משמורת והסדרי ראיה

הילדים שלנו הם בעצם אנחנו – הם הדבר היקר ביותר שיש לנו ואנו נעשה הכל כדי שיהיה להם טוב וכדי להעניק להם בית חם ואוהב. כתוצאה מכך, במסגרת הליך גירושין, החלק הקשה ביותר הוא הליך חלוקת האחריות ההורית של הילדים בין ההורים, מה שפעם היה מוגדר כ"משמורת" ומאז המונח משמורת יצא מחוץ לחוק. זהו השלב שבו ההורים צריכים להחליט מי יהיה ההורה הנושא באחריות השוטפת, העיקרית, לגידול הילדים ומי יהיה ההורה שיזכה בימים קבועים, שבהם ייהנה מהזכות לבלות זמן איכות עם ילדיו. כלומר כיצד יקבעו ימי ההורות של הילדים עם כל הורה.

בשל חשיבות הנושא, מצאנו לנכון לחבר את המאמר המקיף והארוך שלהלן, אשר יעסוק בענייני אחריות הורית של ההורים על הילדים, ימי הורות (מה שפעם היה מכונה הסדרי ראיה) ועוד. במסגרת המאמר נדון, בין היתר, בדין הרלוונטי לענייני משמורת, בדין הרלוונטי למשמורת משותפת, להעברת משמורת ועוד מגוון רחב של נושאים הקשורים לנושא זה. כל זאת – לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

מהי אחריות הורית?

אחריות הורית היא למעשה סטטוס משפטי שמתייחס לשאלה מי הוא ההורה האחראי לגידול השוטף באופן קבוע. במידה ובני זוג חיים תחת קורת גג אחת (כלומר: כתא משפחתי אחד), אזי שני ההורים נושאים במשמורת, אחריות על ילדיהם ולא עולה הצורך לקבוע ימי הורות. בעת פרידה של ההורים (דהיינו: פירוק התא המשפחתי), עולה השאלה מי מהם ייהנה מהזכות לשמש כהורה מרכזי (אולי שני ההורים?), ומה יהיו ימי ההורות של כל הורה עם הילדים. לשם כך נדרשת הכרעה. את אותה הכרעה אפשר להסדיר בהסכם בין ההורים, בהסכמה, או לחילופין, באמצעות הכרעה משפטית.

נבהיר כי בעת ניהול תביעת אחריות הורית, השאלה היא מהי טובת הילד.

בעבר, ההורה שקבעו לגביו שהוא ההורה המשמורן היה האם, ולמרות שעתה יש נגיסה ושינוי במה שהיה הכלל עד לאחרונה, כפי שגם נסביר בהרחבה בהמשך.

גם כאשר נקבעת סוגיית האחריות ההורית (למי מההורים), עדיין יש להכריע בשאלה כיצד יתקיימו ימי ההורות, מה שפעם היה מכונה הסדרי הראיה. כלומר, באילו ימים כל הורה יראה, יבלה וילין את  ילדיו. לרוב, ימי ההורות נקבעים גם באמצע שבוע וגם בכל סוף שבוע שני, אך כל מקרה כמובן נבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו, שכן יש פעמים שהורה אחד כבול לשעות לא גמישות, לעיתים הפירוד גורם  לכך כי הורה אחד יעתיק את מקום מגוריו לעיר מרוחקת וכן הלאה ואז ימי ההורות של אותו הורה יהיו מצומצמים יותר.

כפי שנרחיב בהמשך המאמר, אפשרות נוספת שעומדת לרשות הורים בשלב ההכרעה, היא לחתור לקיומה של אחריות הורית משותפת, שמצריכה משני ההורים מאמץ משותף בגידול הילדים, על כל המשתמע מכך.

נדגיש כי מבחינה חוקית, שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ושניהם אמורים להיות אחראים על גידול הילדים שלהם ועד גיל 18. כך קובע סעיף 15 לחוק הכשירות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962), (להלן: "חוק הכשירות והאפוטרופסות"): "…כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו". כך שחשוב להבהיר, כי הטלת משמורת בלעדית על הורה אחד, אינה גורעת מהחובות החוקיות והמוסריות המוטלות על שני ההורים יחדיו, מכוח היותם הורים.

