כתובה

כתובה

שטר הכתובה הוא למעשה מסמך משפטי שנלווה לקידושין שנעשה בטקס הנישואין. שטר הכתובה הוא נכס צאן ברזל במסגרת הנישואין היהודיים בישראל ותופס חלק בלתי נפרד מהליך הנישואין. לשטר הכתובה יש משמעות ייחודית בארץ, הואיל ומוסד הנישואין והגירושין במדינת ישראל מתנהל על פי הדין הדתי-העברי. למעשה, בשטר הכתובה יפורטו התחייבויותיו של הבעל כלפי אשתו וכן יצויין סכום כסף שאותו הוא מבטיח לשלם לאישה במקרה של גירושין או לחילופין במקרה של התאלמנות. התחייבויות הבעל המופיעות בשטר הכתובה מספקות לאישה מקור לתביעה כספית נפרדת במקרה של גירושין.

במאמר שלפניכם/ן, נסקור את מעמדו של שטר הכתובה וחשיבותו במוסד הנישואין. כמו כן, נציג את חשיבותו ומעמדו בהליך הגירושין. בהמשך, נעמוד על רקע הכתובה וכן נדון במשמעות המשפטית שלה. כל זאת נכתב עבורכם/ן, גולשים וגולשות, כדלקמן:

נבקש להעיר בתחילה, כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי ואין בו בשום אופן כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך מומלץ להיעזר בעורך דין משפחה בעל ניסיון.

מהי כתובה:

עוד מימי קדם, חז"ל, בחוכמתם, הבינו כי האהבה וההבטחה אינה מספיקה וכי צריך להבטיח את מערכת היחסים בין בני זוג או לפחות את מעמדם הכלכלי של הנישאים, בהסכם. לכן הומצאה הכתובה שתיכתב ותיחתם לפני טקס הנישואין, במעמד הקידושין, שבה יופיעו כל התחייבויותיו של הגבר כלפי האישה שאותה הוא נושא לאישה. הכתובה תוצג במעמד החופה, לאישה ולעיני כל האורחים והיא בעצם מהווה את טקס הנישואין. ללמדנו, כי הכתובה היא מסמך התחייבות כלכלית שעליו חותם הבעל מול שני עדים, לפני קיום החופה והנישואין.

כאמור, הדין העברי הוא הדין המחייב את היהודים, במדינת ישראל, בכל הנוגע לנישואין וגירושין. לכן, כתיבתה והתחייבותה של הכתובה הן תנאי הכרחי במוסד הנישואין הדתי בארץ, גם בימינו ומכאן חשיבותה של הכתובה.

חלק מהתחייבותו של הגבר בכתובה, הוא נטילת האחריות לדאוג לכלכל את האישה שאותה הוא נושא, גם במידה והיא תגורש על ידו, כלומר גם במקרה של גירושין וגם במקרה של התאלמנות. חשוב לזכור, כי מעמד חתימת הכתובה הינו מעמד שמח, הן לכלה, הן לחתן והן לסובבים אותם. באותו יום משמח, בני הזוג שעתידים להינשא, לרוב – אינם חושבים על העתיד או על מצב של פרידה ולכן גברים רבים נוטים לנקוב בסכום גבוה בשטר הכתובה שלעיתים נדמה שלא יוכלו לעמוד בו וזאת בשל התפיסה החברתית כי סכום נמוך יראה כזלזול. אך חשוב להבהיר, כי הכתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין. לכן, ברגע חתימתו של הגבר על הכתובה, נראה כאילו חתם על חוזה. כתובה, היא בעצם שטר בר מימוש, על כל המשתמע מכך.

