השאלה האם לחתום על הסכם ממון או להימנע ממנו מעסיקה בני זוג רבים, בין אם הם הכירו לא מזמן ובין אם הם לפני נישואין. אין ספק כי מדובר בשאלה בעלת משקל רב, שכן הסכם ממון הוא הסכם בעל השלכות עתידיות מהותיות על עתידם של בני הזוג.
בשל חשיבותו הרבה של הסכם הממון, חיברנו את המאמר שלהלן, שבו נסביר בהרחבה מהו הסכם ממון, מה הדין בהיעדר הסכם ממון, כיצד נהפוך את ההסכם ממון לתקף ועוד. כמו כן, נעסוק בבסיס להסכם הממון, דהיינו: הפן הרכושי ומהו הליך גירושין, כיצד מתנהל הליך גירושין. לאחר שנבין את כלל העובדות הנוגעות הליך גירושין, נוכל להסביר ביתר קלות את הדין לגבי חלוקת רכוש בין בני זוג גרושים וכפועל יוצא את הדין לגבי הסכמי ממון.
כיצד מתנהל הליך גירושין להלכה ולמעשה?
למעשה, הליך גירושין הוא כינוי להליך אחד, שלם ומורכב, שבמסגרתו בני זוג נשואים, מבקשים לסיים את מערכת היחסים שלהם. בני זוג יהודים שנישאו חייבים להתגרש בישראל באמצעות בית הדין הרבני, שהוא בית דין דתי. הסיבה לכך היא, שבמדינת ישראל, ענייני נישואין וגירושין נערכים על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כך קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג- 1953. חוק זה קובע, כי נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל ייערכו על פי דין תורה. המשמעות היא, כי לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין.
נעיר, כי גם על בני דתות אחרות במדינת ישראל, חל הדין הדתי-אישי הרלוונטי. "דבר המלך במועצתו", שהוא דבר חקיקה שקיים עוד מימי המנדט הבריטי, מקנה לבתי הדין הדתיים את הסמכות הבלעדית לעסוק בענייני "אישות". כך למשל, לבני הדת המוסלמית, יש בית דין דתי רלוונטי הנקרא "בית הדין השרעי", אשר בסמכותו הבלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין בין מוסלמים אזרחי ישראל. כך גם באשר לבני הדתות הנוצרית והדרוזית. לכל דת בית דין אישי משלו.
ועכשיו נחזור לבני זוג יהודים שנישאו – הם כאמור חייבים להתגרש באמצעות הגשת תביעה לבית הדין הרבני. אם מדובר על בני זוג ששניהם מעוניינים להתגרש אז ניתן להסתפק בבקשה מוסכמת לגירושין, ואין צורך לפרט עילות גירושין. מנגד, בני זוג שלא הסכימו על גירושיהם צריך לפחות אחד מהם להגיש תביעת גירושין, תביעה שהיא תביעה משפטית לכל דבר ועניין, שכן כדי להתגרש על מבקש הגירושין להוכיח את קיומה של עילת גירושין. עילות הגירושין הן עילות המוגדרות בדין הדתי-עברי ולא בדין האזרחי הכללי.
בין עילות הגירושין המוכרות בדין העברי: מעשה בגידה, מעשה כיעור, מום פיזי שלא היה מוכר לבן הזוג לפני הנישואין, סירוב לקיים יחסי מין, מאיסות ועוד מגוון עילות גירושין. הגשה של תביעת גירושין דומה להגשה של תביעה אזרחית לכל דבר ועניין. יש להגיש כתב תביעה הכולל פירוט עובדתי וכן את פרטי הצדדים. יש לשאת בתשלום אגרה כספית ולהגיש את כתב התביעה בתביעת הגירושין לבן הזוג השני. לאחר שמיעת תיק הגירושין, יורה בית הדין הרבני על מתן גט, בכפוף לכך שאכן הוכחה עילת הגירושין.
לחלופין, תביעת גירושין אינה חייבת להיעשות תוך ניהול הליך גירושין מורכב, שכן בני הזוג יכולים לערוך הסכם גירושין ואז להגישו לבית הדין הרבני לאישור. במקרה זה, הליך הגירושין יהיה קצר ופשוט יותר, שכן אלו גירושין הנעשים בהסכמה.
