שלום בית

שלום בית

דמיינו לכם סיטואציה שבה אתם רוצים להתגרש. אתם מגיעים עד לרגע שבו אתם מבקשים לעשות זאת, אבל אז מישהו אומר לכם – "רגע, נסו לקיים דין ודברים, כדי למנוע את הגירושין. אולי בכל זאת ניתן לתקן".

אותו ניסיון לשלום בית הוא לא "גישור" אלא ייעוץ זוגי, שכן גישור הוא הליך משפטי שמנסה לקרב את הצדדים מבחינה משפטית להסכם. הסכם גירושין, הסכם שלום בית ולחילופין גירושין או כל הסכם אחר. מאידך, הליך טיפולי, שמטפל בבני הזוג הוא ייעוץ זוגי, והוא זה שיכול בסופו של יום להציל את מערכת היחסים. אם הייעוץ המשפחתי – הזוגי לא מצליח, אז בני הזוג מתגרשים. זהו, על רגל אחת, "שלום בית" ובנושא זה, נעסוק במאמר שלהלן.

שלום בית הוא תקופת ביניים שבו בני הזוג רוצים עדיין לבחון את הזוגיות, ומנגד מעוניינים שלא לסכן את עצמם מבחינה משפטית. לכן חשוב כי במעמד זה, של שלום הבית תפנו לעורך דין ותתייעצו עימו, ואולי אף תחתמו על הסכם זמני, הסכם ביניים, או על הסכם שנקרא "שלום בית ולחילופין גירושין" שמסדיר באותו הסכם אך בפרקים שונים מה קורה אם בני הזוג ימשיכו בשלום הבית לעומת מה יקרה אם מי מהם יבקש בסוף להיפרד.

במאמר שלהלן נדון בנושאים הנוגעים לענייני שלום בית. נסביר מהי תביעת שלום בית ונדון בהרחבה בהסכם שלום בית. כמו כן וכדי להבין טוב יותר את ההיבט המשפטי, נסביר גם על ההליך הגירושין ככלל.

המאמר שלפניכם/ן נועד לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

תביעת שלום בית:

א. הערכאה המשפטית – בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית היחידה (!) במערכת המשפט הישראלית שאליה ניתן להגיש תביעה לשלום בית. למעשה תביעת שלום הבית היא נגזרת מסמכות בית הדין הרבני לעסוק בתביעות בענייני נישואין וגירושין בין יהודים. במילים אחרות, סמכות בית הדין הרבני היא בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים וזאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים").

ככלל, חשוב לדעת כי התפיסה הבסיסית של בית הדין הרבני, היא שיש להעדיף את התא המשפחתי, אלא אם משהו קיצון – הלכתי אחרת קרה שמצדיק את פירוקו. לכן, גם תביעות שלום בית, שצד אחד מגיש נגד הצד השני ועל ידי אותה תביעה הוא מנסה להשיב את בן/ת זוגו ולגשר בין בני הזוג ולהביא בסופו של דבר להצלחת הזוגיות ולא לגירושין. תביעות אלה מקורן בדין הדתי–עברי. בעניין זה אוסיף, כי מאמרנו יעסוק בפן האמיתי של תביעת שלום הבית ולא בטקטיקה שעומדת מאחורי הגשת תביעת שלום בית על מנת לזכות ביתרון כלכלי או משפטי אחר…

לכן, במסגרת תביעת גירושין, עוד לפני הגירושין, בית הדין הרבני יחתור לא פעם להשכין שלום בין בני זוג וינסה לעודד אותם לערוך הסכם שלום בית או לקיים תקופת ביניים, שבמסגרתה בני הזוג ינסו להציל את מערכת היחסים שלהם. יש לציין כי שימוש בגירושין הינו המוצא האחרון מבחינת ההלכה היהודית ולכן בית הדין הרבני ינסה למצוא דרך פשרה בין השניים.

ב. מהי תביעת שלום בית:

תביעת שלום בית הינה תביעה של אחד מבני זוג אשר תכליתה להביא להקפאת הליך הגירושין ו/או הסדרת חיי הנישואין והבלגן, משבר, שבו שרויה המערכת הזוגית של הצדדים. כאשר מדובר בבקשה אמתית וכנה לשקם את מערכת היחסים בין בני הזוג, ניתנת תקופת ביניים. תקופה זו, תשמש כפלטפורמה לתיקון הקשר הזוגי, על כל פעריו. במידה ובסוף ההליך ימצאו פערים שלא ניתנים לגישור, אזי ימשיכו בני הזוג בהליך הגירושין.

