חלוקת רכוש

חלוקת רכוש

אחד הנושאים הטעונים ביותר בהליך גירושין או פרידה הוא נושא חלוקת הרכוש. יש לכך מספר סיבות:

  1. לעיתים, אין הרבה רכוש ולכן חלוקתו עלולה להשפיע מאוד על היום-יום שלאחר הפרידה, פשוט כי "השמיכה קצרה מדי".
  2. בנוסף, יש בדר"כ רצון, של כל אחד מבני הזוג, למקסם את הישגיו הכלכליים.
  3. בניגוד למחלוקת עסקית "רגילה" בין שני צדדים, כאשר מדובר בבני זוג המצויים בהליך גירושין, אזי למחלוקת נלווים כעסים מצטברים, אגו ואכזבה מבן או בת הזוג. רגשות אלו אינם תורמים לקידום ההליך וייעולו.
  4. לעיתים בן הזוג שהפרידה נכפית עליו מרגיש ורוצה שהצד שיזם את הפרידה יפצה אותו.

מכאן, שסוגית חלוקת הרכוש בין בני זוג במסגרת הליך גירושין מורכבת, ומעלה לא מעט שאלות משפטיות, ולכן, חיברנו את המאמר שלהלן. המאמר יסקור את הדין החל על בני זוג, בכל הנוגע לחלוקת רכוש במהלך הגירושין.

במסגרת הליך גירושין – מהם הנושאים שאותם יש להסדיר?

לפני שנדון בסוגית חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, נסביר מהם הנושאים שיש להסדיר במהלך הליך גירושין. ככלל, הליך גירושין הוא "כותרת" למספר הליכי משנה הנלווים לו.

הנושא הראשון הוא – נושא "הגירושין". במדינת ישראל, דיני הנישואין והגירושין מוכרעים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג, כך קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. חוק זה קובע, כי נישואין וגירושין ייערכו על פי "דין תורה". כלומר, במידה ומדובר בבני זוג יהודים המבקשים להתגרש במדינת ישראל, יהיה עליהם לעשות כן באמצעות פנייה לבית הדין הרבני.

לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, כמו גם סמכות לדון בענייני מזונות, תביעות כתובה, תביעות לשלום בית ובנסיבות מסוימות, גם בתביעות למשמורת ילדים ותביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג. נעיר, כי תביעת גירושין היא למעשה תביעה משפטית לכל דבר ועניין. יש להגיש במסגרתה כתב תביעה, לפרט את העובדות המקימות את עילת הגירושין ולעיתים גם לנהל הליך משפטי הכולל הוכחות ועדים. עם זאת, במידה ובין בני הזוג קיימת הסכמה לגירושין, אזי ניתן לעתור לבית הדין הרבני בבקשה מוסכמת לאישור גירושין.

הנושא השני אשר על בני הזוג להסדיר הוא נושא המזונות. הדין הדתי-עברי מטיל על האב חובה אבסולוטית לשאת במזונות ילדיו לצורך הבטחת גידולם ברמת חיים סבירה או ברמת החיים שאליה הורגלו. החל מגיל 6, מזונות הילדים נגזרים מגובה הכנסתו של האב ומגובה הכנסתה של האם, אך חובת האב לשאת במזונות, היא חובה אבסולוטית. בשנים האחרונות החלה מגמה, על אף שיש חובה אבסלוטית על האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים, לאזן בינו לבין האם, וזאת בנסיבות מסויימות כגון משכורות דומות וזמני שהות דומים עם הילדים בין ההורים. כאמור, גם בענייני מזונות, יכולים בני הזוג למצוא את עצמם בהתדיינות משפטית. הליך מזונות יכול להתנהל בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, אשר יש לו סמכות מקבילה לדון בענייני מזונות.

