדים שיקרה במקרה של פרידה – אזי ניתן יהיה לפנות מיד ללשכת הוצל"פ כדי לאכוף את פסק הדין ולא יהיה צורך להגיש תביעת פינוי של בן הזוג שמסרב להתפנות.

עו"ד מנוסה ומקצועי יודע להכניס בהסכם יחסי הממון סעיפים שייטיבו עם הצדדים ולא ייגרמו להם מחלוקות או בזבוז כספים על עורכי דין. לדוגמא ביטול "מירוץ הסמכויות" בין בית הדין הרבני ובית משפט לענייני משפחה.

הסכם יחסי ממון מעצם טבעו קובע כיצד יחולק הרכוש בין בני הזוג ולכן רצוי כי ההסכם יסדיר מה קורה עם רכוש שהתקבל בירושה או נרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין.

בעניין זה לא ניתן להתעלם מכך כי לא פעם קבעו בתי המשפט שגם רכוש שנרכש לפני הנישואין שייך לשני בני הזוג.

כך יוצא, כי בן זוג שרכש דירה לפני הנישואין, החליט לשאיר אותה על שמו ולא להעביר חלק מהזכויות בדירה על שם בן הזוג האחר, עלול למצוא את עצמו מתחלק עם בן הזוג האחר בדירת המגורים כאילו היתה משותפת. לכן, בהסכם יחסי ממון שנערך על ידי עו"ד רצוי להשאיר כמה שפחות נושאים לפרשנות ולקבוע מסמרות והסכמות.

כמו כן, חשוב להבין כי היום, לאחר תיקון מס' 4 של חוק יחסי ממון בין בני הזוג, הוקדם מועד איזון המשאבים בנסיבות מסויימות. על מנת שאותן נסיבות לא יהיו תלויות בידי צד שלישי כדאי ורצוי בעת עריכת הסכם ממון לקבוע מה ייחשב "מועד הקרע" ממנו תתבצע חלוקת הכספים והנכסים בין הצדדים.

עוד חשוב לי להמליץ, כי בד בבד עם עריכת הסכם יחסי הממון יערכו הצדדים (או כל אחד מהם בנפרד) צוואה שמסדירה מה קורה לאחר המוות כי הסכם יחסי ממון קובע מה קורה בעוד הצדדים בין החיים ולא מה קורה לאחר לכתם.

כדי להמחיש את החשיבות אתן דוגמא:

בני זוג ערכו הסכם יחסי ממון וקבעו כי בן הזוג מעניק לבת זוגתו זכות מגורים עד ל-120 שנה.

בן הזוג לא ערך צוואה ועל כן עפ"י חוק הירושה בת הזוג, הידועה בציבור, יורשת אותו יחד עם יתר ילדיו הביולוגיים. היורשים האחרים היו מעוניינים למכור את הדירה באופן מיידי, כך שהנושא גרר אחריו  מתחים מיותרים. כל זה היה נמנע אם בן הזוג היה עורך צוואה זהה במהותה לאמור בהסכם יחסי הממון.