פרידה של בני זוג עם ילדים מצריכה התעסקות עם היבטים כלכליים רבים שקשורים לפירוק התא המשפחתי, אך גם עם דבר הרבה יותר חשוב מכך – ההתנהלות היום יומית של ההורים עם הילדים.

בסופו של דבר יש להחליט היכן יבלו הילדים את רוב שעות יומם בשבוע ולקבוע מי יהיה המשמורן. לשם כך אחת האפשרויות היא פשוט לדרוש משמורת משותפת שקובעת באופן משפטי שמשך זמן השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים יהיה, פחות או יותר, זהה. להליך זה יש יתרונות מרובות אך גם מספר חסרונות שחשוב לדבר עליהם.

בעניין זה חשוב לפתוח את המאמר בכך שכל עוד לא שונתה "חזקת הגיל הרך" אזי היא עדיין קיימת, אם כי ניתנת לסתירה. יחד עם זאת נאמר לא אחת, כי "ברגיל מקומו של ילד בן שלוש הוא בחיק אמו, אך אין זה כלל בל יעבור" (בג"ץ 672/84 אברבוך נ' אברבוך, פ"ד לט(1) 57, בעמ' 64). דהיינו, כל מקרה לגופו. עוד ובעניין חזקת הגיל הרך והענקת משמורת בלעדית לאם נאמר כי "אבד על חזקת הגיל הרך הכלח וחלף זמנה" – ראה בעניין זה הביקורת המדעית על החזקה ומסמך הסכמה בינלאומי חתום בידי 110 פסיכולוגים המתנגדים לקיומה של החזקה במאמרם של פרופ' אבי שגיא שוורץ ודן שניט, "חזקת הגיל – פרשנות בית המשפט העליון סותרת את טובת הילד", פסיכואקטואליה, יולי 2014, 355.

יחד עם זאת ובטרם אמנה את היתרונות והחסרונות אני מפנה לפסיקתו של סגן הנשיא, כב' השופט אסף זגורי שכותב בפסק דינו, בתיק תמש (נצרת) 19190-07-14 מ.ב. נ' מ.ו., תק-מש 2014(4), 132(19/10/2014) כך: "אחת הרעות החולות במערכת המשפט בכלל ובדיני המשפחה בפרט, הינה ניצול לרעה של מוסד משפטי או שימוש בו כדי להשיג הישגים טקטיים. סוגייה זו מדירה שינה ומצריכה מחשבה רבה הן בקרב המחוקק והן בקרב שופטי המשפחה לאור ריבוי התביעות להסדרי משמורת משותפת והצעת חוק הורים וילדיהם המבקשת לשנות סדרי עולם ולכונן הורות משותפת כברירת מחדל. על בית המשפט וגורמי המקצוע להיות ערים לחשש מפני מניפולציה של האבולוציה של משמורת משותפת. מקום שהמילים "אחריות הורית משותפת" הינם מן השפה אל החוץ ללא כוונה אמיתית ליישם הסדר של הורות משותפת, יעמוד בית המשפט על טובת הילד ויזהר מפני כינון הסדר זה."

דהיינו, היזהרו לכם, אבות ואימהות, מפני עצת אחיתופל. יש מקום לבקש אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת) רק אם המבקש אותה מסוגל לעמוד מאחוריה, שכן ברוב המקרים, המרצע יוצא מן השק מהר, ובית המשפט מבחין מהר כאשר צד העלה טענה רק כעניין טכני – טקטי ותא לא.

היתרונות של משמורת משותפת

הפרידה בין שני ההורים אינה פרידה של ההורים מילדיהם. למעשה, בעוד שבעבר היה נהוג כי האשה זוכה במשמורת בלעדית על ילדיה ואילו האב היה זוכה להסדרי ראייה, כיום יותר ויותר אבות בוחרים להיות הרבה יותר מעורבים בגידול ילדיהם. ניתן לראות הרבה יותר אבות שמעוניינים בימי הורות וזמני שהות כפי שיש לאם.