הנושא השלישי אשר על בני זוג להסדיר הוא סוגית משמורת הילדים והסדרי ראייה אשר כיום נהוג לכנותו "זמני שהות" או "ימי הורות" או "אחריות הורית". במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, הרי שחובת ההורים לדאוג לילדיהם ולכל מחסורם אינה מסתיימת עם הפרידה של בני הזוג עצמם. במהלך הגירושין יש להכריע מי מההורים יהיה ההורה הנושא בנטל הגדול יותר של גידול הילדים, דהיינו, מי יהיה ההורה "המשמורן, ומנגד, מי ההורה אשר "ייהנה" מהסדרי ראייה (כלומר, ימים קבועים שבהם ילדיו ישהו בביתו ויהיו תחת השגחתו). עד לשנים האחרונות, לרוב, האם היתה מקבלת את המשמורת על הילדים והאב היה "נהנה" מהסדרי ראייה. עם זאת, כיום יותר ויותר הורים פונים לאפיק הנקרא "משמורת משותפת", אשר במסגרתה שני ההורים נהנים מהסדר משמורת מלא, כל אחד לחוד. כך, הילדים נהנים מזמן איכות שווה עם כל אחד מההורים. לרוב, משמורת משותפת עשויה להפחית מעט מגובה המזונות המשולמים ע"י האב, אך זהו נושא מורכב ובעל רבדים רבים, שלא יורחב עליו במאמר זה.

מה הדין לגבי חלוקת רכוש, במסגרת הליך גירושין?

כאמור, במסגרת הליך הגירושין, על בני הזוג להכריע בסוגיות הנ"ל, אך לא די בהם, שכן על בני הזוג להסדיר סוגיה נוספת והיא סוגית חלוקת הרכוש המשותף.

בני זוג החיים יחדיו, בין אם הם נשואים או לאו, צוברים במהלך החיים המשותפים רכוש, בין אם מדובר בדירת מגורים או דירות להשקעה, רכבים פרטים וחסכונות כספיים (לרבות קופות גמל, קרנות השתלמות, פנסיה וכו'). יתרה מכך, לא פעם, אחד מבני הזוג או שניהם מגיעים אל מערכת היחסים או לנישואין, כאשר יש ברשותם רכוש שצברו לפני כן. למשל: דירת מגורים או חסכונות שהיו שייכים להם בנפרד מבן הזוג.

כאשר בני זוג מבקשים לסיים את מערכת היחסים, אז עולה השאלה, מה הדין לגבי הרכוש המשותף. מי יהיה זכאי לקבלת רכוש מסוג אחד ומי יהיה זכאי לקבל רכוש מסוג שני. בנוסף, לא פעם עולות מחלוקות, הנוגעות לזכאות ליהנות מפירות רכוש שלא בהכרח מוכר בתור רכוש משותף. בעת פרידה או גירושין, עשויים בני הזוג להידבר ולהסדיר ביניהם את סוגית חלוקת הרכוש המשותף באמצעות הסכם. אך ישנם מקרים שבהם ההידברות אינה מצליחה, מה שמצריך התדיינות משפטית בתחום חלוקת הרכוש. מה הדין במקרים כאלו ומה הדין קובע?

מבחינת הדין, תחום חלוקת הרכוש בין בני הזוג מוסדר בחוק שנקרא "חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973" (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון שחל על בני זוג שנישאו לאחר שנת 1974 קובע, כי בעת גירושין בין בני זוג (או "פקיעת נישואין", כלשון החוק), אזי "כלל הרכוש המשותף" של בני הזוג יאוזן ביניהם באופן שווה. כלומר, במידה ובני זוג מתגרשים או נפרדים ייקחו בחשבון בעת עריכת איזון המשאבים ביניהם את כלל הרכוש שבני הזוג צברו ויקבעו את שוויו או יערכו חלוקה של הרכוש בעין. לדוגמא, אם לבני הזוג יש דירת מגורים – או שהדירה תימכר ושני בני הזוג ייהנו מפירות המכירה באופן שווה או שאחד מבני הזוג יוכל לרכוש את דירת המגורים (כלומר, את חלקו של בן הזוג האחר) או שאם הדירה מאפשרת פיצול לשתי יחידות שוות אזי תתבצע חלוקה בעין ועל צד יקבל מחצית מהדירה.

בנקודה זו חשוב להדגיש, כי חוק יחסי ממון קובע, כי לצורך עריכת איזון משאבים בין בני הזוג יש ליטול בחשבון את "כלל הרכוש המשותף", אך מהו אותו רכוש משותף? על כך משיב חוק יחסי ממון: "כלל הרכוש" יכלול כל רכוש, בין אם הוא פיזי ובין אם הוא רוחני, לדוגמא: קניין רוחני, מוניטין של אחד מהצדדים, קופות גמל, חסכונות, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, תכשיטים, רכוש פיזי אחר ועוד – כולם מוגדרים בתור רכוש משותף.