רקע על הכתובה ומקורותיה:

כאמור, מקורותיה של הכתובה הן מקורות קדומים. למעשה, שטר הכתובה והדין בנושא, הם המצאה של מוסד הלכתי–יהודי עתיק. בימי קדם, הייתה נהוגה חלוקת התפקידים המסורתית: הגבר היה דואג לכלכלת הבית וצרכי הפרנסה ואילו האישה הייתה אחראית על ניהול הבית וגידול הילדים. דבר חשוב שרבים אינם יודעים, הוא כי על פי ההלכה היהודית, האישה הופכת ל"קניינו" של הבעל וכל נכסיה הנמצאים ברשותה, עוברים לשליטתו של הבעל. ברור שזו תפיסה ארכאית, שאין לה בסיס כיום ואין לה גם שום מקום בימינו אנו.

מכאן, שבמקרה של גירוש האישה על ידי הבעל, הייתה האישה יוצאת לחייה לאחר הנישואין, בתור "אישה ענייה", עם "כותנתה על עורה", לכן, על מנת למנוע מצב זה, נוצרה הכתובה שנועדה להבטיח לאישה סכום כסף מסויים המשקף את פרנסתה ורמת החיים שאליה הורגלה כפי שכתוב בכתובה: "ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין". ניתן לומר שמטרתה העיקרית של הכתובה היא דאגה לאישה. כלומר, הכתובה מבטיחה לאישה ביטחון כלכלי במקרה של גירושין. זאת ועוד, הכתובה טומנת בחובה מספר מטרות, חלקן נאמרות במפורש וחלקן "מוסתרות" ומורכבות להבנה. אחת ממטרותיה של הכתובה, היא בעצם להבטיח את מוסד הנישואין, דרך הסדר כלכלי. ללמדנו, כי הבעל נוקב בסכום כסף שאותו הוא מבטיח לשלם לאישה במקרה בו יגרשה או במקרה בו תתאלמן. אותה התחייבות היא התחייבות כתובה, במסגרת שטר הכתובה. מתוך כך, ניתן להבין כי על הבעל חלה אחריות כספית, לעיתים גדולה, שאותה יצטרך לקיים במקרה של גירושין. התחייבות זו גורמת להרתעה בטרם יקבל הבעל החלטה פזיזה ומהירה וכפועל יוצא הבעל ישקול את צעדיו לפני גירושין. במילים אחרות, הסכום הכספי בעצם עונה על ביטחונה ה
כלכלי של אישה במקרה של גירושין וכן מסייע לחשיבות מוסד הנישואין עצמו.

בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני פועל ופוסק על פי ההלכה היהודית ולו הסמכות היחידה לפעול בכל נושא הקשור לנישואין וגירושין וזאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). כלומר, בני זוג בישראל שמבקשים להינשא או להתגרש ייעשו כן מכוח ההלכה העברית ולא מכוח המשפט האזרחי. לשם השלמת התמונה, נוסיף כי גם נישואין של בני דתות שונות בישראל, נעשים מכוח הדין הדתי שחל עליהם, לפי דתם. למשל, מוסלמים המבקשים להינשא ייעשו כן מכוח הדין השרעי–המוסלמי. נוצרים יינשאו מכוח "הדין הקנוני".

בהגעה להסכמה על גירושין וכן בתביעת גירושין לבית הדין הרבני, יפעל בית הדין בראש ובראשונה לקיום ערכי ההלכה היהודית. כלומר, לחיזוק וקיום התא המשפחתי ולא לפירוקו. לכן, לפני מימוש הכתובה והחלטה על גירושין, ינסה בית הדין להוביל את בני הזוג להסדר וזאת בעזרת הסכם משפטי המחייב אותם בתקופת ניסיון, שמטרתה לשפר ולשקם את יחסיהם. הסכם זה יקרא "הסכם שלום בית". משמעותו של הסכם זה, היא גם לקבוע הסדרים שיחולו בין בני הזוג, במקרה של החלטה על גירושין.

