מאז ומעולם ילדים נולדים – מה שמשתנה הוא יחס החברה אליהם. במשך מאות רבות, במקומות שונים ובתרבויות שונות, ילדים שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין – דהיינו ילדים שנולדו להורים שאינם נשואים – נחשבו נחותים יחסית לילדים "טובים" שנולדו להורים שנישאו על פי הנורמות השולטות בחברה ובמקום מסוים. כיום, במדינת ישראל, אנחנו כבר מתקדמים יותר וסובלניים יותר – ילדים שנולדו להורים שאינם נשואים אינם נחשבים לנחותים. אם בעבר הם עוד כונו "ילדים בלתי חוקיים" היום מסתפקים בכינוי "ילדים שנולדו מחוץ לנישואין."

רישום ילד במשרד הפנים

אבל האם זה באמת נכון באופן מוחלט?

התשובה, למעשה, היא לא לחלוטין. ילדים שנולדים להורים שאינם נשואים אינם שווים לחלוטין לילדים שנולדו להורים נשואים. לעיתים ההבדלים נוגעים בעיקר להורים עצמם – עליהם להתמודד עם בירוקרטיה שהורים "רגילים" שנישאו בהתאם לחוק בישראל אינם צריכים להתמודד עימה; לעיתים הם בעצמם יזכו ליחס שונה מהחוק. במה דברים אמורים? על כך בשורות הבאות.

נישואין, ממזרים וכמה הגדרות חוקיות

נתחיל בכמה הבהרות.

השאלה שמעסיקה אותנו פה נוגעת להורים ביולוגיים: האב שמבקש שיכירו באבהותו הוא האב הביולוגי של הילד ואיננו אב מאמץ. לכן נעסוק בהורים ביולוגיים בלבד ונשאיר לפעם אחרת שאלות שנוגעות לאימוץ ולהורות כאשר האב או האם אינם ההורים הביולוגיים של הילד שעליו מדובר.

מיהם הורים שאינם נשואים? החוק בישראל מכיר – באופן כללי וסכמטי – בשני סוגי נישואין:

  • נישואין דתיים: ברבנות אצל היהודים, עם רב וחופה לפי ההלכה, או אצל איש הדת המקביל בדתות המוכרות האחרות בישראל.
  • נישואין אזרחיים: בתנאי שהן נערכו במדינה אחרת ולא בישראל – מדינה שבה הנישואין מוכרים על ידי מדינת ישראל ובתנאי שבני הזוג נרשמו כנשואים במשרד הפנים.

זוג שבוחר שלא לערב רב בחתונה שלו ואיננו יכול (עקב מחסור בתקציב או מניעות אחרות) או איננו רוצה להתחתן בחוץ לארץ הרי שאיננו נחשב לנשוי לפי החוקים במדינה. כאשר אנחנו מדברים על ילד שנולד לזוג לא נשוי, אנחנו מדברים קודם כל על זוגות אלה.

אלא שישנם עוד ילדים שנולדים להורים שאינם נשואים – למשל כאשר ההורים אינם נשואים זה לזה. ילד שנולד לאב שנשוי לאישה אחרת שאיננה אימו או ילד שנולד לאם הנשואה למי שאיננו אביו. מה מעמדם החוקי של ילדים אלה?

חשוב לציין שילד שנולד מאב אחד כאשר אימו נשואה על פי ההלכה לאדם אחר, מוגדר ממזר לפי ההלכה היהודית. הדבר מסבך את עתידו החוקי במדינת ישראל – הוא לא יוכל להתחתן בארץ, למשל. אבל לא בכך נעסוק בשורות הבאות אלא רק בשאלת האפוטרופסות החוקית; או במילים אחרות: בעיני החוק ומסודות המדינה – מי האבא של הילדים האלה?

אמא יש רק אחת, אבא זה כבר סיפור אחר

שאלת המעמד החוקי של הילד תלויה יותר מכל בדבר אחד פשוט: רישום הילד במשרד הפנים, או – בשפה רשמית יותר – רישום יילוד שנולד בארץ ברשות האוכלוסין.

ברירת המחדל – דהיינו התהליך שעוברים הורים "רגילים" כשהם באים לרשום את הילד ברשות האוכלוסין – היא פשוטה. לפי חוק מרשם האוכלוסין (תשכ"ה).

"הודעה על לידה שאירעה בישראל תימסר לפקיד רישום תוך עשרה ימים; ההודעה תימסר על ידי האחראי על המוסד שבו ארעה הלידה…"

הפעולה מתבצעת כבר בבית החולים וכל מה שההורים צריכים לעשות הוא להציג תעודת זהות. דרך אגב, אם הלידה מתבצעת בבית הדברים קצת מסתבכים ויש צורך באישורים אחרים, אבל על כך יש להרחיב בהזדמנות אחרת. ההודעה מועברת מבית החולים למשרד הפנים ושם מתבצע הרישום, אלא אם כן מתגלות או מתגלעות בעיות כלשהן.