כלומר, לא משנה בידי מי נתונה האחריות ההורית, עדיין לא יכול ההורה אחד להחליט שהוא מכניס את הילד למוסד חינוכי דתי אם לפני כן החינוך היה חילוני. עוד לדוגמא, לא יכול הורה אחד להחליט שהוא עובר לגור בעיר מרוחקת בלי לקבל את הסכמת ההורה האחר. יחד עם זאת, אם ניתנה אחריות הורית רק לאחד מההורים, ואין אחריות הורית משותפת, בדרך כלל הדבר יוביל לכך שבית המשפט או בית הדין שידונו בנושא השינוי המתבקש, לדוגמא מקום מגורים, סוג החינוך, יטו לאשר להורה שאצלו הילד נמצא רוב הזמן לקיים את אורחות חייו גם על הילד. הערכאה השיפוטית תבחן האם טובת הקטין להיות דתי, כפי שההורה שבביתו הוא גר מרבית השבוע מתנהל, או לא.

מה זו חזקת הגיל הרך?

עד לאחרונה האם זכתה להיות הורה משמעותי יותר מהאב, והסיבה לכך היא קיומה של חזקה הנקראת "חזקת הגיל הרך". חזקת הגיל הרך גורסת, כי ילדים עד גיל 6, קרובים יותר וקשורים יותר לאימם. הבסיס לחזקה זו, הוא מחקרים פסיכולוגים וסוציולוגים וזו החזקה שמנחה את בתי המשפט במסגרת הליכי משמורת. חזקת הגיל הרך מוגדרת גם בסעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות. סעיף זה קובע כי אם בני הזוג אינם חיים יחדיו ואין ביניהם הסכמה באשר לחלוקת האחריות על ילדיהם המשותפים, אזי בית המשפט יפעל כדלקמן: "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כאמור, סעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות קובע עדיפות לאם על פני האב וזאת בהתאם לחזקת הגיל הרך. למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לנגיסה בחזקה זו, שנובעת גם מלחץ של אבות רבים וגם משינוי תפיסתי בקרב בתי המשפט לענייניי משפחה, שינויים של מחקרים שמראים שיש אבות רבים שחותרים ליטול חלק רחב יותר בגידול ילדיהם.

אותו שינוי תפיסה בתחום המשפחה, בא גם לידי ביטוי בעובדה שבעבר בתי המשפט לא היו מאפשרים לתינוקות ללון אצל האב, אך כיום בתי המשפט גמישים בהרבה בכל הנוגע לקביעת ימי הורות אצל האב גם שכמדובר בתינוק. לא פעם בתי המשפט נותנים אחריות הורית משותפת או לא קובעים בכלל אחריות ורק קובעים את חלוקת ימי ההורות בין ההורים, גם בהעדר הסכמה, לשני ההורים, וגם כשמדובר על ילדים מתחת לגיל 6. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי נכן לכתיבת מאמר זה, חזקת הגיל הרך עדיין חלה ועדיין מחייבת את בתי המשפט, לפחות מבחינת "הדין היבש". כלומר וועדת "שניט" משנת 2011 לא הצליחה להנחיל באופן חוקתי כי חזקת הגיל הרך תבוטל או תופחת לגיל שנתיים, בין היתר בשל כוחות פוליטיים.

עוד סוגיה שאליה נבקש להתייחס, היא השאלה האם בתי המשפט נוטים גם לעיתים להעניק אחריות הורית מלאה לאב. התשובה לשאלה זו היא חיובית. האפשרות הזו קיימת אך שמורה למקרים חריגים ולכן אינה שכיחה. מדובר בעיקר בנסיבות מיוחדות. כך קובע סעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות, שאותו ציטטנו לעיל. כך למשל, כאשר האם אינה כשירה או אינה יכולה לשאת באחריות לגידול הילדים, או הוכח שהיא גורמת להמרדה וכרסום בקשר של האב עם הילדים, אזי בית המשפט יורה על הטלת האחריות למשמורת הילדים על האב.