תביעה לשלום בית יכולה להוביל לשני עיוותים עיקריים: האחד, כאשר רק אחד מבני הזוג מעוניין בניסיון לשלום בית, הרי שאם בית הדין הרבני יאשר תביעת זו, הוא בעצם יכפה על הצד השני להימצא בתקופת הביניים הנ"ל מבלי שהוא מעוניין בכך וללא כוונה אמיתית להמשיך לחיות עם בן זוגו. לעיתים, תקופת הביניים הזו גורמת לסבל רב, לצד שאינו מעוניין בשלום בית.

הבעיה השנייה מתעוררת כאשר התביעה לשלום בית אינה כנה ומטרתה ליצור הגבלות יזומות מצד המבקש. ישנם בני זוג המשתמשים לא פעם בסעד זה על מנת לגבש את תיקם לקראת הליך הגירושין ו/או להתיש את הצד השני וכדי לזכות ביתרון בניהול תיק הגירושין. דוגמא לכך היא גבר אשר דורש סעד לשלום בית מבית הדין הרבני, רק במטרה להביא את בת זוגו להפחתת כספי המזונות או לוותר על תביעות כספיות שמגיעות לה ממנו. אומנם, לבית הדין הרבני יש שיקול דעת באילו מקרים לאשר סעד של שלום בית, אך בפועל, לא פעם וכל עוד לא מדובר במצבי קיצון – בית הדין הרבני יאפשר את מתן תקופת הביניים.

ג. באילו מקרים לא יאשר בית הדין הרבני תביעה לשלום בית?

כפי שנכתב קודם, בית הדין הרבני פועל בכפוף להלכה היהודית. בדין העברי קיימות סיטואציות שבהן בני הזוג מחויבים בגט ואינם יכולים להמשיך את ברית הנישואין, גם אם הם חפצים בכך. במקרים כאלו, בית הדין הרבני לא יאשר תביעת שלום בית, אלא יפעל למתן פסק דין של גירושין. דוגמא עיקרית לכך, היא במקרה בו האישה בגדה בבעלה (דהיינו – קיימה יחסי מין עם גבר אחר כאשר הייתה נשואה). במקרה כזה, גם אם בעלה יחפוץ בהמשך קשר הנישואין ובשלום בית, בית הדין הרבני יאסור את האישה על בעלה ועל בועלה. דוגמאות נוספות למקרים שבהם בית הדין לא יאשר תביעת שלום בית – מעשה כיעור, כאשר מוכח שאין כל טעם בשלום בית לאור התנהגות הצדדים, כאשר בני הזוג פרודים מספר רב של שנים, או כאשר ברור כי בין הצדדים קיימת מסכת התעללות / אלימות ברורה.

הסכם שלום בית:

א. מה כולל הסכם שלום בית:

הסכם שלום בית נכתב פרטנית לכל זוג וזוג, והם יכולים לכתוב בו את כל העולה על רוחם. מבעיות כבדות משקל הנוגעות לפרנסת הצדדים ועד לפרטים הנוגעים למטלות הבית, שעות ארוחות ואף תדירות קיום יחסי מין. למען הסר ספק, נבהיר כי הסכם שלום בית משמש בתור חוזה לכל דבר ועניין, אשר בראש מעייניו הגעה לאידיליה המתוארת כ"שלום בית", בעזרת תנאים לשיפור ושביעות רצונו של כל אחד מהצדדים. הסכם זה יכול לקבל תוקף משפטי מחייב, על ידי דיין בבית הדין הרבני.

ב. אילו הגבלות מוטלות כחלק מהסכם שלום בית:

על מנת לאפשר קיום של הסכם שלום בית, המהווה מסמך משפטי בעל תוקף מחייב, יכולות להתקיים התניות והגבלות, על אדם שהוא צד לחוזה. במילים אחרות, כאשר אחד מבני הזוג לא מקיים את הסכם שלום הבית, אזי בית הדין הרבני יכול להטיל עליו את הסנקציות הבאות: עיכוב יציאה מארץ, צו עיקול זמני, חיוב למגורים משותפים, סנקציות כלכלית ועוד. כמו כן, בית הדין הרבני גם יוכל להטיל קנס כספי על הפרת ההסכם. אין ספק כי כל אלה מהווים פגיעה בחירותו של האדם, אך ניתן ללמוד כי ערך הנישואין בדין הדתי, נתפס כחזק יותר.

