לעזוב את הבית

לעזוב את הביתבני זוג שחיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף מגיעים לעיתים למשבר בחיי הזוגיות. האישה מבקשת מהגבר שיעזוב את הבית (או להיפך), הגבר מסרב בטענה שהדירה שייכת גם לו. מה הדין מה ניתן לדרוש במקרים אלה ?

משק בית משותף

העובדה שבני זוג לא נישאו כדין אלא הם חיים יחדיו כידועים בציבור ומקיימים יחדיו משק בית משותף, לא מעלה ולא מורידה בכל הנוגע לרכוש שהם צברו במהלך הזוגיות.

די לקיים יחדיו חיים משותפים כדי שרכוש, שנצבר במהלך החיים המשותפים ייחשב כמשותף. הכלל הזה תקף גם לגבי הדירה בה חיים שני בני הזוג אפילו אם הם לא נישאו.

חשוב במאמר מוסגר להוסיף, כי הפסיקה הכירה לא אחת, בזכותו של בן זוג לקבל חלק ברכוש שקיים לבן הזוג האחר אף שהרכוש קדם לזוגיות, התקבל בירושה או במתנה. כל מקרה כזה צריכים לבחון אותו לגופו של עניין, ואם רוצים להימנע מ"שיתוף" של נכסים עם בן הזוג האחר נכון יהיה לערוך הכם יחסי ממון ולא להשאיר את המקרה שלכם למבחן הפסיקה, למצב רוחו של השופט וכולי.

השאלה מי יצטרך לעזוב את הבית ביום פקודה נגזרת מן השאלה מהו טיב היחסים בין בני הזוג והאם הייתה כוונת שיתוף בנכס המגורים המשותף. כלומר, אם מדובר בדירה ששני בני הזוג שכרו יחדיו או רכשו יחדיו והיא רשומה על שם שניהם, לא ניתן לקבוע מי חייב לעזוב כי לשני הצדדים אותן זכויות ואותן חובות.

מה שכן, אם אחד מהצדדים עוזב את הדירה שהושכרה יחדיו, אין בעזיבה עצמה כדי לפטור אותו מחובתו לשלם שכר דירה.

מנגד, אם מדובר בדירה ששני בני הזוג גרים בה, אך הדירה עצמה שייכת להורי האישה, ניתן יהיה להגיש נגד הגבר תביעת פינוי והיא יידרש לפנות את הדירה. מה שכן, ככל שלגבר יש טענות שהוא השקיע בדירה, השביח אותה, או יש לו הסכם שכירות עם הורי האישה – אז יוכל הגבר לעלות טענות ואף לקבל פיצוי על מה שהוציא. דוגמא אחרת היא מקרה שהדירה היא של בת הזוג,בני הזוג חיו יחדיו בדירה במשך תקופה ארוכה והגבר נשא בהוצאות הדירה ואף השקיע בה מכספו. במקרה כזה ניתן לעלות טענה כי היתה כוונת שיתוף בדירה מטעם בת הזוג. כלומר, בן הזוג השני יוכל לעלות טענות לזכויות בדירה ואז האפשרות להוציא אותו מהדירה הופכת ליותר מורכבת, אך אפשרית . . .

מכאן, השאלה מי יצטרך לעזוב את הדירה תיגזר מהתשובה לשתי השאלות הבאות:

  1. האם בני הזוג קיימו משק בית משותף?
  2. 2.      בהנחה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם הייתה כוונת שיתוף בנכס והאם לשני הצדדים זכויות בדירה ?

כיצד בוחנים האם התקיים משק בית משותף?

כדי לבחון את השאלה על בית המשפט לבחון מהו טיב היחסים בין בני הזוג. כלומר, האם הם מנהלים חשבון משותף, האם הם נושאים יחדיו בנטל ההוצאות, האם מדובר בדירה שכורה שהושכרה על ידי שני בני הזוג או ששני בני הזוג שילמו את המשכנתא. ככל שמדובר בדירה ששייכת לאחד מבני הזוג, יש לבחון האם בן הזוג השני השקיע בדירה, נשא בהוצאות בדירה, השתתף בתשלומי המשכנתא אפילו באופן עקיף על ידי זה שהעביר סכום כסף לבת הזוג מדי חודש.

כיצד בוחנים האם ישנה כוונת שיתוף?

כוונת שיתוף נלמדת גם היא מטיב היחסים. עיקר ההתמקדות היא בזוגות לא נשואים, שחיים יחדיו בדירה ששייכת לאחד מהם או להוריהם או נשכרה על ידם, שכן במקרה של זוגות נשואים חלה חזקה שיתוף (אם נישאו לפני 1974) או חל חוק יחסי ממון שחל על מי שנישא לאחר שנת 1974.