בימינו הדבר אפשרי באמצעות משמורת משותפת שכשמה כן היא – שני ההורים הינם המשמורנים של ילדיהם. הילדים נמצאים בחיק ההורים זמן שווה או דומה במהלך השבוע. היתרונות לכך נוגעים בעיקר לילדים, אשר זוכים לשהות בחיק אביהם יותר זמן בהשוואה להסדרי הראייה הרגילים שהיו נהוגים פעם. מלבד מהעובדה ששני הוריהם לא גרים יחד, יש לילדים 2 בתי מגורים לכל עניין ודבר.

כאמור, משמורת משותפת יכולה להתקיים גם כשהילדים קטנים, ומתחת לגיל 6, ובלבד ששני ההורים מתאימים להיות הורים משמורנים, ומתגוררים במרחק סביר זה מזה שכן מוסדות החינוך של הילדים קבועים, ורק בתי ההורים משתנים.

משמורת משותפת – החסרונות

על מנת לעמוד בעקרונות המשמורת המשותפת, סדר היום וחייהם של שני ההורים צריכים להיות כרוכים זה בזו. כלומר, עליהם לגור בקרבת מקום ולהיות מתואמים בכל מה שקשור לקביעת הזמן של הילדים עימם. זהו חיסרון משמעותי במיוחד נוכח חוסר היכולת להעתיק מקום מגורים מבלי לפגוע בהסכם זה.

בחלוקת זמנים דומה או זהה בין ההורים, הילדים אינם זוכים ל "קביעות" במקום אחד ומוצאים את עצמם נעים מבית לבית בכל יום או יומיים. משמורת משותפת מאופיינת גם בחיסרון נוסף והוא ההיבט הכלכלי עבור האב. מאחר והילדים שוהים משך זמן שווה (או כמעט שווה) אצל ההורים, היה הגיוני לסבור כי כל אחד ידאג לילדים מתקציבו ללא צורך בהעברת דמי מזונות. אולם, רק במקרים נדירים קבעו בתי המשפט כי האב לא ישלם בכלל מזונות עבור ילדיו הקטינים, במקרה של משמורת משותפת, ובשים לב כי במרבית המקרים דווקא נקבעו דמי מזונות (אומנם מופחתים) שעל האב להעביר לאם, ולכן האב נפגע מכך כלכלית בצורה משמעותית.

היבטים שונים של משמורת משותפת – אחריות הורית משותפת

ללא ספק, המרכיב המרכזי והרגיש ביותר בהליכי גירושין, בין אם הם נפתרים על ידי הסכם או מגיעים לפתחו של בית המשפט, הוא עניין המשמורת על הילדים וזמני השהות והלינה, מה שבעבר היה קרוי "הסדרי ראיה". קביעת המשמורת תשפיע במידה רבה על האופן שבו ייראה עתיד ההורים והילדים בכל הקשור לחיי היומיום כלומר מי יהיה הבית הראשי עבור הילדים, באיזה ימים קבועים ילונו הילדים אצל איזה הורה. בעקרון – מוטלת על ההורה המשמורן האחריות העיקרית (והזכות) לגידול הילדים.

יחד עם זאת, אין בקביעת המשמורת, בידי אחד מההורים, כדי לקבוע כי ההורה האחר לא אחראי ולא חלק מגידול הילדים. להפך – שני ההורים גם יחד, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ממשיכים להיות אחראים על הילדים שלהם מבטן ועד מוות. הם אלו שחייבים להסכים על מוסד חינוכי, אופן החינוך, מקום המגורים של הילדים וכן הלאה. משכך, גם להורה משמורן לא ניתנת הבכורה להחליט, לבדו, איפה ילדו, איפה יגורו ואיזה טיפול רפואי הילדים המשותפים יקבלו.