מהו החריג להסדר איזון המשאבים?

כאמור, בהתאם לחוק יחסי ממון, הכלל הוא שרכוש משותף של בני הזוג יאוזן ביניהם באופן שווה, כאשר לצורך עריכת "איזון המשאבים" יילקחו בחשבון את כלל נכסי בני הזוג. נשאלת השאלה, האם יש רכוש שאינו נלקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים. התשובה לכך חיובית. חוק יחסי ממון קובע, כי ישנם סוגי רכוש שלא יילקחו בחשבון, לדוגמא: פיצויים המשולמים לאחד מבני הזוג בגין תאונה (נזקי גוף) או אלמנות. דוגמא נוספת היא רכוש שהתקבל ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין או כירושה. גם קצבת זקנה שמשולמת לאחד מבני הזוג, לא תיכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים. כאמור, יש מקרים שגם ירושות או רכוש שהיה לצד מלפני הנישואין יאוזן ויחולק בין הצדדים, כך שלשם כך רצוי לערוך הסכם ממון או להיעזר בעו"ד שיסביר לכם כיצד כדאי לדאוג להפרדה של הרכוש ושלא ייחשב כרכוש שהתערבב עם בן הזוג האחר.

חריג נוסף להסדר איזון משאבים שיוויוני נקבע בסעיף 8(2) לחוק חוק יחסי ממון. שם נקבע כי יש פעמים שנכון וצודק יהיה לסטות מהכלל, של חלוקה שיוויונית, ודווקא לחלק את הרכוש באופן שאינו שוויוני. לדוגמא, כאשר אחד מהצדדים ניהל מערכת יחסים ומימן מהכסף המשותף בית נוסף – מאהב/ת. דוגמא נוספת, כאשר צד היה מהמר וגרם לריקון של הקופה המשותפת שלא באשמת בן הזוג האחר. דוגמא שלישית, כאשר אחד מהצדדים יוצא לא מאוזן מבחינה כלכלית במועד הפרידה ולמרות שהרכוש המשותף מתחלק שווה בשווה. נניח כאשר צד אחד לא עבד, לא למד, לא צבר רכוש וכיום הוא יוצא עם ½ דירה ופנסיה עתידית ממגיעה לו מבן הזוג האחר במועד הפרישה החוקי, גיל 67. ישנם מקרים שקובעים כי במקרה זה יש לתת לבן הזוג ה"דל" יותר ממחצית מהרכוש המשותף וכדי שתהיה לו התחלה מאוזנת והוא לא יצטרך להמתין כדלפון עד גיל 67 של בן הזוג. כאמור, יש מקרים נוספים שבית המשפט משתמש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, איזון משאבים שאינו שוויוני, ברם לא ניתן להרחיב עוד בנושא זה במאמר.

חריג נוסף מכונה "הסכמה בכתב" בין בני הזוג. כלומר רכוש שבני הזוג הסכימו בכתב שלא יאוזן ביניהם, לא יילקח בחשבון, במסגרת הסדר איזון המשאבים.

סיכום ביניים: חוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל המכונה "הסדר איזון המשאבים" שהוא הסדר לחלוקה שוויונית בין בני הזוג. לכאורה, מדובר בברירת מחדל הוגנת ומוצדקת, שכן בני זוג מהווים תא משפחתי אחד וכשצריך "לפרק את התא המשפחתי" שני בני הזוג ייהנו באופן שווה מפירות הזוגיות. להסדר איזון המשאבים יש מספר חריגים. האחד הוא רכוש שלא נלקח בחשבון במסגרת הסדר האיזון מכוח החוק או לחלופין רכוש שעליו הסכימו בני הזוג בכתב שלא יילקח בחשבון במסגרת הסדר האיזון.