ג. הסכם שלום בית משולב:

הסכם שלום בית משולב, כשמו כן הוא, הסכם שמצד אחד כולל שלום בית (כלומר – במסגרת ההסכם, בני הזוג קובעים תקופת ביניים, שבה ינסו לפנות לייעוץ ולהציל את מערכת היחסים שלהם), ומצד שני, הואיל ומדובר בהסכם משולב, הרי שהסכם זה יכלול חלק נוסף שהוא בעצם הסכם גירושין, למקרה שתקופת הביניים לא תצליח ובני הזוג לא יצליחו להציל את נישואיהם ויאלצו להתגרש.

ככלל, להסכם משולב יש יתרון רב. הסכם שלום בית אשר לא מתממש, מעכב רבות את הליך הגירושין בשל תקופת הביניים הארוכה הניתנת על ידי בית הדין הרבני. באם ירצו בני הזוג להתגרש אחרי תקופת הביניים הם יצטרכו שוב להופיע מול בית הדין הרבני ולדון רבות אודות הסכם הגירושין הכולל את הגירושין עצמם, חלוקת הרכוש המשותף וכאשר יש ילדים משותפים – אז גם על מזונות ילדים, משמורת והסדרי ראייה (חלוקת זמני שהות). משכך, הסכם משולב גם חוסך את הפרוצדורה, שכן הוא מסדיר מראש מה קורה במקרה של פרידה, וגם מותיר פתח לתקווה.

הליך הגירושין:

א. הגירושין בישראל:

הליך הגירושים הינו הליך שלם אשר בסופו – מסתיים הקשר הזוגי של בני הזוג ומתירים את נישואיהם (בבית הדין הרבני אם מדובר על בני זוג ששניהם יהודים או בבית משפט לענייני משפחה אם מדובר על בני זוג מעורבים – בני דתות שונות).

במקביל להליך הגירושין מסדירים בני הזוג את פירוק כל תחום או נושא אשר היה משותף בין בני הזוג במהלך נישואיהם או בכלל. ברוב מדינות העולם, הליך הגירושין הינו הליך אזרחי המתבצע במשרד הפנים או ברישום רגולטורי במשרד ממשלתי כזה או אחר. לעומת זאת, בישראל, כפי שציינו בתחילת המאמר, גירושין, כמו נישואין, נערכים מכוח הדין הדתי שחל על בני הזוג. לכל דת קיים טריבונל משפטי–דתי אשר פוסק לפי ההלכה הקיימת בדין הדתי–האישי שלו. הדין הדתי יוצר בעייתיות כאשר מדובר בזוג מעורב מבחינת דתית, זוגות חד מיניים או כאלה שאינם מקבלים על עצמם צביון דתי.

בעבר לא היה מענה ליחסים בין זוגות שאינם יכולים להינשא לפי הדת (לדוגמא אדם שהוא כהן ואישה שהיא גרושה), אך כיום, זוגות רבים נישאים במדינות זרות או מקיימים טקס נישואין אלטרנטיבי, שלא מוכר לפי הדין הדתי, אך במקרים רבים מאפשר לבני הזוג להירשם בארץ כזוג נשוי במשרד הפנים (נישואין אלה מוכרים בציבור בשם "נישואי קפריסין או נישואי פרגוואי"). לאותם בני דתות מעורבים בית המשפט לענייני משפחה, היא הערכאה האמונה על התרת נישואין של זוגות שנישאו במדינות זרות ובלבד שמדובר בזוגות שמראש לא היו יכולים להינשא מכוח הדין הדתי הרלוונטי שחל עליהם.

כלומר, בניגוד לנ"ל, אם מדובר על זוג יהודים שנישאו בחו"ל והעדיפו נישואין שלא עפ"י ההלכה, הם כאמור לא יפנו לבימ"ש לענייני משפחה אלא יידרשו לפנות לבית הדין הדתי-בית הדין הרבני, פשוט כי לא היתה מניעה הלכתית מלכתחילה לנישואין שלהם עפ"י ההלכה.

מעתה, לשם הנוחות, נעסוק בדין הדתי–עברי. כלומר – בענייני גירושין של זוגות יהודים.