עם זאת, גירושין בבית הדין הרבני אינם מסיימים את המחלוקת בין בני הזוג. שכן במסגרת הליך הגירושין (שכאמור, מהווה כותרת למספר הליכים), על בני הזוג להסדיר, לרוב, גם את סוגיית משמורת הילדים המשותפים שלהם וכן את הסדרי השהות. בנוסף, על בני הזוג להסדיר את סוגיית תשלום מזונות הילדים וכן את חלוקת הרכוש המשותף. ככלל, לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין, אך סמכותו אינה נוגעת רק למונח נישואין וגירושין. לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק גם בתביעות שלום בית, תביעות כתובה וכן בתביעות מזונות. חשוב לדעת, כי תביעות רכוש ותביעות משמורת אינן בסמכותו של בית הדין הרבני, אלא אם תביעות אלו הוגשו כחלק מתביעת גירושין כרוכה וכוללת. באופן רגיל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בענייני משמורת ילדים, הסדרי שהות (הסדרי ראייה) וענייני רכוש ומזונות (בענייני מזונות, קיימת לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה).
סיכום ביניים: בית הדין הרבני הוא ערכאה משפטית שיש לה סמכות בלעדית לעסוק בענייני גירושין ונישואין. הליך גירושין כולל את הגירושין עצמם, את ענייני המשמורת והסדרי השהות (במידה ושישנם ילדים משותפים לבני הזוג) וכן את ענייני המזונות וחלוקת הרכוש.
מהן סמכויות בית המשפט לענייני משפחה?
בשנת 1995 הוקם בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת חקיקת חוק הנקרא – חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. בית המשפט לענייני משפחה הוקם, בעקבות המלצותיה של וועדה מיוחדת בשם "וועדת שיינבויים", אשר המליצה על הקמת ערכאה משפטית ייחודית שתעסוק ותתמחה באופן בלעדי בתחום דיני המשפחה. בין היתר, המליצה וועדה זו, כי בית המשפט לענייני משפחה יקיים סדרי דין ודיני ראיות ייחודים אשר יותאמו לסכסוכים משפחתיים, בשונה מסכסוכים אזרחיים רגילים. כמו כן, היות ומדובר בענייני משפחה העוסקים בעניינים אישיים, הוועדה המליצה כי הדיונים הנערכים במסגרת בית המשפט לענייני משפחה ייערכו בדלתיים סגורות.
סמכויות בית המשפט לענייני משפחה קבועות בחוק בתי המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין משפחתי למעט עניין אחד – נישואין וגירושין כשיש לבני הזוג דין דתי שחל עליהם. כמו כן, חוק בתי המשפט לענייני משפחה קובע, כי בני משפחה יוכלו להתדיין בפני בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת החוק, ההגדרה לבני משפחה כוללת: הורים וילדים, הורים מאמצים וילדים מאומצים, אחים, סבים וסבתות, בני זוג נשואים וכן בני זוג ידועים בציבור.
בית המשפט לענייני משפחה אמון על שפיטה בתחום המשפחה, כך שישנם נושאים רבים בתחום שיפוטו וסמכותו. אלו חלק מהתחומים: ענייני משמורת ילדים והסדרי שהות (הסדרי ראייה), ענייני מזונות (כאמור – ישנה סמכות מקבילה גם לבית הדין הרבני), ענייני רכוש בין בני זוג (לרבות תביעות לפירוק שיתוף), ענייני אימוץ, ענייני כשרות ואפוטרופסות, עניינים הנוגעים לצוואות וירושות, עניינים הנוגעים לקביעת גיל והיתר נישואין לקטינים, ענייני שינוי שם, תביעות להתרת נישואין בין בני זוג שאינם בני אותה דת וסמכות לאשר הסכמים בתחום דיני המשפחה (למשל: הסכמי ממון, הסכם בין בני זוג חד מיניים, הסכם שמגדיר הורות משותפת בין צדדים שמביאים יחד ילד לעולם אך אינם בני זוג, הליכי פונדקאות ועוד).
נסביר לצורך השלמת התמונה, כי שופטי בית המשפט לענייני משפחה שווי משקל לשופטי בית משפט שלום לכל דבר ועניין. הם נבחרים כמו כל שופטי ישראל, באמצעות וועדה לבחירת שופטים. מאחר ובית המשפט לענייני משפחה הוא בדרגת בית משפט השלום, הרי שערעורים על פסקי דין הניתנים בבית משפט זה, מוגשים לבית המשפט המחוזי. ערעור נוסף יכול להיות מוגש לבית המשפט העליון, אך ברשות ולא בזכות.