נבקש להעיר, כי הליך הגירושין הינו המוצא האחרון עבור בית הדין הרבני וזאת בשל הרצון לשפר ולקיים תא משפחתי ראוי, כפי שהוא מוגדר בהלכה היהודית. לכן, בית הדין יתעקש למצוא פשרה בין בני הזוג, לפני החלטתם להתגרש סופית. אך במידה ואין הסכמה או אין רצון לקיים שלום בית, הרי שבית הדין יורה על גירושין. חשוב להעיר, כי גירושין בישראל, אינם יכולים להיערך בחלל ריק, כך שצד המבקש להתגרש יידרש להוכיח את קיומה של עילת גירושין מכוח הדין העברי–דתי כמו – בגידה, מעשה כיעור, אישה מורדת, פגם גופני ועוד. בני זוג יכולים להתגרש בהסכמה ואז הליך הגירושין יהיה קל יותר ואין צורך להוכיח קיומה של עילת גירושין.

אנו רוצים להתייחס לגירושין לגופם במאמר, אך כדי להשלים את התמונה, אנו מתייחסים לנושא הכתובה. חשוב להעיר כי סוגיית הכתובה ותביעת הכתובה, היא חלק בלתי נפרד מדיני הגירושין בישראל, וככל שהגירושין לא נעשים בהסכמה ובמסגרת הסכם.

תביעת כתובה – להלכה ולמעשה:

על פי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, נראה כי תביעות כתובה הינן בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני וזאת בשל העובדה כי שטר הכתובה הוא חלק מהליך הנישואין. כפי שצוין, לבתי הדין הרבניים יש סמכות ייחודית לעסוק בכל הקשור להליך הנישואין והגירושין. מכאן, שענייני נישואין וגירושין כוללים את כל החובות והזכויות הנובעות ממעמד הנישואין, כלומר שטר הכתובה.

נשאלה השאלה האם במקרה שבו הבעל נפטר דמי הכתובה נחשבים כ"צוואה" של האישה מבעלה? האם גם אז קיימת הסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים, לדון במימוש דמי הכתובה?

התשובה במקרה כזה, נמצאת בסעיף 13 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973, אשר קובע כי חוק יחסי הממון אינו נוגד את סמכות שיפוטם של בתי הדין הרבניים. כלומר, במקרה של תביעת דמי כתובה לאלמנה, תקום הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה, מכוח חוק הירושה, לדון בתביעת דמי הכתובה עבור האלמנה, אלא אם כן הסכימו הצדדים כחלק מכתיבת הכתובה, להתנהל לפי הדין הדתי.

מקרה זה התעורר בתביעה שטיפלתי בה, במסגרתה הבעל, טרם פטירתו, ערך צוואה והורה שהוא לא מותיר דבר לאישתו אף שהם נשואים. כשבעל נפטר היא גילתה כי את כל רכושו הוא הוריש לילדיו ולצד ג'. אשתו כאמור תבעה וקיבלה כספים מעזבון בעלה, שכן בעלה לא יכול להשליך אותה ולא לתת לה דבר.

במקביל נעיר, כי כתובה היא כאמור שטר לכל דבר ועניין ולכן, ניתן לתבוע אותה בעת גירושין ולא רק במקרה של התאלמנות, כתביעה נפרדת ומוחלטת.

מעמד הכתובה בהליך גירושין:

תביעת הכתובה תנוהל על פי הדין העברי, המורה על חובותיו של הגבר כלפי האישה שנשא. חשוב לזכור, שלצד חובותיו והתחייבותו של הגבר כלפי אשתו קובע הדין העברי–דתי גם את חובותיה של האישה כלפיו והדין אף מציין מקרים שבהם האישה לא תהיה זכאית לקבל את כתובתה. הבה נדון בנושא זה, בחלק שלהלן:

מקרים שבהם הבעל יוכל לטעון לפטור מתשלום דמי הכתובה:

המקרה הראשון אשר במסגרתו אישה יכולה לאבד את זכאותה לכתובה, הוא כאשר האישה עזבה את הבית ללא שום הסבר מוצדק וכן כאשר היא זו שפתחה ראשונה בהליך הגירושין. במידה והאישה קמה ועזבה את בעלה ואת הבית, מסיבה שאינה מוצדקת בעייני בית הדין הרבני, דהיינו – בשל קלות דעת, הרי שאז ייתכן שהיא לא תהיה רשאית לקבל את סכום כתובתה וזאת בשל העובדה כי בהתנהגותה, הראתה שהיא זו המובילה ל"פירוק" התא המשפחתי. חשוב להבהיר כי במקרים שבהם האישה תציג סיבות קונקרטיות ומוצדקות, כגון אלימות חלילה, אזי בית הדין הרבני בוודאי שלא ישלול את זכותה לקבלת את סכום כתובתה. צידוק מינימלי לעזיבתה יכול להיות, לדוגמא, אם הבעל בהתנהגותו גרם לאישה לעזוב את הבית, אם הייתה התנהגות אלימה כלפיה וכדומה.

המקרה השני שבו תוכל להפסיד האישה את כתובתה, הוא כאשר היא "מורדת". בהלכה היהודית, הכינוי מורדת ניתן לאישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה. אופן התנהגותה של האישה במקרה כזה, מראה על אי קיום חובותיה ואף זלזול בבעלה, לכן, אם יטען הבעל להיותה מורדת, תישלל זכות האישה לקבלת סכום הכתובה.

מקרה נוסף ושלישי, הוא כאשר אישה קיימה יחסי אישות עם גבר אחר, כלומר, אם האישה בגדה בבעלה, תישלל זכותה של האישה לקבלת כתובתה.

זכאות לדמי הכתובה מתוך עיזבון הבעל, במקרה בו הופכת האישה לאלמנה:

במקרים מצערים שבהם נפטר הבעל והלך לעולמו, עולה השאלה מה יעלה בגורלה של האישה, מבחינת קבלת חלקו של בעלה המנוח בעיזבון וכן מה גורלו של סכום הכסף הקבוע בכתובה? כפי שצוין, הכתובה מבטיחה לאישה את סכום הכסף שאותו תקבל, במידה ותגורש על ידי בעלה או במידה ובעלה ילך לעולמו. בת זוג אשר הופכת לאלמנה לאחר מות בעלה זכאית למצות את כל זכויותיה בתביעת סכום הכתובה כחלק מקבלת הירושה שמגיעה לה באופן טבעי, מתוקף היותה אשתו של המנוח. בניגוד לדעה הרווחת בציבור, הבעל אינו יכול לנשל את האישה מזכותה לקבלת סכום הכתובה לאחר פטירתו וזאת בשל העובדה, כי שטר הכתובה הינו מסמך משפטי לכל דבר ועניין וכן זהו חובו של הבעל כלפי אשתו. אם בהיותו בחיים ואם במותו, יחול חוב זה על עיזבונו של הבעל. סעיף 104 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה–1965, קובע כי חוב הכתובה שווה במעמדו ליתר חובות העיזבון שהשאיר הבעל, אך הוגבל ל"סכום סביר", שאותו כאמור יקבע בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה. כאן, וכפי שהזכרתי לעיל, בעל שניסה לנשל את אשתו במסגרת צוואה שערך, לא הצליח לעשות כן והיא קיבלה חלקים מהכספים והרכוש שהותיר אחריו אפילו שרשם כי הוא לא מוריש לה דבר (או כפי שעורכי דין נוהגים לרשום בצוואה "שקל אחד בלבד").

גביית דמי הכתובה:

כאמור, שטר הכתובה נועד להגן על האישה וכן לספק לה סכום כספי שאותו מתחייב הבעל לשלם לה במקרה של גירושין או במקרה של פטירתו. במידה והוגשה בקשה לפתיחת הליך הגירושין על ידי הבעל, תוכל האישה להגיש תביעה על סכום הכתובה לבית הדין הרבני. במקרים אלו של הליך גירושין ותביעת דמי הכתובה, נראה כי בדיעבד, עדיף היה לבעל, לדעת את חשיבות הסכום שבו הוא נוקב וכן עדיף היה לנקוב במועד הנישואין בסכום ראוי וריאלי לתשלום ולא בסכום גבוה מידי.