ב. הליך הגירושין:

הליך גירושין אשר נערך בהסכמה בין בני הזוג, הוא ההליך הפשוט ביותר שכן אז בני הזוג יפנו לבית הדין הרבני ויגישו את הסכמותיהם ויבקשו להתגרש. בית הדין הרבני ידון בבקשתם בהרכב 3 דיינים (שהם מקבילים לשופטים בבית המשפט), ולעיתים ובכפוף להסכמה מפורשת של בני הזוג – יכול לדון באישור ההסכם גם דיין יחיד.

כאמור, אם אין הסכמה בין שני הצדדים בדבר הגירושין, הם ינהלו את הליך הגירושין בבית הדין הרבני, ועל מנת שבית הדין ייקבע שניתן, צריך או חייבים לתת / לקבל גט. אחרת, הצדדים ימשיכו להיות נשואים. במקרה כזה, הליך חיוב מי מהצדדים בגט יהיה כרוך שדרישה להציג ראיות ולעלות טענות. חשוב לציין כי לפי ההלכה היהודית, על מנת להתגרש, חייבת להתקיים עילת גירושין – כלומר, סיבה לקיום הגירושין. עילות אלו רבות ומגוונות והן כוללות: בגידה של אחד הצדדים, התנהגות לא הולמת, אלימות, אי קיום יחסי אישות, העדר פרנסה ועוד.

ג. חלוקת רכוש:

חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") אשר חל על מי שנישא לאחר שנת 1974, מגדיר חלוקה שווה של נכסיהם המשותפים של בני הזוג וזאת בהתאם לחזקת איזון המשאבים החלה בישראל. לפי חזקת איזון המשאבים, על הצד הטוען כי הרכוש הנמצא בידו אינו משותף לשניים להוכיח כי במהלך החיים המשותפים, לא הייתה בכוונתו ליצור שיתוף עם בן הזוג האחר. לדוגמא, אדם שפתח עסק ולא שיתף את אשתו בניהול ובעשייה ואף הפריד בין חשבונות הבנק, יוכל לטעון כי לא הייתה בכוונתו ליצור שיתוף. מי שיקבע לגבי נכסים שעליהם יש מחלוקת, יהיה בית הדין הרבני או בית משפט לענייני משפחה, בסיועו של אקטואר שהוא איש מקצוע אשר תפקידו לכמת את ערך הנכסים של הזוג והחלוקה ביניהם.

עוד נעיר, כי במסגרת חלוקת רכוש בין בני הזוג, נמנים לא רק נכסים מופשטים, אלא גם חסכונות, קרנות פנסיה, מוניטין ועוד. כאמור, חוק יחסי ממון, מגדיר ברירת מחדל, שלפיה חלוקת הרכוש תהיה שווה בשווה בין בני הזוג, וכפועל יוצא החוק הזה חל על מי שלא הסדיר באופן פרטני את החלוקה ולא ערך הסכם ממון שקובע אחרת. ישנם זוגות אשר ערכו הסכם ממון ומלכתחילה קבעו מהי חלוקת הרכוש שתתקיים ביניהם במידה והשניים ייפרדו. חשוב לומר, כי בשנים האחרונות, הסכם ממון הפך ללגיטימי ושכיח, בעיקר בשל כך שיש בני זוג שלא נישאים כדת משה וישראל (כלומר ברבנות) ובכל זאת הם מוכרים כבני זוג לכל דבר ועניין (ידועים בציבור), כאשר מי מהצדדים צבר נכסים קודם לנישואים, בזוגיות שנייה, במקרה שאחד מההורים של אחד מהצדדים מסייע כלכלית והצד האחר מגיע עם פחות נכסים כלכליים וכן הלאה.

ד. מזונות

מזונות הינו תשלום אשר נועד להשאיר את הצדדים הזקוקים לכך, באיכות חיים זהה למצבם טרם הפירוד. כלומר, עפ"י הדין העברי חלה חובה על הגבר לכלכל את אשתו היה והוא היה המפרנס שלה, היא לא עובדת או שהוא היווה ההכנסה העיקרית בבית וזאת כל עוד הצדדים טרם התגרשו. כלומר, במקרים מסויימים מקבלת האישה מזונות אישה שכן עפ"י ההלכה היהודית האישה "עולה עימו אך אינה יורדת" ועל כן לעת פירוד וכל עוד לא סודר הגט – על הגבר להמשיך ולכלכל את אישתו.