חשוב עוד לומר, כי בעת האחרונה קיימת מגמה בבתי המשפט להמעיט בחשיבותה של "המשמורת" ולבחון את הדברים בעין של אחריות משותפת ובדגש על הקשר של שני ההורים עם ילדיהם. זאת מתוך הבנה כי קשרים אלו חשובים, חיוניים ומהותיים להתפתחותם ורווחתם של הילדים.

כלומר, לאט לאט רואים כי חלק מפסקי הדין לא קובעים מי מההורים מהווה "משמורן" על הילדים, אלא קובעים את האחריות של כל אחד מהם, או אפילו לעיתים מדלגים וישר קובעים זמני שהות ולינה של הילדים אצל הוריהם, ומבלי להזכיר את המילה "משמורת".

המגמה מושפעת משינויים תרבותיים וחברתיים בעשורים האחרונים, אשר בהם התפקידים הקלאסיים של "אם" ו- "אב" הולכים ומשתנים. כיום במקרים רבים אמהות הינן שותפות מלאות בכל הקשור לפרנסה ולפיתוח קריירה, בעוד האבות נוטלים חלק מלא בגידול הילדים ובילוי הזמן עימם. כמו כן, קיימות משפחות חדשות, של שני אבות, שתי אימהות, לעיתים משפחה מעורבת שהחליטו להביא לעולם ילדים משותפים אך לא לחיות ביחד, אלא כל הורה עם בן/ת זוג אחרת, וכן הלאה. לאור שינויים אלו חלה עלייה משמעותית בכמות הזוגות המבקשים, ובאופן ישיר גם בפסקי הדין המאשרים, משמורת משותפת. במאמר הבא נסקור את נושא המשמורת המשותפת מהיבטיו השונים, נבין את התנאים להתקיימותו, את יתרונותיו וחסרונותיו, ועוד.

קודם כל: משמורת

על מנת להבין את המשמעויות של משמורת משותפת יש לדון תחילה במושג המשמורת. מדובר למעשה במעמד משפטי העונה על סוגיית ההורה האחראי לגידול קבוע ושוטף של הילדים. כל עוד ההורים ניהלו חיים משותפים בבית אחד, הרי ששניהם היו בעלי המשמורת, אולם כאשר התא המשפחתי מתפרק צריך להכריע מי מהשניים יהיה המשמורן ומה יהיו הסדרי הראייה (מה שהיום קרוי – זמני שהות ולינה) – כלומר הימים שבהם ההורה שאינו משמורן ישהה עם הילדים. בדרך כלל מדובר על כל סוף שבוע שני ועוד כמה פעמים באמצע שבוע, בימי חול, כאשר כל מקרה נבחן לגופו.

יש להדגיש כי סוגיית המשמורת איננה נוגעת לאפוטרופסות, שהיא עניין אחר המתייחס לזכות וחובה טבעית של שני ההורים כמי שאחראיים על גידול הילדים עד גיל שמונה עשרה. במילים אחרות, העובדה שאחד ההורים הוגדר כמשמורן אינה פותרת את ההורה השני מזכות וחובת האפוטרופסות, דהיינו לדאוג לצרכים השונים של הילדים כגון חינוך ולימודים, שמירת על נכסיהם, הכשרתם לעבודה וכדומה. כפי שנאמר קודם לכן, ההורה המשמורן אינו יכול להחליט כל החלטה לגבי הילדים העולה בדעתו, בהתאם לתפיסת עולמו ולצרכיו, מבלי לקבל את אישור ההורה השני שגם הוא אפוטרופוס. כך יוצא שאם הורה מעוניין לעבור מקום מגורים שאינו באזור הנוכחי, יהיה עליו לפנות ולבקש את אישור ההורה האחר. ברור כי גם הרשויות השונות מכירות בזכות ובחובה של שני ההורים להחליט על עניינים כגון אלה, ועל כן מבקשים ששני ההורים (הגרושים) יחתמו על טפסי העברה של הילדים למוסד חינוכי חדש-אחר. בהעדר הסכמה, יהיה על ההורה שמעוניין לגרוע את הילד ממוסד חינוכי אחר ולהעבירו לאחר לפנות לבית משפט.

