משמורת והסדרי ראיה

משמורת והסדרי ראיה

הילדים שלנו הם בעצם אנחנו – הם הדבר היקר ביותר שיש לנו ואנו נעשה הכל כדי שיהיה להם טוב וכדי להעניק להם בית חם ואוהב. כתוצאה מכך, במסגרת הליך גירושין, החלק הקשה ביותר הוא הליך קביעת המשמורת והסדרי הראיה של הילדים, שכן זהו השלב שבו ההורים צריכים להחליט מי יהיה ההורה הנושא באחריות השוטפת, העיקרית, לגידול הילדים ומי יהיה ההורה שיזכה בימים קבועים, שבהם ייהנה מהזכות לבלות זמן איכות עם ילדיו. כלומר כיצד יקבעו ימי ההורות של הילדים עם כל הורה.

בשל חשיבות הנושא, מצאנו לנכון לחבר את המאמר המקיף והארוך שלהלן, אשר יעסוק בענייני משמורת ילדים, הסדרי ראיה ועוד. במסגרת המאמר נדון, בין היתר, בדין הרלוונטי לענייני משמורת, בדין הרלוונטי למשמורת משותפת, להעברת משמורת ועוד מגוון רחב של נושאים הקשורים לנושא זה. כל זאת – לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

מהי משמורת?

משמורת היא למעשה סטטוס משפטי שמתייחס לשאלה מי הוא ההורה האחראי לגידול השוטף באופן קבוע. במידה ובני זוג חיים תחת קורת גג אחת (כלומר: כתא משפחתי אחד), אזי שני ההורים נושאים במשמורת על ילדיהם ולא עולה הצורך לקבוע משמורת או ימי הורות. בעת פרידה של ההורים (דהיינו: פירוק התא המשפחתי), עולה השאלה מי מהם ייהנה מהזכות לשמש כהורה משמורן, ומה יהיו ימי ההורות של כל הורה עם הילדים. לשם כך נדרשת הכרעה. את אותה הכרעה אפשר להסדיר בהסכם בין ההורים, בהסכמה, או לחילופין, באמצעות הכרעה משפטית.

נבהיר כי בעת ניהול תביעת משמורת, השאלה מי יהיה ההורה אשר יהיה הורה משמורן, נגזרת משאלה עיקרית והיא מהי טובת הילד. בדרך כלל, ולמרות שינויים בפסיקה, ההורה שייקבע לגביו שהוא ההורה המשמורן יהיה עדיין האם, ולמרות שיש נגיסה בכלל זה, כפי שגם נסביר בהרחבה בהמשך.

גם כאשר נקבעת סוגיית המשמורת הבלעדית (למי מההורים), עדיין יש להכריע בשאלה כיצד יתקיימו הסדרי הראיה. כלומר, באילו ימים ההורה הלא משמורן יראה ויבלה עם ילדיו. לרוב, הסדרי ראיה מקובלים הם מספר פעמים בשבוע וכל סוף שבוע שני, אך כל מקרה כמובן נבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו, שכן יש פעמים שהורה אחד כבול לשעות לא גמישות, לעיתים הפירוד גורם לכך כי הורה אחד יעתיק את מקום מגוריו לעיר מרוחקת וכן הלאה.

כפי שנרחיב בהמשך המאמר, אפשרות נוספת שעומדת לרשות הורים בשלב ההכרעה לגבי המשמורת, היא לחתור לקיומה של משמורת משותפת, שמצריכה משני ההורים מאמץ משותף בגידול הילדים, על כל המשתמע מכך.

נדגיש כי מבחינה חוקית, שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ושניהם אמורים להיות אחראים על גידול הילדים שלהם ועד גיל 18. כך קובע סעיף 15 לחוק הכשירות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962), (להלן: "חוק הכשירות והאפוטרופסות"): "…כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו". כך שחשוב להבהיר, כי הטלת משמורת בלעדית על הורה אחד, אינה גורעת מהחובות החוקיות והמוסריות המוטלות על שני ההורים יחדיו, מכוח היותם הורים.