עד כאן הסברנו, אילו תחומים יש להסדיר במסגרת הליך גירושין. הסברנו מהן ערכאות השיפוט הרלוונטיות בתחום הגירושין ומהן סמכויותיהן. עתה, נוכל לסקור בהרחבה את תחום חלוקת הרכוש במסגרת גירושין של בני זוג.
מה קובע החוק לגבי חלוקת רכוש בין בני זוג?
לפני שנדון בדין החל על הסכמי ממון, יש להבהיר מה הדין החל על חלוקת רכוש בין בני הזוג. בדרך כלל, בני זוג המקיימים משק בית משותף וחיים יחדיו במשך שנים רבות, אוספים וצוברים רכוש משותף. רכוש שנצבר ע"י בני הזוג, לרוב בא לידי ביטוי בדירת מגורים, רכבים ונכסים נוספים (כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, חסכונות כספיים ועוד). בזמן גירושין, עולה השאלה "כיצד תיערך חלוקת הרכוש?" הכלל קבוע בחוק הנקרא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") והוא חל רק על בני זוג שנישאו לאחר 1974. חוק יחסי ממון קובע הסדר, הנקרא "הסדר איזון המשאבים", הקובע, כי בהיעדר הסכם ממון בין בני הזוג, תיערך חלוקת רכוש לפי החוק.
במילים אחרות, ברירת המחדל החוקית בכל הנוגע לחלוקת רכוש בהתאם לחוק יחסי ממון, היא: הרכוש המשותף יחולק באופן שווה. כלומר, במסגרת הסדר איזון המשאבים, נוטלים את כל הרכוש המשותף של בני הזוג אשר נצבר על ידם במהלך חיי הנישואין ומחלקים בין בני הזוג, אם בחלוקה על פי ערך הרכוש ואם באמצעות חלוקה ב"עין".
חוק יחסי ממון גם קובע, כי הרכוש שיילקח בחשבון במסגרת ההסדר, כולל את כלל הרכוש המשותף, דהיינו "לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות". לדוגמא, רכוש משותף יכול להיות, כאמור, דירת מגורים, חסכונות, תכשיטים, כספים המצויים בעובר ושב, מוניטין ושוויו, קניין רוחני ועוד.
במקביל, קובע חוק יחסי ממון, כי ישנם מספר סוגי רכוש שלא ייכללו בחשבון הסדר המשאבים. רכוש שלא נלקח בחשבון בהסדר הוא לדוגמא: קצבת אלמנות שמקבל אחד מבני הזוג, קצבת זקנה שמקבלים בני הזוג וכן רכוש שאחד מבני הזוג קיבל בירושה במהלך חיי הנישואין. בנוסף, לא ייקחו בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים, רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני חיי הנישואין.
לסיכום פרק זה: בהיעדר הסכם ממון, ייערך הסדר איזון משאבים שבמסגרתו בני הזוג יערכו חלוקת רכוש שווה ביניהם. הסדר איזון המשאבים גם קובע, כי בני זוג רשאים לשנות מההסדר, וזאת על ידי חתימה על הסכם ממון אשר יקבע חלוקת אחרת, שונה מההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון. על כך, בהמשך.
מהו הסכם ממון?
באמצעות הסכם ממון בני הזוג יכולים לקבוע הסדר, כרצונם, ושאינו קשור לחוק, הסדר שיחול עליהם בעת גירושין או פרידה. כלומר, הסכם ממון הוא חוזה בין בני הזוג אשר נועד להסדיר את משטר הרכוש אשר יחול עליהם בעת גירושין או פרידה. הסכם ממון יכול להיחתם ע"י זוג נשוי או ע"י בני זוג מאותו מין או ע"י בני זוג אשר חיים יחדיו כידועים בציבור. סעיף 1 לחוק יחסי ממון מגדיר מהו הסכם ממון: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון) ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב".