דוגמאות לאופן חלוקת הרכוש בהתאם לחוק יחסי ממון:

עתה נציג סימולציות לאופן חלוקת הרכוש בהתאם לחוק יחסי ממון. כל הסימולציות שנציג להלן מבוססות על מקרים שאכן התרחשו במציאות:

דוגמא 1: מה הדין בסיטואציה שבה לבעל יש דירה שרכש לפני הנישואין ותגמולי קניין רוחני המשולמים לו בעקבות ספר שכתב לפני הנישואין, ואילו לאישה יש דירת מגורים מנישואיה הקודמים ובנוסף לשני בני הזוג יש דירת מגורים משותפת שרכשו יחדיו. כאמור, חוק יחסי ממון קובע, כי בהיעדר הסכמה בכתב, יחול הסדר איזון המשאבים. במסגרת ההסדר, לא יילקח בחשבון רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. במקרה זה, לאישה לא תהיה זכות בדירת הבעל וכך גם לבעל לא תהיה זכות בדירת האישה, שכן שתי הדירות נרכשו ע"י הצדדים בנפרד לפני הנישואין. כך גם לגבי תגמולי הקניין הרוחני שאותם מקבל הבעל, שכן מקורם ברכוש שהצטבר אצל הבעל לפני הנישואין. עם זאת, לגבי דירת המגורים המשותפת ששני בני הזוג רכשו – הדין שונה. היות ומדובר ברכוש "משותף" כהגדרתו, אזי הוא יאוזן בין בני הזוג, בהתאם להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.

דוגמא 2: מה הדין במקרה שבו לשני בני הזוג יש עסק משותף, שהוקם על ידי שניהם ביחד וכן דירת מגורים משותפת, אך לאישה יש דירת מגורים מנישואין קודמים, השייכת לה בלבד. במקרה זה, ברור כי העסק המשותף, על המוניטין שלו ופירותיו, יילקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים. כך גם לגבי דירת המגורים המשותפת של בני הזוג. עם זאת, דירתה של האישה השייכת לה עוד לפני הנישואין, לא תילקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים.

דוגמא 3: מה הדין במקרה שבו לבן זוג אחד יש קופת גמל שהצטברה במהלך חיי הנישואין וכן שתי דירות משותפות ולאישה יש דירת מגורים שקיבלה בירושה. במקרה כזה, קופת הגמל נחשבת בתור רכוש משותף אשר יאוזן בין בני הזוג. גם שתי דירות המגורים תילקחנה בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים, היות ומדובר ברכוש משותף שנצבר במהלך הנישואין. באשר לדירת המגורים שהתקבלה אצל האישה בירושה, הרי שרכוש זה לא יילקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים.

דוגמא 4: מה הדין במקרה שבו לשני בני הזוג יש עסקים פרטיים וכן דירה פרטית לכל אחד מהם, שנרכשה לפני הנישואין. במקרה כזה, הדין קובע שמדובר בנכסים שלא יילקחו בחשבון במסגרת עריכת הסדר איזון המשאבים, היות ומדובר ברכוש שהתקבל לפני חיי הנישואין.

חשוב לציין, כי הדוגמאות הנ"ל הן דוגמאות אך יתכנו חריגים לחוק, ולראיה תוצאות הליך שניהלנו במשרד השיג עבור אישה שנפרדה מבעלה זכויות בדירת מגורים שהיתה לו מלפני הנישואין. כך גם זכויות בדירת ירושה שהתקבלה אצל אחד מבני הזוג. כלומר, הדוגמאות הנ"ל מייצגות את הכלל, את החוק ב"מספרים הגדולים" שבו, ברם חשוב לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.

הסכם ממון – מה חשוב לדעת?

כאמור, אחד החריגים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, הוא רכוש שבני הזוג הסכימו לגביו בכתב, שלא יילקח בחשבון במסגרת ההסדר לאיזון משאבים, קרי, רכוש שלא יאוזן בין הצדדים. למעשה, אותו "הסכם בכתב" מכונה בחוק יחסי ממון בתור "הסכם ממון". הסכם ממון הוא הסכם אשר נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג, בעת פרידה או גירושין.

הסכם ממון ניתן לערוך לפני הנישואין תוך אישורו על ידי עורך דין שהוא גם נוטריון או על ידי ערכאה שיפוטית, אך גם זוגות נשואים או זוגות החיים יחדיו במשותף, יכולים לחתום על הסכם ממון במהלך החיים המשותפים או במהלך הנישואין. במקרה זה אישור ההסכם ייעשה אך ורק בערכאה שיפוטית.