בנוסף, על פי הדין הדתי–עברי, על הגבר מוטלת החובה לכלכל את ילדיו. כפי שנתאר להלן, חובת מזונות ילדים לפי הדין העברי, מחולקת לפי גילאים, כדלקמן:

ילדים עד גיל 6 – לפי הדין העברי, ילדים עד גיל 6 מוגדרים כ"קטני קטנים". בגילאים הללו מוטלת חובה מוחלטת על האב, לשאת במזונות ילדיו, כאשר כל ההוצאות הנדרשות לגידול הילדים בגילאים הללו, הן הוצאות בסיסיות, שבהן חייב האב.

ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – לפי הדין העברי, על האב מוטלת לחובה לשאת במזונות הילדים, בדין חובה לגבי הוצאות בסיסיות, כגון מזון. עם זאת, בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, האב יהיה חייב במזונות מדין צדקה, כלומר – מזונות שייגזרו מיכולת ההכנסה שלו ושל גרושתו. חשוב לומר, כי עפ"י הפסיקה האחרונה יכול בגילאים אלו לא יפסקו כלל מזונות ילדים באם הצדדים חולקים בזמני שהות שוויוניים או כמעט שוויוניים, ואם הם משתכרים בסכומים זהים.

ילדים מגיל 15 ועד גיל 18 – לפי הדין העברי, אין חובה לשלם מזונות על ילד מעל גיל 15, אלא אם המצב הכלכלי מאפשר תשלום ועל כן תשלום מזונות בגיל זה נקרא "דין צדקה". דהיינו, רק אם ידו של אותו הורה (אב או אם) יכולים לכלכל את עצמם ונותר להם מספיק כדי לתמוך בילדיהם.

במשפט הישראלי החובה לשלם מזונות לאחר גיל 18 נובעת מהעובדה כי הילדים מחוייבים להתגייס לצבא (שירות חובה או שירות לאומי) ולכן נפסקים מזונות על ילדים גם בתקופת שירותו של החייל בצה"ל, ובדר"כ בחלוקה שוויונית והוגנת בין הוריו.

חשוב לנו ליידע כי לאחרונה נקבעה פסיקה תקדימית על ידי בית המשפט העליון ועל ידי בית הדין הרבני שאימץ את ההלכה גם כן, ולפיה נעשה איזון בין הדין העברי שמטיל חובת מזונות על האב, בנפרד מהכנסתו ויכולתו הכלכלית, לבין מקרים של מזונות במשמורת משותפת, שכן אז נוכחות הילדים אצל כל אחד מהוריו, נעשית בחלוקה שווה והנטל הכלכלי זהה על שני הבתים, ומכאן שנטילת כספים דווקא מהאב אינה מאוזנת, ולכן נקבע בפסק הדין שלפני קביעת גובה המזונות המוטלים על האב, יש לבחון את משכורתם של שני הצדדים ומכאן לבצע חלוקה שוויונית בהתאמה בהוצאות על גידול הילד, דהיינו – מזונות ילדים.

ה. משמורת וזמני שהות – הסדרי ראיה:

במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים אזי יש צורך בהסכם הדן בהסדרת המשמורת שלהם וכפועל יוצא – באופן הסדרת מגוריהם החדש של הילדים לעת פירוד. כל זאת – מאחר ופרידת בני הזוג תוביל למעבר למגורים נפרדים.

ישנם מספר סוגים של משמורת ילדים. בארץ נהוג להכיר בשני סוגי משמורות: משמורת בלעדית ומשמורת משותפת. במשמורת בלעדית, אחד מבני הזוג יוגדר כ"הורה משמורן" והוא יהיה ההורה המטפל העיקרי, אשר יקבל החלטות הנוגעות לשגרת החיים היומיומית של ילדיו, לרבות החלטות בעניין גידול וטיפול בילדיו. כך גם בהתאמה, הורה משמורן יקבל לחזקתו את מזונות הילדים, קצבאות הילדים (כגון קצבת ילדים) וזאת מכיוון שהוא זה שמכלכל אותם באופן שוטף. במקרה שבו המשמורת היא בלעדית לטובת האם (כלומר – האם היא ההורה המשמורן), אזי להורה השני תוקנה זכות לראות את ילדיו באופן תכוף. לאפשרות זו קראו בעבר "הסדרי ראייה" וכיום קוראים "זמני שהות" או "חלוקת ימי הורות". חלוקת הזמנים מעגנת בתוכה את תדירות המפגשים שבין ההורה שאינו משמורן לילדיו, שעות המפגש ולעיתים גם מה שיתבצע במסגרתו. בעניין זה וכדי להשלים את התמונה חשוב לציין, שהורה, על אף היותו משמורן אינו יכול לקבוע עבור ההורה האחר, שאינו המשמורן, מה יקרה עם הילדים מבחינת חינוך, מקום מגורים, זרם לימודים וכולי – ואלה צריכים להיקבע על ידי שני ההורים ואף שיש הורה משמורן אחד. עניין זה מוסדר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