ואם ההורים אינם נשואים? כאן העניינים מתחילים, קצת, להסתבך.

נתחיל במקרה הפשוט ביותר: בני הזוג אינם נשואים, לא זה לזה ולא למישהו אחר. במקרה זה נוהל משרד הפנים, בעקבות החוק, קובע:

"במקרה בו שני ההורים אזרחי ישראל או תושב קבע בישראל והם אינם נשואים – ניתן לרשום את האבהות עפ"י הודעת האב והאם כאחד…"

האב מצהיר על אבהותו ומזדהה באמצעות תעודת זהות. כמו כן, ישנו טופס (כמובן) שהאב מתבקש לחתום עליו ושקרוי "טופס הכרה באבהות." הרישום יעשה בבית החולים והפרטים יועברו למשרד הפנים. הנוהל מוסיף וקובע שפקיד הרישום האחראי יכול לדרוש במקרים מסוימים הוכחות נוספות – בדיקה גנטית, לדוגמה, או מסמכים שונים. חשוב לבצע את ההצהרה מוקדם ככל האפשר. אם עוברת שנה מיום הלידה הרי שכבר תידרשנה הוכחות נוספות מלבד ההצהרה – בדיקת רקמות, למשל.

העניינים מסתבכים הרבה יותר כאשר האם נשואה לאדם אחר או שעברו פחות מ-300 יום מאז שהתגרשה. במקרה כזה סעיף 22 לחוק קובע שלא ניתן לרשום את הילד כבנו של האב, אפילו אם הוא מצהיר על אבהותו, אלא אם כן ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה.

הסיבה לכך? חשש ממזרות. אם הילד יוכר כבנו של אב שאיננו בעלה של האם, הילד יוגדר לפי ההלכה היהודית (שהדין האישי בארץ נקבע לפיה) כממזר עם כל ההשלכות הנגזרות מכך. החיוב לעבור דרך הליך ארוך יותר שכולל פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה – שיעביר את הבקשה לבית דין רבני וימתין לתשובה – נועדה להבטיח שההחלטה על האבהות, עם ההשלכות על עתידו של הילד, התקבלה באופן מושכל ונכון. זהו אחד מהמקרים שבהם חוסר הפרדה בין דת ומדינה משפיע על חיי הפרט באופן ממשי.

מרכיב שעשוי לסבך עוד יותר את המצב הוא אזרחות ההורים – במקרה שבו האב או האם אינם אזרחי ישראל. במקרים אלה כבר ידרשו מסמכים נוספים וההליך ייקח יותר זמן – בהתאם למעמד החוקי של האב או האם ובהתאם לתקנות משרד הפנים. זהו נושא שדורש הרחבה וכאן רק נסתפק בציון העובדה שישנם מקרים שבהם האב לא יוכל להירשם כאבי הילד.

איך קוראים לך, ילד?

ברירת המחדל היא לתת לילד את שם המשפחה של האב. עם זאת, כאשר ההורים מבקשים זאת ביחד, ניתן לתת לילד את שם המשפחה של האם או שם משפחה שמורכב משמות שני ההורים. אין צורך באישור של בית המשפט לכך והצהרה משותפת של ההורים מספיקה.

לגבי השם הפרטי – זה כבר החלטה, משותפת, יש לקוות, של שני ההורים.

מזונות, חובות ושאר מחויבויות

הצהרה על אבהות ורישום הילד איננה רק מהלך רגשי. יש לה משמעויות רבות מבחינת החובות והזכויות של האב. מצד אחד הוא מקבל עליו את החובה לשלם מזונות לילד ולדאוג לצרכיו הבסיסיים. מצד שני הוא זכאי למשמורת על הילד ולהסדרי ראיה במקרים שבהם הוא נפרד מהאם. יותר מכל מדובר בצעד הכרחי שמעניק לאב אפוטרופסות על הילד – לצד האם – ומאפשר לו להיות שותף להחלטות הנוגעות לחייו של הילד.

בימינו, במקום שבו אנחנו חיים, אין יותר "ילדים לא חוקיים." יש רק ילדים שהחוק מתייחס אליהם קצת אחרת ושמההורים שלהם נדרש מאמץ – קטן או גדול – על מנת שהם יופיעו בתור הילדים שלהם ברישומי המדינה. חשוב להכיר את החוק ואת התקנות ובמקרה הצורך – ולמרבה הצער ישנם מקרים שבהם יש צורך – להיעזר בשירותיו של עורך דין בעל ידע מתאים וניסיון בתחום הזה. מה לעשות, לפעמים כישורי ההורות שלנו אינם מספיקים אל מול המכשולים שניצבים בדרכינו.

של מי הילד הזה? על רישום אבהות לילד להורים שאינם נשואים
3.8 (76.67%) 6 votes