במאמר שלהלן נעסוק בירושות וצוואות. אם יש תחום שנוגע בכולם, זהו תחום הירושות והצוואות, שכן זהו נושא שבשלב מסוים בחיים כל אדם יצטרך לגעת בו, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין. לכולנו יש הורים שבשלב מסוים יורישו את רכושם. לכן, זהו נושא קריטי שכדאי להכיר, לפחות בצורה בסיסית. במאמר זה נציג את עיקריו של חוק הירושה, תשכ"ה – 1965, המהווה את הקודקס הכללי בנושא. כמו כן, נשתף את הידע והניסיון שלנו כמשרד עורכי דין דיני משפחה ירושה ועזבונות בראשון לציון, בעל ניסיון של מעל 20 שנים בתחום הירושות והצוואות. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל משרד עורכי דין דיני משפחה.
עקרונות יסוד בדיני הירושה:
בחלק הראשון לחוק הירושה ישנם מספר עקרונות יסוד. העיקרון הראשון הוא כי בעת מותו של אדם, העיזבון שלו (כלומר – כל הרכוש שלו), עובר ליורשים שלו. העיקרון השני בחוק הירושה קובע כי הורשה יכולה להיעשות או לפי צוואה, או לפי דין – חוק הירושה (כלומר, ברירת המחדל החוקית שקיימת בחוק הירושה, עליה נסביר בהמשך). עיקרון נוסף בחוק הירושה קובע כי כל אדם כשיר להוריש וכל אדם כשיר לרשת, אלא אם נשללה הזכות שלו. בכל הנוגע לזכות לרשת, חוק הירושה קובע כי מי שהתנקש באדם או ניסה להתנקש באדם כדי ליהנות מהצוואה שלו או הירושה שלו – לא יהיה כשיר לרשת אותו (למשל, אדם לא יכול להיות מורשע ברצח של בת זוגו ולרשת אותה, כי אז יוצא החוטא נשכר ואת זה חוק הירושה רצה למנוע). כך גם לגבי מי שהשמיד צוואה של אדם.
עוד עיקרון בחוק הירושה, הוא עיקרון ההסתלקות שמאוד שכיח כאשר הורה אחד נפטר וההורה השני נותר בחיים ואין צוואה שאומרת כי ההורה השני שנותר בחיים יורש את כל הרכוש. הסתלקות, כשמה כן היא, זאת זכות שעומדת לכל יורש לפי דין או לפי צוואה, לוותר על זכותו לרשת. מי שרוצה להסתלק מירושה, יהיה עליו לעשות זאת בכתב ולקבוע אם ההסתלקות היא מחלק מסוים (נניח רק חשבון הבנק ולא יתר העזבון), לקבוע לטובת מי ההסתלקות נעשית (לא ניתן להסתלק עבור פלוני שאין לו קשר למנוח ויש הגדרה בחוק לטובת מי ניתן להסתלק), האם ההסתלקות נעשית בתמורה או ללא תמורה וכן הלאה.
ירושה לפי דין:
בחוק הירושה יש ברירת מחדל, לפיה אם אדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה, יורשיו יהיו היורשים לפי דין. כך מפורט בסעיף 10 לחוק הירושה. למעשה, בן או בת הזוג של המנוח יקבלו מחצית אחת מהרכוש וילדיו את המחצית השנייה. אגב, אם אין בת או בן זוג, אזי רק ילדיו של המנוח יורשים את המנוח. אם אדם נפטר ואין לו ילדים או בן\בת זוג, הוריו יירשו אותו. בהיעדר הורים, אחיו יירשו אותו וכך הלאה.
כלומר, במקרה של ירושה לפי דין, העיקרון המנחה הוא עיקרון מעגלי. הירושה עוברת במעגל לקרובי משפחה. בהיעדר בני משפחה, העיזבון של הנפטר יועבר לרשות מדינת ישראל. נעיר כי זהו הדין רק לגבי ירושה לפי דין (חוק הירושה) וכאשר ישנה צוואה, הדין הוא שונה. על כך – בחלק הבא.
ירושה לפי צוואה:
חוק הירושה מאפשר לאדם (המצווה) לערוך צוואה ולקבוע באמצעותה מי יהיו יורשיו, ואין חובה כי היורשים שהוא יצווה להם את רכושו יהיו יורשיו לפי חוק הירושה, כלומר בן/ת זוגו, ילדיו, צאצאיהם וכן הלאה.