כלומר, לא משנה בידי מי נתונה המשמורת, עדיין לא יכול ההורה המשמורן להחליט שהוא מכניס את הילד למוסד חינוכי דתי אם לפני כן החינוך היה חילוני. עוד לדוגמא, לא יכול הורה משמורן להחליט שהוא עובר לגור בעיר מרוחקת בלי לקבל את הסכמת ההורה האחר. יחד עם זאת, עצם העובדה כי המשמורת נתונה רק לאחד מההורים, כמשמורת בלעדית, ולא נקבעה כמשמורת משותפת, תוביל לכך כי בית המשפט או בית הדין שידונו בנושא השינוי שמבקש ההורה המשמורן לבצע בחיי הילדים בפריזמה רחבה. הערכה השיפוטית תבחן האם טובת הקטין להיות דתי, כפי שההורה שבביתו הוא גר מרבית השבוע מתנהל, או לא.

מה זו חזקת הגיל הרך?

בדרך כלל, האם זוכה להיות הורה בעל משמורת בלעדית, והסיבה לכך היא קיומה של חזקה הנקראת "חזקת הגיל הרך". חזקת הגיל הרך גורסת, כי ילדים עד גיל 6, קרובים יותר וקשורים יותר לאמם. הבסיס לחזקה זו, הוא מחקרים פסיכולוגים וסוציולוגים וזו החזקה שמנחה את בתי המשפט במסגרת הליכי משמורת. חזקת הגיל הרך מוגדרת גם בסעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות. סעיף זה קובע כי אם בני הזוג אינם חיים יחדיו ואין ביניהם הסכמה באשר לחלוקת המשמורת על ילדיהם המשותפים, אזי בית המשפט יפעל כדלקמן: "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כאמור, סעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות קובע כי על בית המשפט להורות כי האם תשמש בתור משמורן בלעדי וזאת בהתאם לחזקת הגיל הרך. למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לנגיסה בחזקה זו, שנובעת גם מלחץ של אבות רבים וגם משינוי תפיסתי בקרב בתי המשפט לענייניי משפחה, שינויים של מחקרים שמראים שיש אבות רבים שחותרים ליטול חלק רחב יותר בגידול ילדיהם.

אותו שינוי תפיסה בתחום המשפחה, בא גם לידי ביטוי בעובדה שבעבר בתי המשפט לא היו מאפשרים לתינוקות ללון אצל אבותיהם, אך כיום בתי המשפט גמישים בהרבה בכל הנוגע להטלת הסדרי ראיה לתינוק, כאשר בין היתר לא פעם בתי המשפט נותנים משמורת משותפת, גם בהעדר הסכמה, לשני ההורים, וגם כשמדובר על ילדים מתחת לגיל 6. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי נכן לכתיבת מאמר זה, חזקת הגיל הרך עדיין חלה ועדיין מחייבת את בתי המשפט, לפחות מבחינת "הדין היבש".

עוד סוגיה שאליה נבקש להתייחס, היא השאלה האם בתי המשפט נוטים גם לעיתים להעניק את המשמורת המלאה לאב. התשובה חיובית. האפשרות הזו שמורה למקרים חריגים ולכן אינה שכיחה. מדובר בעיקר בנסיבות מיוחדות. כך קובע סעיף 25 לחוק הכשירות והאפוטרופסות, שאותו ציטטנו לעיל. כך למשל, כאשר האם אינה כשירה או אינה יכולה לשאת באחריות לגידול הילדים, או הוכח שהיא גורמת להמרדה וכרסום בקשר של האב עם הילדים, אזי בית המשפט יורה על הטלת האחריות למשמורת הילדים על האב. אך כאמור, הנורמה והכלל הם כי בדרך כלל האם היא זו אשר מקבלת את המשמורת הבלעדית על הילדים.

מה הדין לגבי הסדרי ראיה:

הסדר ראיה הוא כינוי לזכות שניתנת להורה הלא משמורן לבלות עם ילדיו בזמנים קבועים במהלך השבוע ולרוב גם בסוף שבוע שני. זהו הסדר ראיה מקובל, אך חשוב לזכור שכל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבות העניין. עוד חשוב להדגיש, כי הסדר ראיה כמוהו כחוזה, בין אם ההורים מסכימים על ההסדר ומאשרים את ההסכמה בבית המשפט (פעולה שהם מחויבים לעשות) ובין אם ההסדר נקבע בהכרעה של בית המשפט. אי לכך, כאשר צד להסדר ראיה מפר את ההסדר, הרי שהוא צפוי לסנקציות.