בגלל שלהסכם ממון יש השפעות אדירות על חייהם האישיים של בני הזוג, הרי חשוב לאשר אותו ולתת לו תוקף משפטי מחייב. לאשרו בפני בית המשפט או לחלופין בפני נוטריון כאשר ההסכם נחתם לפני הנישואין.

כדי שבית המשפט יאשר את תוקפו של הסכם הממון עליו לוודא עם בני הזוג שהם אכן הבינו את תוכנו ואת משמעותו. הוא הדין החל גם על נוטריון המאשר הסכם ממון בין בני זוג, עליו לוודא עם בני הזוג, כי מבינים הם את תוכנו ומשמעותו. במידה ובית המשפט או נוטריון מצאו, כי בני הזוג אינם מבינים את משמעות החוזה או את תוכנו, הם לא יאשרו אותו. אגב, כדי לאשר הסכם ממון בפני בית המשפט, יש להגיש בקשה ואף לשאת בתשלום אגרה.

ככלל, אנו סבורים שמומלץ לחתום על הסכם ממון. מדובר בהסכם אשר עשוי לחסוך מחלוקות קשות במהלך גירושין, ליצור וודאות כלכלית ואישית לשני בני הזוג. מניסיוננו הרב, הסכם ממון חוסך כספית ונפשית מבני הזוג במקרה של גירושין, ברם התנאי לכך הוא, שההסכם נערך על ידי עו"ד שמומחה בתחום ובקיא בניואנסים של הסכמי הממון, כי לעיתים צד אחד מנסה לתקוף את הסכם הממון ולתת לו פרשנות אחרת ממה שנכתב או הוסכם, וזאת על מנת לקבל יותר.

האם כדאי לחתום על הסכם ממון?

אנו סבורים שחתימה על הסכם ממון מעידה על מעשה אחראי, ראייה מפוקחת של העתיד. מדובר במעין "קניית סיכון" לצורך יצירת וודאות בהמשך החיים והמשך היחסים.

הסכמי ממון רבים נחתמים (ובצדק), כאשר בני זוג מבקשים להגן על נכסים שצברו לפני חיי הנישואין או חיי הזוגיות, וכן במקרה שצד אחד מגיע עם יותר נכסים מאשר הצד האחר, וגם במקרים שבהם מדובר על זוגיות שנייה ולשני הצדדים יש ילדים שאינם משותפים או רכוש שאינו משותף. במקרים אלו, אין ספק שחתימה על הסכם ממון היא מעשה הגיוני ונכון. אין דרך טובה יותר להגן על הנכסים שלכם ושל ילדיכם מנישואין קודמים אלא לחתום על הסכם ממון. לכן, דעתנו היא, שחתימה על הסכם ממון היא מעשה נכון ומומלץ.

חתימה על הסכם ממון – כיצד?

במידה ואתם מעוניינים לחתום על הסכם ממון כדאי לפנות לעורך דין משפחה מיומן ובעל ניסיון. חתימה על הסכם ממון מצריכה הבנה אישית ומשפטית וכן ניסיון, כדי להתאים את ההסכם לצרכי הלקוח, ולא להשתמש ב"שבלונה" שלא מתאימה לנסיבות המקרה.

רק פנייה לעורך דין מיומן, תוכל להבטיח לכם הסכם ממון מוצלח התואם את רצונותיכם. לא מומלץ לערוך לבד הסכם ממון, למרות שניתן לעשות כך, משום שאדם ללא ידע משפטי לא תמיד יידע לנסח את רצונותיו כפי שעורך דין משפחה יוכל לעשות.

האם ניתן לבטל הסכם ממון?

למעשה, הסכם ממון שמאושר ע"י בית המשפט, הוא פסק דין. ככלל, ביטול פסק דין ניתן במשורה ורק במקרים חריגים מאוד, שבמסגרתם פסק הדין ניתן מחמת מרמה, הטעייה וכו'. כך גם לגבי הסכמי ממון. הסכם ממון אינו רק "הסכם" שנחתם בין שני צדדים, אלא מדובר בהסכם אשר תוקפו ניתן מכוח החלטה שיפוטית של בית המשפט או של נוטריון שהוסמך לכך עפ"י הדין. לכן, במידה וצד להסכם ממון מעוניין לבטל את ההסכם, הרי שמוטלת עליו החובה להראות כי קיימות נסיבות שלאורם יורה בית המשפט על ביטול ההסכם.