יש לציין כי הסכם חלוקת זמני שהות הינו מחייב. הפרתו על ידי אחד הצדדים או הפרה בביצועו, תוכל להביא לכדי סנקציות מטעם הערכאה הדנה בפרטי התיק. לדוגמא: הורה שלא מעוניין להיפגש עם ילדו או לא מקיים באופן קבוע את הסדר הראיה עם ילדיו, עשוי להיקנס על ידי בית המשפט. דוגמא נוספת, היא הורה משמורן המונע מילדיו להיפגש עם ההורה שאינו משמורן, במקרה זה יוכל בית המשפט (או בית הדין הרבני) להביא לביטול מזונות הילדים ואף לקחת את המשמורת מידיו כי הוא פועל בניגוד לטובת הילדים (פועל תוך ניכור הורי).

סוג המשמורת השני, הוא משמורת משותפת. אומנם, היא הייתה קיימת בעבר, אך רק לאחרונה הפכה לשכיחה יותר ויותר. במסגרת משמורת משותפת, מוטלת חלוקה שוויונית (או כמעט שוויונית) בין שני בני הזוג בדבר גידול ילדיהם המשותפים. במשמורת זו, לילדים יש שני חדרים שונים בכל אחד מבית הוריהם.

ככלל, ענייני משמורת ילדים נדונים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. כלומר, ניתן לכרוך את נושא המשמורת וחלוקת זמני השהות במסגרת תביעת גירושין שיגיש אחד ההורים לבית הדין הרבני.

חשוב לדעת כי בכל מקרה שיש מחלוקת בין הצדדים ביחס למשמורת וחלוקת זמני שהות של הילדים עם הוריהם, הערכאה המשפטית תדון בנושא בשיתוף עובד סוציאלי ועובדי רווחה שונים, וזאת בשל מורכבות הנושא, רגישותו והעובדה כי הערכאה השיפוטית אינה מכירה את הצדדים וצריכה להסתמך על מידע אובייקטיבי שאותו עובד סוציאלי יביא בפניה ביחס לכל אחד מההורים וטיב יחסיהם עם הילדים.

חשוב גם לציין כי בענייני משמורת ילדים, בית המשפט (או בית הדין הרבני) פועל לפי עקרון "טובת הילד". כלומר, המשמורת תוטל בהתאם לטובת הקטין בלבד. אך כאשר בית המשפט צריך לבחון את טובת הילד בכל תיק, הוא יבחן כל מקרה לגופו (דהיינו, הילד הספציפי שבעניינו דנים). עוד חשוב לומר, שאם צד מתנגד להמלצות שנתן העובד הסוציאלי לצורך קביעת ההורה המשמורן והילדים – יש לזמן את העובד הסוציאלי ולחקור אותו על המלצותיו ולנסות להציג בפני בית המשפט (או בית הדין) כי ההמלצה אינה משרתת את טובת הקטין או מוטה לטובת הצד השני שלא כדין.

סיכום:

הליך פרידה בין בני זוג הינו הליך מסורבל וקשה, הן ברמה הרגשית והן ברמה המשפטית. לעיתים, הסכם שלום בית המחייב את הצדדים בביצועו יכול למנוע פרידה מייגעת, קשה רגשית וכן יקרה כספית. יותר מכך, הסכם שלום בית מוצלח וממצה, עשוי אף ליצור פריחה ושגשוג בקשר הזוגי. לכן, את המאמר שלנו נסיים בכך שנמליץ לכן/ם, הקוראים והקוראות, להיוועץ באיש מקצוע בכל הנוגע לענייני משפחה, שהוא עורך דין משפחה, אשר יוכל ללוות אתכם ברגעים הקשים. עורך דין לענייני משפחה המתמחה בתחום הגירושין, יוכל לסייע לכם רבות בנושא הגירושין.