הסכם ממון הוא מסוג ההסכמים אשר נושאים בחובם השלכות משמעותיות בהמשך החיים. מדובר בהסכם שנחתם ביום מסוים, אך הוא עשוי אולי להתממש בעוד שנים רבות. בשל חשיבותו, לא די בחתימה עליו ע"י שני בני הזוג, אלא יש לאשרו בפני בית המשפט לענייני משפחה (או בית דין דתי), ולחלופין ורק אם הסכם הממון נחתם ע"י בני הזוג לפני הנישואין – ניתן לאשרו בפני עו"ד שהוא גם נוטריון. יודגש שבית המשפט או הנוטריון לא יאשרו הסכם ממון, אם התרשמו כי בני הזוג אינם מבינים את משמעותו או את השלכותיו של ההסכם (כך קובע סעיף 2ב' לחוק יחסי ממון). נעיר, כי הסכם ממון שלא אושר ע"י בית המשפט או ע"י נוטריון, לא יהיה בתוקף, אם כי יש מקרים שיראו בעצם החתימה על ההסכם רצון וכוונות ואולי יתנו, במקרים מסויימים, פרשנות לאור ההסכם.
יתרונותיו של הסכם הממון:
לקוחות רבים שואלים אותנו, האם כדאי לחתום על הסכם ממון או לחלופין, האם כדאי להימנע מחתימה על הסכם ממון. חשוב להדגיש, כי ישנם יתרונות רבים בחתימה על הסכם ממון, לעומת זאת, לא ניתן להתעלם גם ממספר חסרונות. אנו ממליצים ללקוחותינו לחתום על הסכם ממון או להימנע מכך, רק בהתאם לנסיבות העניין ולאחר שהם התייעצו עם עורך דין שמבין ובקיא בתחום. עם זאת, באופן כללי בלבד, נציג להלן את היתרונות שבחתימה על הסכם ממון ולאחר מכן נציג את החסרונות.
יצירת וודאות: הסכם ממון שנחתם בתקופה מסוימת, עשוי להתממש זמן רב לאחר חתימתו, כלומר בעת גירושין או פרידה. בהסכם הממון יש אלמנט של יצירת וודאות שמסייעת לשני בני הזוג כך שהם פותחים את ההסכם, קוראים מה נקבע שם ופועלים לפיו. וודאות היא אחד הדברים שרוב האנשים מבקשים לקבל בכל תחום בחיים, קל וחומר כאשר מדובר בענייני רכוש. כל אחד רוצה ליצור לעצמו וודאות כלכלית בעתיד וביטחון כלכלי, ולכן הסכם ממון מבטיח לבני הזוג וודאות כלכלית באשר לזכויות של כל אחד מהם.
פתרון מחלוקות עתידיות: אחד היתרונות המהותיים ביותר במסגרת הסכם ממון, הוא יצירת מנגנון לפתרון מחלוקות עתידית. במידה ובני זוג לא חותמים על הסכם ממון ומתגרשים או נפרדים, הם עשויים למצוא את עצמם במחלוקות קשות באשר לאופן חלוקת הרכוש המשותף. הסכם ממון עשוי לחסוך מחלוקות משפטיות עתידיות וכך גם לחסוך לבני הזוג עוגמת נפש רבה וממון רב אשר יבוזבז על ניהול הליכים מורכבים בבתי המשפט.
בגרות: אנו סבורים כי הסכם ממון, על אף חסרונותיו (שנציג בהמשך), מעיד דווקא על פעולה בוגרת מאוד. בני זוג העורכים הסכם ממון, עושים זאת מתוך ראיית המציאות, תוך הבנה שבחיים הכל עשוי להיות דינאמי. גם אם היום "האהבה פורחת", בעתיד דברים יכולים להשתנות. לכן, עריכת הסכם ממון מעידה על אחריות ובגרות.
החסרונות שבעריכת הסכמי ממון:
היעדר איזון בין בני הזוג: לעיתים, הסכמי ממון נחתמים בין בני זוג שאינם שווי כוחות, הן בפן האישי והן בפן הכלכלי. במקרים כאלו, הסכם הממון לא בהכרח ייערך מתוך הסכמה אמיתית וכן לא תמיד ישקף את הזכויות המוסריות, המגיעות לאחד מבני הזוג במקרה של גירושין או פירוד. לדוגמא, כאשר יש צד אחד שהוא חזק יותר בפן הכלכלי והוא דורש מבן הזוג האחר לחתום על הסכם, אפילו שבן הזוג האחר לא היה מעוניין בכך. בן הזוג ה"חלש" לעיתים מסכים לחתום על הסכם ממון בלית ברירה ובגלל חשש לאבד את הזוגיות. כאמור, הסכם ממון עלול לשמש ככלי בידי הצד החזק, לקפח את בן הזוג השני, החלש יותר. לכן חשוב מאוד לפנות לעו"ד כבר בשלב הטיוטה ולקבל ייעוץ ולהסכם לחתום על הסכם ממון מאוזן, שרואה את שני הצדדים ולא מכתיב מלמעלה רק את טובתו של הצד ה"חזק".