כאמור, משמורת היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בהליכי גירושין, אותה ניתן לפתור באמצעות הסכם או בהכרעה של בית המשפט. לאורך השנים הפסיקה העדיפה בבירור את האימהות כמשמורניות עקב הקו המנחה והוא טובת הילד. בנוסף, הייתה ועדיין קיימת "חזקת הגיל הרך" שבעבר קבעה כי על ילד להיות עם אימו כברירת המחדל. יתר על כן, במדינת ישראל עדיין קיימת חזקת הגיל הרך, כלל משפטי הקובע בחוק, שאם אין הסכמה בין ההורים בסוגיית המשמורת הרי שילדים מתחת לגיל שש שנים יהיו במשמורת של האם, זאת כל עוד אין נסיבות מיוחדות כמו היותה של האם בלתי כשירה, המרדה והסתה של האם את הילדים כנגד האב, וכיוצא בזאת.

חזקת הגיל הרך מתבססת הן על המאפיינים הקלאסיים של התא המשפחתי והן על מחקרים שונים שהעידו על חיוניות הקשר של האם עם ילדיה הרכים בשנים, העולה בחשיבות הקשר של הילדים הרכים עם האב. ואולם, כפי שאמרנו בתחילת המאמר, בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בתפיסה זו, הניכרת למשל בקביעה של משמורת משותפת על ידי בית המשפט גם בילדים שגילם מתחת לשש שנים גם כשאין על כך הסכמה בין ההורים.

מהי משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת?

כאמור, בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בהגדרות התפקידים הקלאסיות בתא המשפחתי, הניכרים בין היתר בכך שאבות מעורבים בצורה משמעותית הרבה יותר בגידול ילדיהם מאשר בעבר. הדבר ניכר גם בהליכי גירושין כאשר יותר ויותר אבות נאבקים על זכותם לזמני שהות וימי הורות באופן השווה לאלו של האמהות. שאיפה זו מתגשמת בימינו דרך משמורת משותפת, האומרת כי המשמורת נתונה למעשה אצל שני ההורים. כלומר, זמני וימי השהייה אצל שניהם דומים למדי (אין חובה שיהיו זהים לחלוטין), אין הגדרה של בית ראשי וקבוע לעומת בית משני, וגם אין תחושה או התנהלות בפועל של "הורה ראשי" ו- "הורה משני". כפי שאמרנו, במידה ששני ההורים מתאימים לשמש בתור משמורנים, ובתיהם מצויים במרחקים סבירים זה מזה, יכולה המשמורת המשותפת להתקיים גם כשהילדים מתחת לגיל שש שנים.

ראוי להרחיב מעט בתיאור היתרונות של משמורת משותפת.

ראשית, בחלוקה השוויונית יש מספר ימים בהם ההורה שוהה עם ילדיו בביתו והוא האחראי עליהם. לכן, בימים אלו הוא חווה את מלוא הסיפוק של הקשר עם הילדים והדאגה לצרכיהם. לעומת זאת, בימים האחרים הוא יודע כי האחריות נמצאת במלואה אצל ההורה השני ולכן הוא בעצמו פנוי לעיסוקיו בכלל מישורי החיים. לדוגמא, יש המנצלים את הימים הפנויים כדי לעבוד שעות נוספות, יש היוצאים לבילויים, יש הבונים את חייהם החדשים וכדומה. הורים רבים מוצאים כי סידור זה הינו נוח ביותר, וזאת כאמור עם חלוקה שווה פחות או יותר של הימים.