לא אחת, בתור עורכי דין לגירושין, אנו נתקלים בסיטואציות, שבהן בעלים מגיעים להליך גירושין ומגלים לפתע כי מוגשת נגדם תביעה לתשלום סכום הכתובה. חשוב להעיר, כי סכום הכתובה כולל גם ריבית והצמדה וכאשר נכתבים סכומים גבוהים מאוד בכתובה, יתכן שהאדם אשר כתב את סכומי הכתובה, לפתע ימצא את עצמו חב בהם. אכן, שאלה נפרדת שעולה מכאן היא האם ניתן לחייב בסכום כתובה גבוה באופן קיצוני? נניח חמישים מיליון שקל? התשובה לכך מורכבת. מצד אחד, ישנם פסקי דין רבים שקובעים כי סכומים בלתי סבירים, של מיליוני שקלים, הם סכומים שאין לחייב בהם בעל, בכתובה, אך סכומים של עשרות ואף מאות אלפי שקלים, הם סכומים שבעל אכן עשוי להיות חייב בהם.

לכן, הלקח הוא תמיד לציין סכומים ריאליים בכתובה, גם כאשר "הכל נראה ורוד". כך או אחרת, במקרים כאלו מומלץ להיוועץ עם עורך דין לענייני משפחה, שיכוון לדרך הטובה והבטוחה, הן במסגרת הליך הגירושין והן במסגרת סוגיית הכתובה.

לסיכום:

במאמר, למדנו על שטר הכתובה וכן על מקורותיה. בנוסף, עמדנו על חשיבותה בעיני הדין העברי וההלכה היהודית. כמו כן, עסקנו בזכויותיה של האישה לקבלת דמי הכתובה וכן הצגנו את חובותיו של הבעל כלפי האישה. למדנו כי זכאותה של האישה לקבלת דמי הכתובה, מותנית בהתנהגות "ראויה", כפי שנקבע בדין העברי. עוד למדנו שעדיף שלא לנקוב בסכומי עתק בכתובה. גם ברגעים יפים ומאושרים, לפני החתונה, חשוב לזכור כי שטר הכתובה הינו חוזה לכל דבר ועניין וכן חתימה עליו תיחשב כהתחייבות משפטית. לאור כל האמור לעיל, חשוב לזכור כי תביעת הכתובה תדון רק במקרה של גירושין ופירוק התא המשפחתי. הליך הגירושין אינו הליך נעים, הן בפן הרגשי והן בפן הכלכלי. זוגות רבים ממהרים להתגרש בעקבות כל בעיה או תרחיש קטן שצץ וממהרים לשכוח את הבטחותיהם והתחייבותם אחד כלפי השני, ולכן הכתובה, נועדה למנוע, לפחות מהגבר, לקבל החלטה פזיזה שכן אז הוא עלול למצוא את עצמו מחוייב בסכום הכתובה.

בעניין זה חשוב לומר, כי קיים שוני בין כתובה בנוסח אשכנז לעומת ספרד, ובכל מקרה יש לקרוא מה נכתב בכתובה שכן גם "הנוסח הסטנדרטי", אינו "סטנדרטי", וגם המילים "מאתים זוז ומאתים זקוקים כסף צרוף" או "כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא" הם שווה ערך כספי ואין להקל בהם ראש ועוד לפני התוספת שהבעל נוהג לרשום בכתובה.

משכך, ובמידה והגעתם להחלטה כי פניכם לגירושין, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מקצועי בתחום ענייני המשפחה, שיעמוד על זכויותיכם בהליך הגירושין ככלל ותביעת הכתובה בפרט. ייעוץ של עורך דין מקצועי ומומחה בתחומו, הינו חשוב לאין ערוך, כדי להגיע מוכנים לכל שלב בהליך וכדי לקבל מענה מקצועי על שאלות חשובות בנושא. נבקש להעיר, כי עורך דין מומחה בתחום ענייני המשפחה מכיר את מערכת הדין הרבנית על בוריה, דבר העשוי לתרום רבות להליך וכן להרגשתכם האישית.