חשוב להבין כי צוואה, היא לרוב מסמך בכתב, אשר במסגרתו אדם מצווה מה יעשה בעיזבונו לאחר מותו. יש כמה סוגים של צוואה. הסוגים השכיחים ביותר, הם: צוואה בכתב, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות.
בצוואה בכתב – המצווה יכתוב את צוואתו בכתב ידו, יחתום עליה ויוסיף תאריך.
בצוואה בפני עדים – הצוואה תיערך גם היא בכתב אך יוסיפו עליה חתימה של שני עדים שאין להם נגיעה לירושת המנוח והם בגירים מעל גיל 18. בדרך כלל אחד מהעדים הוא גם עורך דין שערך את הצוואה, אבל אין חובה חוקית שאחד מהעדים יהיה עורך דין.
צוואה בפני רשות – צוואה כזו אינה חייבת להיערך בכתב וניתן לומר אותה גם בעל פה ואותה "רשות" תדאג לבצע רישום ולהפוך את הדברים שנאמרו בעל פה, או שהוגשו לה בכתב או בדרך אחרת, לצוואה חוקית. חוק הירושה הגדיר את המונח "רשות", כעו"ד שהוא גם נוטריון, כערכאה שיפוטית כגון בימ"ש או בית הדין הרבני, וגם הרשם לענייני ירושה. צוואה בפני רשות נחשבת החזקה והקשה ביותר לסתירה אם תוגש התנגדות, כי מי שהוגדר בחוק כ"רשות", מקפיד הקפדה יתירה על הכללים של חוק הירושה.
צוואה נוספת, היא צוואה בעל פה, שהיא צוואת שכיב מרע. כלומר, רק אם אדם גוסס או מאמין שהוא עלול למות (גם אם בסופו של יום הוא לא נפטר), יכול לצוות בעל פה לשני עדים את צוואתו. שני העדים יערכו זיכרון דברים על הדברים שנאמרו להם ויפקידו את זיכרון הדברים בפני רשם הירושה. במידה והאדם אינו נפטר בתוך חודש מיום מתן הצוואה שנעשתה משכיב מרע, הרי שאז הצוואה בטלה מאליה.
התנגדויות לירושה או צוואה:
לאחר שאדם נפטר, כדי לממש את העיזבון, היורשים צריכים לפנות לרשם לענייני ירושה ולהגיש בקשה לצו ירושה או בקשה לצו קיום צוואה, בהתאם לעניין. במקרים אלו, יש להמתין תקופת ביניים, ולפרסם את דבר הבקשה, כדי לאפשר לצדדים שלישיים להביע התנגדות, ככל שזו קיימת. לעיתים מוגשות התנגדויות לצו ירושה או לצו קיום צוואה. למשל – אם יש אח שחש מקופח, או שיש בן משפחה שטוען שהצוואה נערכה שלא כדין או בכפייה או תחת איומים או השפעה בלתי הוגנת, הוא יוכל להגיש התנגדות לקיום הצוואה. כך לדוגמא אם הוגשה בקשה לצו ירושה, אבל אדם מחזיק צוואה של המנוח, אזי עליו להגיש התנגדות לצו ירושה ובמקביל להגיש בקשה לקיום צוואה עבור הצוואה שברשותו. התנגדויות מוגשות לרשם לענייני ירושה, אבל מתבררות בבית המשפט לענייני משפחה. במידה ובית משפט מחליט לבטל את צו הירושה שניתן ולקבל את הצוואה שהוגשה, או שהוא מחליט לתת תוקף לצוואה מסוימת מתוך מספר צוואות שהוגשו לו – הרי שהדבר הינו בסמכותו. בית משפט לענייני משפחה יכול להתערב, לתת הוראות אחרות או לבטל את הצוואה / צו ירושה, הכל לפי הנסיבות. חשוב להבין כי הגשת התנגדויות לצוואה, וגם עריכת צוואה שתעמוד במבחן חוקתי אם חלילה יוגשו נגדה התנגדויות, היא התמחות ספציפית. לכן חשוב להבין שלמרות שכל עורך דין יכול לערוך צוואה והתנגדות לצוואה, כדאי לפנות רק לעו"ד שמתמחה בדיני ירושה ומשפחה, כדי להצליח בהליך.