למשל, הסכם ממון שנחתם בכפייה, ניתן יהיה לעתור לביטולו, אך עדיין, על העותר לביטולו יהיה להוכיח בראיות ברורות, כי ההסכם אכן ניתן בכפייה. הסכם ממון שנחתם תוך הטעייה ברורה, גם הוא הסכם שניתן יהיה לעתור לביטולו, אך גם בנסיבות כאלו, על המבקש לבטל את ההסכם, מוטל נטל הוכחה כבד.

בעניין זה חשוב לציין, כי תביעות שדורשות לסטות להסכם ממון מוגשות חדשות לבקרים, ולכן חשוב שעורך הדין שיערוך עבורכם את ההסכם ישתמש בשפה ברורה, ברמה שמובנית לצדדים ולא רק לעורכי הדין.

עוד חשוב לציין, שאם בני זוג שערכו הסכם ממון מעוניינים להכניס בו שינויים – יהיה עליהם לשנות את ההסכם בכתב ולאשרו בבימ"ש או בפני נוטריון, תלוי בנסיבות.

כיצד מגישים תביעה העוסקת בחלוקת רכוש בין בני זוג?

תביעת לחלוקת רכוש ניתן להגיש במספר אופנים. ניתן להגישה בתור תביעה נפרדת לבית המשפט לענייני משפחה ולהכתירה במילים "פירוק שיתוף", "תביעה לאיזון משאבים", "תביעה רכושית", תביעה לפסק דין הצהרתי, הכל תלוי במה מבקשים ועותרים לקבל מהצד השני. ניתן גם להגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין, הכורכת אליה תביעת רכוש. במקרה כזה, "רוכש" בית הדין הרבני סמכות לדון גם בסוגית הרכוש, למרות שמראש אין לבית הדין את הסמכות הזו. נעיר, שההחלטה היכן לנהל את תביעת הרכוש נקבעת על פי נסיבות המקרה. ישנם מקרים שבהם עו"ד משפחה ימליץ על כריכתה של תביעת הרכוש יחד עם תביעת הגירושין, מאידך, ישנם מקרים שבהם יהיה עדיף לעתור ולנהל את תביעת הרכוש בנפרד מתביעת הגירושין, קרי בבימ"ש לענייני משפחה.

האם אפשר להסדיר את ענייני חלוקת הרכוש בהסכם גירושין?

התשובה חיובית. במסגרת הליך גירושין יכולים בני הזוג לחתום על הסכם גירושין ולכלול בו את ההסכמות שלהם. בני הזוג יכולים להסכים רק על הגירושין, או להגיע להסכם גירושין כולל, הכולל גם את סוגית חלוקת הרכוש. לשם כך, אפשר (ורצוי מאוד) להיעזר בייעוץ משפטי.

לסיכום:

אחד הנושאים המהווים זרז למחלוקות קשות בין בני זוג, הוא סוגית חלוקת הרכוש. לא פעם, נושא זה גורר בני זוג המצויים בהליך גירושין למחלוקות קשות, המערבות רגשות עזים וכעסים נלווים. מצד אחד, ניתן להסדיר את סוגית חלוקת הרכוש באמצעות הסכם ממון, ומצד שני, ניתן לנהל הליך משפטי יקר אם לא חתמתם מראש על הסכם ממון ולא הסדרתם את כל נושא חלוקת הרכוש.

הכלל, בהתאם לחוק יחסי ממון קובע, שבהיעדר הסכם ממון, הרכוש המשותף של בני הזוג (הכולל את כל סוגי הרכוש, למעט חריגים שפירטנו במאמר) יאוזן בין בני הזוג בצורה שווה. זו ברירת המחדל בהתאם לחוק יחסי ממון.

נחתום את המאמר בהמלצה חשובה: ענייני חלוקת רכוש במסגרת הליך גירושין, הם עניינים מורכבים מבחינה משפטית. לכן, רצוי מאוד להיעזר ולהתייעץ עם עורך דין, בין אם אתם לקראת הליך גירושין ובין אם אתם במהלכו של הליך גירושין.