עוד יתרון משמעותי קשור אל הילדים. לכל ברור, כי גירושין באשר הם נחווים אצל מרבית הילדים כפגיעה נפשית משמעותית, שכן התא המשפחתי ושלמותו כרוכים באופן עמוק בחיי הנפש. ואולם, במשמורת משותפת הילדים "נהנים" משני בתים עיקריים ושווים, כאשר שני ההורים מתגוררים בסמוך אחד לשני (לעיתים אפילו באותו היישוב והעיר), מתפקדים ומשתפים פעולה בהתאם לעקרונות ההורות המשותפת. על כן, פירוק התא המשפחתי שהוא מאורע טראומתי כמעט תמיד, עשוי להחוות בצורה פחות קשה ואפילו סבירה. לכך מוסיפה העובדה שהילדים אינם מאבדים מהקשר שיש להם עם ההורה שאינו משמורן בצורה משמעותית, כפי שקורה לא פעם במשמורת מלאה, שאז ההורה המשני כמעט ולא מלין את הילדים באמצע שבוע. כלומר, הילדים ממשיכים ליהנות מיחסים מלאים עם שני ההורים, דבר המפחית מתחושת חוסר הביטחון ותורם לרווחתם הנפשית. על כן, ניתן לומר באופן כוללני כי הורות משותפת עדיפה לילדים, וכך נוטים גם לראות זאת בתי המשפט בהתקיים תנאים בסיסיים המאפשרים קביעה זו.

לא הכל ורוד…

יחד עם זאת, יש להבין כי משמורת משותפת מטילה על ההורים מחויבויות מסוימות, שלא תמיד מתקיימות בעת הגדרה של משמורן יחיד. מדובר בעקרונות המאפשרים לקיים דרך חיים וקשר בין ההורים, כגון תיאום מלא ושיתוף פעולה בכל הקשור לקביעת זמני השהייה עם הילדים, וכאמור קרבה בין בתי המגורים במרחק סביר. המשמעות היא שהעתקה של מקום המגורים לאזור מרוחק תפגע בהסכם כזה של משמורת משותפת. בנוסף, אמרנו כי הילדים זוכים לקשר שלם יחסית עם שני ההורים ועם שני בתים ראשיים. מאידך, הם גם נעים לאורך השבוע מביתו של האחד לביתו של השני, כך שאין בית קבוע ומרכזי אחד. יש הגורסים כי תנועה זו אינה החלופה הטובה יותר עבורם.

הניסיון מראה כי יש הורים שאינם מבינים את מלוא המשמעות ובעיקר את ההשלכות היומיומיות והשוטפות הנגזרות מתוך משמורת משותפת. לדוגמא, לאחר הגירושין אנשים רבים מעוניינים לבנות מחדש את חייהם, דבר הכרוך עם הזמן גם בשינוי אופי התעסוקה, מקום התעסוקה, בניית קשרים זוגיים חדשים ושינוי מקום המגורים. ואולם, שינוי מקום המגורים באופן מהותי אינו אפשרי במסגרת משמורת משותפת, שכן שני ההורים צריכים התגורר במרחקים סבירים ממקום הלימודים הקבוע, על מנת לאפשר ביצוע הגיוני של ימי השהייה. במילים אחרות, הדבר יכול להשפיע על פיתוח הקריירה העתידית ואפילו על הקשרים הזוגיים החדשים.

בנוסף, לעיתים אחד ההורים משער כי ביכולתו לעמוד בהתחייבויות הכרוכות ב- "בית ראשי" בעודו מתפקד בימים שלו כהורה יחיד, אולם עם הזמן מתברר כי מדובר במטלה מאתגרת ומורכבת ובניגוד למה שחשב עת לקח על עצמו אחריות כה גדולה ומשמעותית.