חשוב לומר, כי בפרקטיקה הנוהגת כיום ועל אף האמור לעיל, הנורמה והכלל הם כי בדרך כלל שני ההורים מתמנים כהורים משמורנים, בעלי אחריות הורית משותפת. כל זאת אם האב מעוניין, פנוי ומוכיח את מסוגלותו לעמוד ברצונו.

מה הדין לגבי ימי הורות, מה שבעבר נקראה הסדרי ראיה?

ימי הורות הם כינוי לזכות שניתנת לכל הורה להיות עם ילדיו, לבלות, לפגוש, להלין את הילדים בזמנים קבועים במהלך השבוע ולרוב גם בסוף שבוע שני, כלומר לסירוגין. זהו הסדר מקובל, אך חשוב לזכור שכל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבות העניין. עוד חשוב להדגיש, כי קביעת ימי הורות כמוהו כחוזה, בין אם ההורים מסכימים על ההסדר ומאשרים את ההסכמה בבית המשפט (פעולה שהם מחויבים לעשות) ובין אם ההסדר נקבע בהכרעה של בית המשפט, אי אפשר סתם ככה לשנות את ימי הורות, אלא בהסכמה. אי לכך, כאשר צד מעוניין לשנות או מפר את ההסדר הקבוע שלא בהסכמה, הרי שהוא צפוי לסנקציות.

כאשר הורה מפר את ימי ההורות שנקבעו לו, ניתן לפעול נגדו במספר דרכים, כפי שנפרט להלן:

(1) אפשר להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בקשה להטלת קנס. לא פעם בתי המשפט מורים על הטלת קנס שבועי על כל הפרת יום הורות שתיעשה בעתיד. עם זאת, חשוב להיזהר מבקשות כאלו ולא לנהוג בקטנוניות, אלא לשמור את הבקשות הללו למקרים ייחודיים שבהם עולה כי ההורה מפר באופן תכוף וקבוע את ימי ההורות.

(2) עוד דרך שבה אפשר לנקוט במקרה שהורה מפר את ימי ההורות , היא להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בקשה לצמצם את הימים. במידה והורה אינו מתייצב ולא מקיים את ההסדר שנקבע באופן קבוע, משתמע מכך שאולי ההורה אינו מעוניין בקשר כה נרחב עם ילדיו. במקרה של הפרה הוא פוגע בהורה האחר שממתין להגעתו, ש"בונה" על כך שבימים מסוימים הילדים המשותפים יבלו עם ההורה השני, וגם כמובן פוגע בקשר שלו עם הילדים. לכן, במקרים כאלו ובמידה ומדובר בהפרה קבועה ותכופה, אפשר להגיש בקשה לצמצם את ימי ההורות .

מהי שינוי אחריות הורית או מה שהיה קרוי בעבר העברת משמורת?

זוהי סיטואציה שבה בית המשפט או בית הדין מורה כי האחריות ההורית שהוענקה לשני ההורים או להורה אחד תועבר להורה שני. שינוי אחריות הורית אינה עניין של מה בכך ובדרך כלל היא אף פותחת בצידה את ההתחשבנות הכלכלית על גובה המזונות של הילדים. היא יכולה להתרחש במסגרת בקשה מיוחדת שמוגשת לשם כך מטעם אחד מההורים שטוען כנגד ההורה האחר, או במקרים שבהם פקיד סעד מגלה כי ההורה אינו מסוגל למלא את חובתו ההורית או במקרה שבו הורה אחד נתקף במצב בריאותי קשה שאינו מאפשר לו לתפקד. במקרים שבהם מוגשת בקשה לשינוי האחריות ההורית על הילדים  הערכאה השיפוטית תיבחן את טובת הילד או הילדים כולם, ככל שיש מספר ילדים, וגם את נסיבות העניין.