כאשר הורה מפר את הסדרי הראיה, ניתן לפעול במספר דרכים, כפי שנפרט להלן:

(1) אפשר להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בקשה להטלת קנס. לא פעם בתי המשפט מורים על הטלת קנס שבועי על כל הפרת הסדר ראיה שתיעשה בעתיד. עם זאת, חשוב להיזהר מבקשות כאלו ולא לנהוג בקטנוניות, אלא לשמור את הבקשות הללו למקרים ייחודיים שבהם עולה כי ההורה מפר באופן תכוף וקבוע את הסדר הראיה.

(2) עוד דרך שבה אפשר לנקוט במקרה שהורה מפר הסדרי ראיה, היא להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בקשה לצמצם את הסדרי הראיה. במידה והורה אינו מתייצב להסדר הראיה ולא מקיים את ההסדר באופן קבוע, משתמע מכך שאולי ההורה אינו מעוניין בקשר עם ילדיו. כאשר הורה מפר את הסדר הראיה, הוא גם פוגע בהורה המשמורן, ש"בונה" על כך שבימים מסוימים הילדים המשותפים יבלו עם ההורה השני. במקרים כאלו ובמידה ומדובר בהפרה קבועה ותכופה, אפשר להגיש בקשה לצמצם את ההסדר.

מהי העברת משמורת?

העברת משמורת היא סיטואציה שבה בית המשפט או בית הדין מורה כי המשמורת שהוענקה להורה אחד תועבר להורה שני. העברת משמורת מהאם לאב או להיפך, אינה עניין של מה בכך. היא יכולה להתרחש במסגרת בקשה מיוחדת שמוגשת לשם כך מטעם אחד מההורים שטוען כנגד ההורה האחר, או במקרים שבהם פקיד סעד מגלה כי ההורה אינו מסוגל למלא את חובתו ההורית או במקרה שבו הורה אחד נתקף במצב בריאותי קשה שאינו מאפשר לתפקד. במקרים שבהם מוגשת בקשה להעברת משמורת, הערכאה השיפוטית תיבחן את טובת הילד או הילדים כולם ככל שיש מספר ילדים וגם את נסיבות העניין. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי מדובר בסיטואציות חריגות, שכן העברת משמורת אינה דבר שקורה כך סתם.

מה זו משמורת זמנית?

כשמה כן היא, משמורת זמנית היא משמורת שבית המשפט או בית הדין מטיל באופן זמני, עד להכרעה סופית בסוגיית המשמורת, על אחד ההורים. לדוגמא, אם בני זוג מתחילים בהליך גירושין ואחד מההורים עוזב את הבית המשותף, הרי שבמקרה כזה יש להסדיר בתחילה כמעין "תרופה זמנית", את המשמורת הזמנית. יוער כי ההכרעה לגבי המשמורת הזמנית תהיה רלוונטית במקרה שבו בין ההורים אין הסכמה, לפחות הסכמה זמנית. ההכרעה בעניין המשמורת הזמנית אינה בהכרח משפיעה על ההחלטה הסופית, שתינתן בשלב מאוחר יותר. חשוב להזכיר שעד לשנים האחרונות נטו בתי המשפט לתת החלטה בדבר משמורת זמנית ללא נותכחות הצדדים, מיידית לידי האם, מכוח חזקת הגיל הרך. ברם, מאז השתנתה המציאות ומשמורת כאמור לא ניתנת באופן אוטומטי לאם וללא קשר לגילאי הילדים הקטינים.

איזה בית משפט מוסמך לעסוק בענייני משמורת ילדים?

המצב המשפטי בישראל בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה, מורכב מאוד וזאת בשל קיומן של שתי מערכות משפט שונות, האחת בית הדין הרבני ופסיקה עפ"י הדין העברי, והשנייה בית משפט לענייני משפחה מכוח הדין האזרחי. העובדה שקיימות שתי מערכות משפט, מביאה לסיטואציה בה מי שפותח ראשון את התיק, בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, מקנה את הסמכות בעניין המשמורת לאותה ערכאה.

הסיטואציה הזו יוצרת מונח שנקרא "מירוץ סמכויות" בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני (או כל בית דין דתי בישראל – בהתאם לדתם של בני הזוג). כלומר, המרוץ הוא בין בני הזוג, מי יגיש ראשון את תביעה. בעניין זה ומאז נכנס התיקון לחוק הרי שמי שהגיש ראשון "בקשה לישוב סכסוך" שכרוכה במילוי טופס ותשלום אגרה בשיעור של 100 ₪, הוא זה שיוכל להחליט אם לנהל את תביעותיו בבית המשפט או בבית הדין הרבני, דבר שהגביר לעניות דעתי את ההליכים, שכן בעבר היה צורך להגיש תביעות של ממש ולא רק טופס, וגם האגרה היתה גבוהה יותר.