הסוגיה הכלכלית במשמורת משותפת

על פניו, כאשר ישנה משמורת משותפת ההורים צריכים להתחלק באופן שווה גם בנטל הכלכלי, מאחר שכל בית הוא בית ראשי וימי השהייה זהים פחות או יותר על כל המשתמע מכך מבחינת הוצאות ועלויות הכרוכות בגידול הילדים. ואולם, במרבית המקרים בית המשפט עדיין יפסוק דמי מזונות ילדים כך שהם יוטלו על האב ולכן ניתן לומר כי הוא יוצא "בהפסד". כלומר, לא רק שעליו לכלכל את ילדיו כמשמורן כשהם אצלו אלא שעליו גם להוסיף דמי מזונות שמהם "נהנית" גרושתו בבית שלה. כל זאת כאמור בערבון מוגבל וכל מקרה לגופו, שכן בשנים האחרונות אנו עדים לגישה המפחיתה בחבות דמי המזונות של אבות במשמורת משותפת (מדובר בהפחתה של מזונות הילדים ולא בביטול מלא) וכן לעיתים גם בביטול וקביעת אפס מזונות לגרושה.

ראוי לציין כי הוצאות החינוך, הרפואה, הביגוד, ההנעלה וכדומה אינם מתחלקים באופן שווה לאורך השנים, מפני שמטבע הדברים לעיתים רוכש האחד יותר והשני פחות, דבר המוביל להגברת החיכוכים ותחושות של קיפוח ותסכול מהצד שהוציא יותר. אכן, במשמורת משותפת קיימות לעיתים נקודות רבות יותר שבהן יכולים להתקיים חיכוכים, דווקא מפני שהדגש הוא על שיתוף פעולה ופחות הפרדה בין הבתים והמחויבויות של ההורים.

ברור שכשעורכים הסכם גירושין ולא ניתן פסק דין על ידי ערכאה שיפוטית שמנחיתה את הדברים מלמעלה, אנחנו עורכי הדין נוהגים לקבוע בהסכם הגירושין הוראות ברורות מי מההורים רוכש עבור הילדים ואיזה פריטים ועל מנת ששני ההורים יוצגו בפני הילדים כ"הורים שרוכשים" להם ציוד. שלא יהיה הורה חלש והורה חזק, הורה שחוסך בהוצאות והורה שמשלם ונותן ברוחב לב.

על כל פנים, הסוגיה הכלכלית מהווה נדבך חשוב ביותר בהליכי הגירושין ובדמי המזונות בפרט. על כן, ראוי להזכיר כי ישנן מגמות חדשות בבתי המשפט לענייני משפחה, המכוונות להפחתה של דמי המזונות של אב במשמורת משותפת.

דמי המזונות נקבעים ככלל בהתאם לרמת ההשתכרות של ההורים, ובוחנים את ההשתכרות של שניהם. בוחנים את צרכי הילדים, ועדיין במשמורת משותפת עד גיל 6 מחייבים את האב לשלם דמי מזונות, אם כי עם הפחתה משמעותית, ברוב המקרים.

ראוי להדגיש כי לא מדובר בכלל מחייב או בתקנה אלא בנוהג הצובר תאוצה וניתן להבין את ההיגיון שמאחוריו שמפחית ואף מבטל את דמי המזונות לאב שנמצא באחריות משותפת עם ההורה השני, והילדים מתחת לגיל 6. הרי, האב מחזיק בית ראשי. הרי ההורה השני מצליח לייצב פרנסה וקריירה באותה הרמה שכן האב נוטל חלק משמעותי בגידול הילדים.

חשוב לומר, כי היום ניתן כבר לראות כמה פסיקות הקובעות כי אם מצבם הכלכלי של שני ההורים דומה, ואם ישנה משמורת משותפת, עשוי אף להינתן פטור מלא מתשלום מזונות הילדים לאב, אף שמדובר בילדים מתחת לגיל 6. כאמור – לילדים מעל גיל 6 יש דין אחר, ושם ניתנת הקלה או פטור מדמי מזונות וזאת לפי הפסיקה שניתנה בבית המשפט העליון ומהווה תקדים מחייב (ראה בע"מ 919/15 שפורסם בשנת 2017).

