תחום דיני המשפחה הינו תחום אשר רווי בדינים סבוכים, יש האומרים אפילו שמדובר בדינים המסובכים ביותר שיש. המורכבות שיש בדיני המשפחה, נוצרת בשל עירוב דיני נפשות, ילדים קטינים, כסף, רגשות ובין היתר בגלל שקיימות ערכאות מקבילות בתחום, שהן בית משפט לענייני משפחה (בית משפט אזרחי) ובית דין דתי (אצל יהודית בית הדין הרבני).
בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה הם שתי ערכאות בעלות סמכות מקבילה לעסוק בדינים הקשורים לדין האישי בדיני המשפחה. בית הדין הרבני, להבדיל מבית המשפט לענייני משפחה, מחזיק בסמכות בלעדית לעסוק בהליך של נישואין וגירושין בישראל ומכאן – שלבית המשפט לענייני משפחה, אין סמכות לעסוק בהליכים האמורים. מנגד קיימת סמכות מקבילה לעסוק בשאר הנושאים הנלווים להליך הגירושין, כמו אחריות הורית, מזונות אישה, זמני שהות ואחריות הורית, פירוק שיתוף, חלוקת נכסים וכדומה.
במאמר זה, נעסוק בעיקר בהליך הגירושין בין בני זוג ובאופן הגשת תביעת הגירושין. עוד נעמוד, על אופן הגשת תביעות נלוות להליך האמור, כמו תביעת מזונות, משמורת רכוש וכדומה. כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים וקוראות, כדלקמן, ומבלי שהדבר יהווה תחליף לייעוץ משפטי:
הליך הגירושין:
עקרונית, ההלכה היהודית מייחסת חשיבות רבה לתא המשפחתי ולהליך הגירושין, ולכן היא איננה ששה לתת גט. עם זאת, ההלכה מכירה בכך שלעיתים ישנם מקרים שאין ברירה והליך הגירושין הוא המוצא האחרון לבני הזוג.
ההלכה מתנה את מתן הגט בהוכחת קיום עילת גירושין. רק לשם ההמחשה של עניין ההלכה העברית-דתית בהליך הגירושין, כאשר בני הזוג מגיעים יחדיו לבית הדין ותובעים להתגרש, בית הדין הרבני לרוב נוטה לאשר את הגירושין. כלומר במידה שהגירושין נערכים בהסכמה אין מניעה להתגרש באופן כמעט ומיידי.
עם זאת, כאשר רק אחד מבני הזוג מעוניין להתגרש ואילו הצד השני אינו מעוניין, אזי על בן הזוג שמעוניין להתגרש להוכיח את קיומה של עילת גירושין תקפה על פי ההלכה. לשם ההבהרה, בין אם מדובר בבני זוג יהודים שנשואים על פי ההלכה היהודית ובין אם מדובר בבני זוג יהודים שנשואים בהליך אזרחי, חשוב לדעת כי הליך הגירושין ייעשה מול בית הדין הרבני ועל פי ההלכה היהודית.
נבהיר, כי הליך של הגשת תביעת גירושין יכול להיפתח, בין אם רק על ידי אחד מבני הזוג הגיש את התביעה באופן עצמאי, ובין אם בני הזוג, יחד, הגישו אותה לבית הדין הרבני. ככלל, בתי הדין הרבניים יראו בגירושין רק כפתרון אחרון לבעיותיהם של השניים. תחילה, ייפתח הליך גישור (כיום גם קיימת חובה לעשות הליך מהו"ת, ולהיפגש עם עו"ס במסגרת בקשה לישוב סכסוך). לאחר מכן יתכן ויהיה ניסיון שיתבטא בהסכם "שלום בית" שבו תוגדר תקופת ביניים, שבה בני הזוג יערכו חוזה המגדיר את התנהגותם, האחד לשני וזאת במטרה לגשר על הפערים ביניהם והימנע מגירושין.
לאחר שניסו בני הזוג את הליך שלום הבית והוא לא צלח, אזי בית הדין הרבני יפנה למימוש הליך הגירושין בין השניים, ויבחן את בקשת הגירושין ביניהם. גט יינתן בטקס דתי.
כריכת תביעות לתביעת הגירושין:
כאמור, הסמכות הבלעדית לגשת בני הזוג יהודים קיימת לבתי הדין הרבניים, ומכאן, שהנושאים הנלווים, כמו רכוש, מזונות, זמני שהות (משמורת), יוכלו להתדיין הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.
לכן, בעת הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, יוכלו בני הזוג, יחד או לחוד, לכרוך את נושא תביעתם אל תביעת הגירושין. מצב זה לעיתים קרובות גורם למרוץ סמכויות ולמחלוקות וריבים בין בני הזוג. ברור כי את התביעות הנלוות להליך הגירושין, ניתן להגיש גם כתביעות נפרדות לבית המשפט לענייני משפחה.
עוד נעיר ונזכיר, כי גירושין אינם רק עצם הגירושין, אלא גם חלוקת הרכוש בין בני הזוג, מזונות ילדים, והסדרת סוגיית זמני השהות. כל אלו הם נושאים סבוכים, שמהווים חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין, המורכב גם כך.
התרת נישואין:
כאמור, בני זוג יהודים, בין אם התחתנו בחתונה דתית ובין אם התחתנו בחתונה אזרחית, בעת הגירושין, יהיה עליהם לפנות לבית הדין הרבני, האמון על פירוק נישואיהם. יש פעמים שבית הדין הרבני יקבע כי הוא נעדר סמכות ויפנה את הצדדים להתגרש בבית משפט לענייני משפחה (להתיר את נישואיהם). לדוגמא כאשר יש גיורת שהתברר כי הגיור שלה לא נעשה כדין ולכן גם הנישואין אינם תקפים, וכפועל יוצא אין בית הדין הרבני מוסמך לגרש את הצדדים. במקרה כזה, על בני הזוג לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בהליך של בקשה "להתרת נישואין". זו תהיה תביעה אזרחית, אשר נידונה בבתי המשפט לענייני משפחה. היות ואין הכרה בנישואין כאלה בבתי הדין הרבניים, אזי יורה בית המשפט לענייני משפחה, על התרת נישואין בין בני הזוג והחזרתם לסטטוס רווקים בתרשומות המדינה. הליך זה כאמור יקרא " התרת נישואין ". רק לבית המשפט לענייני משפחה, קיימת הסמכות לעסוק בהתרת נישואין מסוג זה.