הסכם ממון

גם כאשר לא נישאים, אך בוחרים לחיות יחדיו בדירה ששייכת לאחד מבני הזוג או להוריו, מומלץ לחסוך את כאב הראש באמצעות חתימה על הסכם ממון. הסכם כזה יחריג כל טענה עתידית על זכויות בדירה, ויחסוך את אי הנעימות שעלול להיווצר במקרה של פרידה.

חשוב לדעת כי הסכם יחסי ממון של בני הזוג שטרם נישאו יכול להיחתם בפני עו"ד שהוא נוטריון או בפני בית משפט, לעומת זאת אישור של הסכם יחסי ממון של בני זוג שכבר נישאו יכול להתבצע כדי לקבל תוקף רק בבית המשפט.

עוד חשוב לדעת, כי ההמלצה החד משמעי שלי כעו"ד שעוסקת בדיני משפחה כבר שנים היא לאשר הסכם יחסי ממון שיש בהם רצון להגן על נכס כגון דירה – בבית משפט. אז עוה"ד שמטפל בהסכם ועורך אותו יודע לנסח את ההסכם כך שבמקרה של פרידה בן הזוג שהדירה אינה שייכת לו מחוייב לצאת מהדירה, ללא צורך בהגשת תביעה לפינוי או תביעה לפירוק שיתוף, שכן ההסכם עצמו יהווה "הסכמה לפינוי".

אז מי אמור לעזוב את הדירה?

אז חזרנו לנקודת הפתיחה. התשובה לשאלה מי אמור לעזוב את הדירה נגזרת כאמור ממגוון נסיבות ושיקולים, כך שאין לכך תשובה ברורה, אלא ניתן להסיקה ממגוון דוגמאות.

כאשר קיים הסכם או הסכם ממון בין בני הזוג, שקובע כי הדירה שייכת לאחד מבני הזוג, גם אז אין כל עילה לבן הזוג השני לבקש להישאר בדירה.

אם הדירה שייכת להורים, ואכן יש צורך להוציא את בן הזוג מהבית, להורים ישנה אפשרות לבקש מבית המשפט בקשה לסילוק יד שמשמעותה סילוק / פינוי של בן הזוג מהדירה. הבקשה תתקבל בכפוף לכך שהדירה רשומה על ש ההורים.

אם מדובר בדירה שבה חיו יחדיו שני בני הזוג במשך תקופה ארוכה, אז אפילו אם הדירה שייכת מבעוד מועד לאחד מבני הזוג ניתן להוציא את בן הזוג השני מהדירה, אך לא בנקל. כל זאת, בכפוף להיעדר הסכם ברור בנושא.

מקרי אלימות

כאשר מדובר בנסיבות של פרידה על רקע אלימות פיזית או מילוליות, דווקא אז האפשרות להוציא את בן הזוג האלים היא קלה יותר לכאורה.

במקרים אלו יש להגיש בקשה לבית המשפט לצו הרחקה. בית המשפט ככלל ייעתר לבקשות כאלו, בכפוף להצגת ראיות על מקרי אלימות או הטרדה, הפוגעים או המסכנים את חייו של בן הזוג. חשוב להבין, כי לאחר שניתנת החלטה על הרחקת בן הזוג האחר מהדירה, עתיד להיקבע דיון בפני בית המשפט, ואז תוכרע הסוגיה אם באמת יש מקום להמשיך את ההרחקה או לא. כלומר ההרחקה הראשונה של בן הזוג היא כמעט אוטומטית ואילו הימשכות של ההרחקה כבר עניין מהותי ויש להתכונן היטב לחקירות של דיון כזה.

חשוב לציין שגם במקרי אלימות, ככל שבן הזוג השני טוען לזכויות בדירה, צו הרחקה לא ייגרע מזכויותיו . זכויותיו בדירה ידונו לאחר מכן בערכאות משפטיות בהליך נפרד. תכליתו של צו הרחקה היא "להפריד כוחות".

עוד חשוב לציין, כי במקרה של הרחקת בן זוג מהדירה, ניתן לקבל סיוע במימון דיור חלופי למי שמוגדר "מורחק בית". המימון כאמור ניתן מאת משרד השיכון.

לפיכך, התשובה לשאלה האם בעקבות סכסוך ללא גירושים יכול אחד מבני הזוג יכול להוציא אתזן הזוג השני לרחוב? נראה כי התשובה לכך אינה כה פשוטה, ולכן דרך המלך היא לקבוע כללים בהסכם כבר בעת שבני הזוג עוברים לגור יחדיו וזאת באמצעות הסכם שנקרא הסכם יחסי ממון או הסכם חיים משותפים.

זקוקים ליעוץ משפטי? עומדים בפני גירושין?

צלצלו עוד היום :

08-9453604

0522-979709

עורך דין גירושין חיה לזר נוטקין