יצויין, כי למגבה של ביטול או הפחתה במזונות יש לה מתנגדים רבים, אך נראה שהיא תמשיך לצבור תאוצה, ככל שהאבות ימשיכו להוכיח שהם לא רק דורשים משמורת משותפת אלא מקיימים אותה בפועל ועומדים מאחורי ההתחייבות שהם נטלו על עצמם.

מתי יורה בית המשפט על קיומה של משמורת משותפת?

הסדר משמורת משותפת עשוי להיקבע בפסק דין שנותן בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. זאת, אם הונח לפתחו הסכם משמורת משותפת או שהוגשה תביעה – לרוב מצד האב – לבקשת משמורת משותפת. העיקרון העיקרי שמנחה את בית המשפט בהחלטה זו, ובכל הקשור להליכי גירושין, הוא טובת הילדים. במילים אחרות, ייתכן ששני ההורים מסכימים על משמורת משותפת אך בית המשפט אינו מאשר אותה, מפני שמסיבה זו או אחרת היא אינה האופציה הטובה ביותר מבחינת הילדים (לדוגמא, כאשר אין להורים השתכרות מספקת שמאפשרת להחזיק באופן מלא עבור הילדים שני בתים ראשיים, ללא מחסור או ללא מזונות). מאידך, ייתכן שאחד הצדדים מתנגד לקיומה של משמורת משותפת ובכל זאת בית המשפט קובע אותה שכן לדידו זוהי החלופה הטובה ביותר עבור הילדים.

אין זו החלטה פשוטה ואין בית המשפט מתייחס אליה בקלות ראש. השופטים בהחלט מכירים ומבינים את ההשלכות הנגזרות ממנה ויודעים ברוב הפעמים לזהות את ההורים שמעוניינים ב"משמורת משותפת" רק כדי להפחית את גובה המזונות. על כן, בית המשפט בוחן האם שני ההורים מסוגלים לתפקד כהורים במתכונת זו, מבינים את משמעותה ברמה הפרקטית וערוכים אליה מבחינה רגשית. בדומה לכל הליכי המשמורת המגיעים אל הערכאות המשפטיות, ייעזר בית המשפט בתסקירים של אנשי מקצוע ובפקיד/ת הסעד הבוחנים את המסוגלות ההורית. לתסקירים וחוות דעת אלו יש משמעות גדולה מאוד, שכן בית המשפט מתייחס ברצינות אל דעתם של הגורמים המקצועיים האמונים על ההערכות. המלצותיהם אמנם אינן מחייבות את הפסיקה אך במרבית המקרים אנו רואים שהכיוון הקיים בחוות הדעת ובתסקירים הוא גם זה של הפסיקה, לרבות בהחלטות הנוגעות למשמורת משותפת.

מעבר לכך בית המשפט מתייחס לקשת רחבה של היבטים, למשל המגורים של כל אחד מההורים, הבנת המשמעות של מגורים באזור סמוך, פתרונות טכניים ופרקטיים לקיומה של המשמורת המשותפת, מערכת היחסים בין ההורים, יכולת לשתף פעולה בין השניים, סוגי התקשורת שמקיימים ההורים ויכולתה לשמש בסיס למשמורת משותפת, אמון וכבוד הדדי, וכדומה.