פגיעה באמון בין בני הזוג: אומנם, יש מקרים רבים שבהם הסכם הממון יכול לחזק את מערכת היחסים ואת האמון, אך ראוי שנציג גם את העמדה הנגדית. העמדה הנגדית גורסת, כי הסכם ממון מעיד על חוסר אמון, במיוחד כאשר הוא נערך בשלב מוקדם בין בני זוג. יש הטוענים, כי מי שמבקש לחתום על הסכם ממון, אינו רוחש אמון בבן או בת הזוג ולכן מבקש לשמור על זכויותיו. לשיטתנו, לא ניתן לדחות על הסף את הטענה הזו, אך למרות הטענה – אנו סבורים כי לרוב, הסכם ממון הוא הדבר שנכון לעשות.
מה כדאי לכלול בהסכם ממון?
הסכם ממון אחד שונה מהסכם ממון אחר. יש שוני בין בני הזוג המבקשים לחתום על הסכם ממון, שכן כל אחד מהם שונה בדעתו ובאופיו. אין דינו של הסכם ממון של איש עסקים שבבעלותו מספר חברות, לדינו של זוג שכל רכושו המשותף הוא דירת מגורים קטנה, לכן, בכל הסכם ממון יש להתאים את תנאיו לבני הזוג הספציפיים, לאינטרסים של בני הזוג וגם לרצונותיהם. עם זאת, ישנם כמה נושאים שרצוי לכלול בכל הסכם ממון. לדוגמא:
הטלת סנקציה בגין הסתרת מידע: במסגרת הסכם ממון, רצוי לקבוע כי רק חובות והתחייבויות משותפים, שידועים לשני הצדדים יחולקו ביניהם. כך בעצם מגינים על מקרה שבן זוג אחד יוצר חובות והשני צריך לשלם אותם אף שלא ידע ולא היה שותף להם. בנוסף, ניתן לכלול סנקציות בגין העלמת מידע מבן או בת הזוג.
הסדרת דירת המגורים: בכל הסכם ממון יש לכלול הוראה שתכליתה להסדיר את דירת המגורים המשותפת של בני הזוג, בין אם היא קיימת במועד עריכת ההסכם ובין אם תהיה כזו בעתיד, וזאת משום שלרוב דירת המגורים מהווה סלע מחלוקת עיקרי בין בני הזוג.
הסדרת המוניטין העסקי: לא פעם, בני זוג חלוקים ביניהם בנוגע לזכויותיהם בעסק משותף שהקימו או בעסק שאחד מהם הקים במהלך תקופת הנישואין (או החיים המשותפים). צד אחד יטען, כי העסק הוקם על ידו ולכן הוא בלבד זכאי ליהנות מפירותיו לאחר הגירושין / הפירוד, מאידך, בן הזוג השני יטען, כי הסיוע שלו במישורים אחרים, איפשרו לבן הזוג להקים את העסק ולכן הוא זכאי ליהנות מפירותיו או משווי המוניטין שלו, גם לאחר תקופת הנישואין. לכן, רצוי מאוד להסדיר את הנושא במסגרת הסכם ממון.
לסיכום:
הסכם ממון הוא הסכם אשר נועד להסדיר את אופן חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג בעת גירושין או פרידה, וכן להסדיר את הזכויות שלהם ברכוש. תכליתו של הסכם הממון היא למנוע מחלוקות עתידיות קשות, אשר תגרורנה את בני הזוג לעלויות כספיות גדולות ותיצורנה מפח נפש. ישנן דעות לכאן ולכאן באשר לשאלה, האם כדאי לחתום על הסכם ממון או לאו. דעתנו היא שכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. המלצתנו היא לפנות תמיד לעורך דין בתחום הגירושין, לקראת חתימה על הסכם ממון. למידע על התהליך – צרו עמנו קשר.