איזה בית משפט מוסמך לעסוק בענייני אחריות הורית – משמורת ילדים?

המצב המשפטי בישראל בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה, מורכב מאוד וזאת בשל קיומן של שתי מערכות משפט שונות, האחת בית הדין הרבני ופסיקה עפ"י הדין העברי, והשנייה בית משפט לענייני משפחה מכוח הדין האזרחי. העובדה שקיימות שתי מערכות משפט, מביאה לסיטואציה בה מי שפותח ראשון את התיק, בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, מקנה את הסמכות בעניין האחריות ההורית לאותה ערכאה.

רק כדי להסביר את השוני בין הערכאות אומר, ולא ארחיב, כי בית משפט לענייני משפחה הוציא מהתקנות והחוק את המונח "משמורת" ואילו בתי הדין הרבניים עדיין עסוקים לא פעם בקביעה מסוג זה, ורואים את האמא שהורה העיקרי על הילדים הקטנים, בעיקר.

הסיטואציה הזו יוצרת מונח שנקרא "מירוץ סמכויות" בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני (או כל בית דין דתי בישראל – בהתאם לדתם של בני הזוג). כלומר, המרוץ הוא בין בני הזוג, מי יגיש ראשון את תביעה. בעניין זה ומאז נכנס התיקון לחוק הרי שמי שהגיש ראשון "בקשה לישוב סכסוך" שכרוכה במילוי טופס ותשלום אגרה בשיעור של כ- 100 ₪, הוא זה שיוכל להחליט אם לנהל את תביעותיו בבית המשפט או בבית הדין הרבני, דבר שהגביר לעניות דעתי את ההליכים, שכן בעבר היה צורך להגיש תביעות של ממש ולא רק טופס, וגם האגרה היתה גבוהה יותר.

בגלל מירוץ הסמכויות והשוני בפסקי הדין שניתנים בבית המשפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני, ניתן לומר כי המצב המשפטי בתחום דיני המשפחה אינו פשוט כלל, לכן כדאי לפנות לעורך דין גירושין במסגרת ניהול הליכי גירושין ובוודאי לפני שמחליטים לאיזו ערכאה תוגש התביעה.

מה זה אחריות הורית משותפת?

בעת גירושין יש להכריע מה יהיו ימי ההורות של כל הורה עם הילדים. לקביעה זו יש השלכה על גובה המזונות ולכן לא פעם אנו עדים לויכוחים סוערים סביב נושא זה. 

בעניין זה אומר, כי ניתן לראות גישה שהולכת ונעשית יותר ויותר שכיחה, והיא פסיקה של בתי המשפט שלא קובעים אחריות הורית, אלא מסדירים את זמני השהות של הילדים בין ההורים ועל ידי זה מונעים את הויכוחים ההרסניים שבין ההורים. כלומר, ישנה אפשרות נוספת שלא בהכרח מטילה אחריות הורית בלעדית על אחד ההורים, אלא קובעים זמנים בהם כל אחד מההורים ייראה את הילדים, ותוך שימת דגש כי במילא שני ההורים במשותף נשארים גם לאחר הגירושין והפרידה ההורים של הילדים, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

אפשרות אחרת, היא אחריות הורית משותפת. במסגרתה שני ההורים ייהנו מאחריות שווה או כמעט שווה בכל הנוגע לגידול ילדיהם. נסביר: אחריות הורית משותפת, כשמה כן היא, אחריות שמטילה על שני ההורים אחריות משמעותית על גידול ילדים, גם אם היא ממש שווה בשווה, אלא כמעט שווה.

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר הורים שחותרים, במשותף, לקיומה של אחריות הורית משותפת. כאמור, בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסת המשפחה והשינוי הזה משפיע גם על אבות רבים, שרבים מהם חותרים לקחת חלק גדול יותר בגידול ילדיהם. אם בעבר התפיסה בכל הנוגע לגידול משפחה וילדים, הייתה שהאב נושא בנטל הפרנסה והאם אחראית על גידול הילדים, הרי שכיום התפיסה הזו הולכת ונעלמת.