בגלל מירוץ הסמכויות והשוני בפסקי הדין שניתנים בבית המשפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני, ניתן לומר כי המצב המשפטי בתחום דיני המשפחה אינו פשוט כלל, לכן כדאי לפנות לעורך דין גירושין במסגרת ניהול הליכי גירושין ובוודאי לפני שמחליטים לאיזו ערכאה תוגש התביעה.

מה זו משמורת משותפת?

בעת גירושין יש להכריע האם תוטל משמורת בלעדית על אחד מההורים, או כיצד תהיה המשמורת בין ההורים ומה יהיו הסדרי הראיה.

בעניין זה אומר, כי ניתן לראות גישה שהולכת ונעשית יותר ויותר שכיחה, והיא פסיקה של בתי המשפט שלא קובעים משמורת, אלא מסדירים את זמני השהות, הסדרי הראייה בין ההורים. כלומר, ישנה אפשרות נוספת שלא בהכרח מטילה משמורת בלעדית על אחד ההורים, אלא קובעים זמנים בהם כל אחד מההורים ייראה את הילדים, ותוך שימת דגש כי במילא שני ההורים במשותף נשאירם גם לאחר הגירושין והפרידה ההורים של הילדים, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

אפשרות אחרת, היא משמורת משותפת. במסגרתה שני ההורים ייהנו מאחריות שווה בכל הנוגע לגידול ילדיהם. נסביר: משמורת משותפת, כשמה כן היא, משמורת שמטילה על שני ההורים אחריות שווה על גידול ילדים.

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר הורים שחותרים – במשותף – לקיומה של משמורת משותפת. כאמור, בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסת המשפחה והשינוי הזה משפיע גם על אבות רבים, שרבים מהם חותרים לקחת חלק גדול יותר בגידול ילדיהם. אם בעבר התפיסה בכל הנוגע לגידול משפחה וילדים, הייתה שהאב נושא בנטל הפרנסה והאם אחראית על גידול הילדים, הרי שכיום התפיסה הזו הולכת ונעלמת.

החסרונות והיתרונות במשמורת משותפת:

למשמורת משותפת יש יתרונות רבות, אך גם מספר חסרונות. כדי להציג תמונה מלאה ושלמה, נציג את החסרונות והיתרונות, כדלקמן:

היתרונות:

מי שמקיים משמורת משותפת נהנה לשיטתי יותר, שכן שני ההורים זוכים בסיטואציה כזו לסיפוק רב יותר בגידול הילדים ומנגד יש להם מספר רב יותר של ימים שהם פנויים לעיסוקם הפרטי כי ההורה האחר אחראי על הילדים בצורה משמעותית. את הזמן הפנוי ניתן לנצל להנאה או כדי לעשות שעות נוספות בעבודה וכן הלאה, שכן באותו זמן הילדים נמצאים באחריות ההורה האחר.

במשמורת משותפת הילדים רואים את הוריהם בצורה שווה או כמעט שווה. אין בית אחד משמעותי, אלא שני בתי ההורים נתפסים כ"בית" של הילדים, וזה רווח נקי גם לילדים. ידוע, שבמסגרת הליך גירושין הסובלים העיקריים הם הילדים, משום שלפתע התא המשפחתי המגונן והחם שלהם – מתפרק. קיומה של משמורת משותפת מסייע להם, לאור העובדה שההורים שוהים עמם זמן רב יחסית.

נשמרת גם קרבה פיזית לשני ההורים, משום שמשמורת משותפת מחייבת שההורים יתגוררו במרחק קרוב לילדים. כמו כן, תחושת חוסר ביטחון שהילדים סובלים ממנה בשל הגירושין, מופחתת באופן טבעי. מכאן שאחד היתרונות החשובים ביותר של משמורת משותפת, הוא טובת הילדים.

החסרונות:

למשמורת משותפת חסרונות ולעיתים חסרונות מהותיים. חסרון אחד הוא, כי קיומה של משמורת משותפת מטיל אחריות שווה על ההורים, על כל המשתמע מכך. לא פעם אנו נתקלים בהורה שמעוניין במשמורת משותפת מצד אחד, אך לא בהכרח מבין את המשמעות של קיומה של משמורת משותפת. אי לכך, חשוב להדגיש כי האחריות היא משותפת מבחינת הזמנים וקרבת מגורים ויש בכך כדי להשפיע על הקריירה והמחויבות. לא תמיד ההורים מבינים זאת.