משמורת משותפת כטקטיקת לחץ

למרבה הצער, יש המנצלים את אפשרות המשמורת המשותפת על מנת לבצע מהלכים שהם טקטיים מעיקרם ונועדו ללחוץ את הצד השני. זהו גם עיקר הטענות כנגד מסקנותיה של וועדת שניט בהקשר לחזקת הגיל הרך וכנגד פסיקות תקדימיות של בע"מ 919/15 כפי שהבאנו לעיל בנוגע להפחתת ואף לביטול דמי מזונות הילדים. על פי רוב מדובר באבות הסבורים כי "איום" במשמורת משותפת, אשר משמעה פחות ואף ביטול דמי המזונות לילדים, עשויה ללחוץ את האם לביצוע ויתורים בנושאים אחרים, כמו למשל בחלוקת הרכוש. כמו כן, יש המשתמשים בכלי הזה על מנת להלחיץ ולאיים ברמה הרגשית, כלומר לפגוע בקשר ההדוק בין האם לילדיה, ויש הנוקטים בקו זה כתוצאה מקנאה, תסכול, כעס ורצון לנקום. יש אף עורכי דין הממליצים ללקוחותיהם לנקוט בבקשה למשמורת משותפת כצעד טקטי שיביא לשיפור ההישגים בתחומים אחרים בזכות מנוף הלחץ.

על כן, חשוב להדגיש שמלבד ההיבט המוסרי הקלוקל שבהתנהלות זו, היא גם אינה נוטה לעלות יפה בבית המשפט. יש להבין כי השופטים הינם בעלי מקצוע מנוסים בתחום דיני המשפחה, הן כעורכי דין והן כשופטים בדין וכבר עברו לעיניהם עשרות, מאות ואפילו אלפי מקרים של הליכי גירושין. השופטים ואנשי המקצוע המעניקים חוות דעת (אשר יכולים לכלול גם פסיכולוגים, אנשי טיפול וחינוך, עובדים סוציאליים, ועוד), מבינים היטב את האמוציות הכרוכות בהליכי גירושין, את המהלכים שאנשים עלולים לבצע ובכלל – את החומר האנושי הפונה אליהם ומשתתף בדיונים והערכות. על כן, במרבית המקרים יגלה בית המשפט עד מהרה כי מדובר בצעד טקטי בלבד, ולא רק שלא יאשר את המשמורת המשותפת, אלא אף עלול לנטות בהמשך כנגד הצד שנקט בקו הזה בפסיקותיו הבאות.

מעבר לכך, כפי שאמרנו משמורת משותפת היא הדרך העדיפה, אך איננה קלה או פשוטה, ובמידה שהיא אינה מתוכננת ומוסכמת בתום לב – היא הופכת לגרועה וקשה יותר עבור הילדים וההורים כאחד. ראשית, אין כל הבטחה שבית המשפט יבטל או יפחית באופן משמעותי את דמי המזונות, מה שיותיר את האב שאינו באמת מעוניין במשמורת משותפת קרח מכאן ומכאן. שנית, מי שאינו באמת מעוניין להיות משמורן משותף על כל המשתמע מכך, יגלה עד מהרה שהאתגרים והמורכבויות גדולים על מידותיו, הפגיעה בילדיו הולכת ומחריפה, ובסופו של דבר עלול הדיון בסוגיית המשמורת לחזור אל בית המשפט.  

לסיכום:

כל הסדרי המשמורת נקבעים בפסק דין של בית המשפט או בית הדין הרבני, וזאת בעקבות חתימה על הסכם משמורת משותפת או כמענה לתביעה שמוגשת בדרך כלל על ידי האב שמבקש משמורת משותפת. רצוי במקרים אלה להיעזר בשירותיו של עורך מיומן לדיני משפחה על מנת לזכות בהחלטות או הסכם המיטבי ביותר לשני בני הזוג.

עוד ולסיכום אומר, כי אל לאב להתפתות וללכת אחרי עורך דין שחרת על דגלו אג'נדה של "חזקת הגיל הרך" או שהוא מוצג כ"פרו אבות" שכן דווקא עורך דין כזה, מוכר למערכת בית המשפט ככזה (לטוב ולרע), ממחזר את טענותיו ולעיתים גם שוחק את טענותיו על תיקים שכלל אינם מתאימים למשמורת משותפת.

משמורת משותפת – יתרונות וחסרונות
Rate this post