החסרונות והיתרונות באחריות הורית משותפת:

לאחריות הורית משותפת יש יתרונות רבות, אך גם מספר חסרונות. כדי להציג תמונה מלאה ושלמה, נציג את החסרונות והיתרונות, כדלקמן:

היתרונות:

מי שמקיים אחריות הורית משותפת נהנה לשיטתי יותר, שכן שני ההורים זוכים בסיטואציה כזו לסיפוק רב יותר בגידול הילדים ומנגד יש להם מספר רב יותר של ימים שהם פנויים לעיסוקם הפרטי כי ההורה האחר אחראי על הילדים בצורה משמעותית. את הזמן הפנוי ניתן לנצל להנאה או כדי לעשות שעות נוספות בעבודה וכן הלאה, שכן באותו זמן הילדים נמצאים באחריות ההורה האחר.

באחריות הורית משותפת הילדים רואים את הוריהם בצורה שווה או כמעט שווה. אין בית אחד משמעותי, אלא שני בתי ההורים נתפסים כ"בית" של הילדים, וזה רווח נקי גם לילדים. ידוע, שבמסגרת הליך גירושין הסובלים העיקריים הם הילדים, משום שלפתע התא המשפחתי המגונן והחם שלהם – מתפרק. קיומה של אחריות הורית  משותפת מסייעת לילדים לגדול בצורה דומה למצב שלפני הפרידה, לאור העובדה שההורים שוהים עמם זמן רב יחסית.

נשמרת גם קרבה פיזית לשני ההורים, משום שאחריות הורית משותפת מחייבת שההורים יתגוררו במרחק קרוב לילדים. כמו כן, תחושת חוסר ביטחון שהילדים סובלים ממנה בשל הגירושין, מופחתת באופן טבעי. מכאן שאחד היתרונות החשובים ביותר של אחריות הורית משותפת, הוא טובת הילדים.

החסרונות:

לאחריות הורית משותפת חסרונות ולעיתים חסרונות מהותיים. חסרון אחד הוא, כי קיומה של אחריות משותפת המטילה אחריות שווה על ההורים, על כל המשתמע מכך. לא פעם אנו נתקלים בהורה שמעוניין באחריות משותפת מצד אחד, אך לא בהכרח מבין את המשמעות של קיומה. לעיתים התקשורת הלקויה ואי ההסכמות, הניגודיות של ההורים, ההבדלים בין הבתים רק הולכת ומסלימה את חיי הילדים שנאלצים לעבור מבית אחד לשני, תחת שינויים מהותיים וקונפליקטים.

חשוב להדגיש כי האחריות משותפת מבחינת הזמנים וקרבת מקום המגורים יכולה להשפיע על הקריירה והמחויבות. לא תמיד ההורים מבינים זאת.

חיסרון נוסף ומשמעותי, הוא הפרשנות הכלכלית. קיומה של אחריות הורית משותפת משליכה לעיתים קרובות גם על גובה המזונות והאפשרות של כל הורה לכל בית אמיד ויציב. דוגמא אחת, אם לפני כן הצדדים הרוויחו 20,000 ₪ ביחד והצליחו בחקירת שיניים לגמור את החודש, הרי שאם עתה נפריד את הבתים וכל הורה יצטרך לכלכל את ביתו עם 10,000 ₪, ובשים לב כי נניח שבאותה דוגמא שני ההורים גרים בשכירות של כמה אלפי שקלים, הרי ששני הבתים יהיו מצומצמים מאוד.