חיסרון נוסף ומשמעותי, הוא הפרשנות הכלכלית. קיומה של משמורת משותפת משליכה לעיתים גם על גובה המזונות. כך שלא אחת נוצר מצב שבו יש פער בין הכנסות ההורים ועוד לפני שקובעים משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה. משכך, בשל הקטנת המזונות הפערים רק הולכים וגדלים. לעיתים ההורים לא רוכשים באופן דומה לילדים את מה שאינו מוגדר "מחצית חינוך ורפואה" וכך שהורה אחד רוכש יותר ציוד, ביגוד, הנעלה לילד וההורה האחר נהנה מכך באופן עקיף, אך החיכוך בין ההורים גדול כי הורה א' נאלץ לרכוש לילד יותר במקום הורה ב' שמקטין את ההתחייבויות שלו כלפי הילד.

לעיתים הורה א' נדרש לפקח על הורה ב' כדי שהוא יידע שיש טיול במסגרת בית הספר, שיש מבחן וכן הלאה, מה שמעמיס מטלות על אחד מההורים כי הוא ה"מפקח".

החולה הרעה של טענת משמורת משותפת כשאין כוונה אמיתית לגדל בשיתוף את הילדים, הוא ניסיון לטעון זאת במטרה להקטין את גובה המזונות. בעניין זה מאמר נרחב אחר, שמסדיר את הכאוס שקיים בכל הנוגע להפחתת גובה המזונות במקרה של משמורת משותפת.

מתי יורה בית המשפט על קיומה של משמורת משותפת?

כמו בכל עניין, תלוי בטובת הילדים. חשוב להדגיש כי בית המשפט יכול גם להורות על קיומה של משמורת משותפת ללא הסכמת האם או האב, וזאת במידה ומצא כי משמורת משותפת היא לטובת הילד.

על בית המשפט לבחון האם שני ההורים מסוגלים לשמש בתור הורים במתכונת של משמורת משותפת, האם ההורים אכן מבינים את משמעות קיומה של משמורת משותפת והאם הם ערוכים לכך רגשית, ומבחינת לוח הזמנים. לכן, כמו בכל הליך משמורת המתנהל בערכאות משפטיות, בית המשפט ייעזר גם בפקיד סעד (עובד סוציאלי) ובתסקיר (חוות דעת) שיימסר ומטרתו לבחון את מסוגלותם ההורית של שני ההורים. אומנם התסקיר לא מחייב את בית המשפט, אך המציאות מעידה שהוא משפיע מאוד על החלטת בית המשפט בענייני משמורת ילדים וקביעת הסדרי ראיה, לרבות במקרים שבהם הדיון הרלוונטי מתמקד במשמורת משותפת.

הסכם משמורת משותפת – מהו?

הסכם משמורת משותפת הוא הסכם כתוב וחתום בין ההורים, שמבטא את ההסכמה שלהם לקיים משמורת משותפת. הסכם משמורת משותפת יכלול את הסכמות ההורים ביחס לאופן שבו תקוים המשמורת המשותפת, כך לדוגמא יוסדרו המועדים שבהם ישהו הילדים עם כל הורה, המחויבות של כל הורה בנוגע לכל תחום (למשל: דיור, הוצאות כספיות, בריאות, חינוך ועוד). הסכם משמורת משותפת יכול גם לכלול מנגנון לפתרון סכסוכים ומחלוקות בין ההורים בכל הנוגע ליישומה של המשמורת המשותפת. אנו סבורים כי במסגרת עריכת הסכם משמורת משותפת, כדאי מאוד לפנות לעורך דין משפחה לצורך ייעוץ משפטי הולם וסדור.

לסיכום:

ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה הם הנושא המורכב, החשוב והרגיש ביותר המתייחס להליכי גירושין. המורכבות של התחום הזה אינה נובעת רק מהיבטיו המשפטיים, אלא גם בשל עוצמתו הרגשית. אי לכך, אנו ממליצים בחום להיעזר בעורך דין משפחה מיומן ובעל ניסיון, בכל מקרה שבו עולה מחלוקת הנוגעת לעניינים אלו.