דוגמא אחרת, שני ההורים חולקים אחריות הורית משותפת ברם יש בניהם פערי הכנסות. עתה, משהחליטו אותם הורים על זמני שהות דומים עם הילדים, המזונות שתקבל האם יהיו נמוכים יותר ממזונות מלאים-רגילים, כך שאצל האב תהיה רווחה כלכלית, ואילו אצל האם יהיה צמצום. לכן, בכל מקרה ומקרה יש לבחון את טובת הילדים ולא לקבוע באופן אוטומטי אם ישולמו או לא ישולמו מזונות במקרה של אחריות הורית משותפת, והכל כדי להבטיח את טובת הילדים, בשני הבתים. כלומר, יכול להיות מקרה שבו בשל הקטנת המזונות כי יש אחריות הורית משותפת אין מזונות או שהמזונות לא משמעותיים, ואז הפערים רק הולכים וגדלים.

דוגמאות נוספות הן כאשר הורה אחד לא רוכש באופן דומה להורה השני צרכים שאינם "חינוך ורפואה, אלא צרכים אחרים כגון ציוד, ביגוד, הנעלה, כך שהורה מסויים נהנה מכך באופן עקיף ואולי גם  החיכוך בין ההורים גדול.

החולה הרעה היא שעורכי דין רבים טוענים בם האבות "אחריות הורית משותפת" גם כשאין כוונה אמיתית לגדל בשיתוף פעולה את הילדים. טענה זו באה בניסיון להקטין את גובה המזונות. בעניין זה מאמר נרחב אחר, שמסדיר את הכאוס שקיים בכל הנוגע להפחתת גובה המזונות במקרה של אחריות הורית משותפת.

מתי יורה בית המשפט על קיומה של אחריות הורית משותפת?

כמו בכל עניין, תלוי בטובת הילדים. חשוב להדגיש כי בית המשפט יכול גם להורות על קיומה של אחריות הורית משותפת ללא הסכמת האם או האב, וזאת במידה ומצא כי זוהי לטובת הילד.

על בית המשפט לבחון האם שני ההורים מסוגלים לשמש בתור הורים במתכונת של אחריות הורית משותפת, האם ההורים אכן מבינים את משמעות קיומה של האחריות המשותפת והאם הם ערוכים לכך רגשית, ומבחינת לוח הזמנים. לכן, כמו בכל הליך המתנהל בערכאות משפטיות, בית המשפט ייעזר גם בפקיד סעד (עובד סוציאלי) ובתסקיר (חוות דעת) שיימסר ומטרתו לבחון את מסוגלותם ההורית של שני ההורים. אומנם התסקיר לא מחייב את בית המשפט, אך המציאות מעידה שהוא משפיע מאוד על החלטת בית המשפט בענייני אחריות הורית וקביעת זמני שהות, לרבות במקרים שבהם הדיון הרלוונטי מתמקד באחריות הורית משותפת כן או לא .

הסכם משמורת משותפת – מהו?

הסכם הורות משותפת הוא הסכם כתוב וחתום בין ההורים, שמבטא את ההסכמה שלהם לקיים אחריות משותפת ושוויונית או כמעט שוויונית על ילדיהם. הסכם זה יכלול את הסכמות ההורים ביחס לאופן שבו תקוים האחריות, כך לדוגמא יוסדרו המועדים שבהם ישהו הילדים עם כל הורה, המחויבות של כל הורה בנוגע לכל תחום (למשל: דיור, הוצאות כספיות, בריאות, חינוך ועוד). ההסכם יכלול גם מנגנון לפתרון סכסוכים ומחלוקות בין ההורים. אנו סבורים כי במסגרת עריכת הסכם  כדאי מאוד לפנות לעורך דין משפחה לצורך ייעוץ משפטי הולם וסדור.

לסיכום:

ענייני אחריות הורית, מה שנקרא בעבר משמורת ילדים, וזמני שהות מה שבעבר נקרא הסדרי ראיה, הם נושא מורכב, חשוב ורגיש מאוד בהליך  הגירושין. המורכבות של התחום הזה אינה נובעת רק מהיבטיו המשפטיים, אלא גם בשל עוצמתו הרגשית. אי לכך, אנו ממליצים בחום להיעזר בעורך דין משפחה מיומן ובעל ניסיון, בכל מקרה שבו עולה מחלוקת הנוגעת לעניינים אלו.