שאלות ותשובות בדיני משפחה

שאלות ותשובות בדיני משפחה

אין ספק, כי תחום דיני המשפחה הוא אחד מהתחומים המעניינים כל אחד, זאת מהסיבה הפשוטה, שהוא נוגע בלב כולנו – המשפחה שלנו, הממון שברשותנו ועוד.

תחום דיני המשפחה הוא תחום עשיר ומרתק הכולל בחובו מגוון רב של נושאים שמצריכים ידע והבנה, שהם לרוב נחלתם של עו"ד משפחה. במאמר שלהלן, נבחן מהו תפקידו של עורך דין משפחה, באילו נושאים הוא עוסק. בנוסף, נשיב לשאלות שכיחות בתחום דיני המשפחה.

מה יש להסדיר במהלך גירושין?

הליך גירושין הוא הליך שבו בני הזוג מסיימים את מערכת היחסים ביניהם. עם זאת, סיומה של מערכת היחסים אינו מסתכם רק בקבלת גט אלא יש נושאים נוספים שאותם בני זוג צריכים להסדיר במהלך ה"פרידה". מדובר בנושאים שהם אבן יסוד בחיי הזוגיות, כמו מזונות עבור ילדים, מי יהיה האחראי לגידול הילדים – משמורת ילדים ואף חלוקת זמני השהות עם הילדים ומה שבעבר היה נהוג לכנות " הסדרי ראייה ".

תביעת הגירושין יכולה להתברר, כשבני הזוג יהודים ונשואים, רק בבית הדין הרבני שיש לו את הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין בישראל.

כמובן שאם מדובר על בני זוג יהודים, שלא נישאו, אלא הקימו בית והביאו ילדים משותפים – אזי במקרה זה תביעתם תתברר בבית משפט לענייני משפחה ולא בכל מקרה הם יידרשו לגט לחומרא (נושא בפני עצמו).

חשוב לדעת, שאפשר עם הגשת תביעת הגירושין לכרוך, דהיינו, להגיש תביעת גירושין שכוללת גם את ענייני המשמורת והמזונות.

עוד חשוב לדעת ש תביעת גירושין אינה עניין של מה בכך, שהרי מדובר בתביעה לכל דבר ועניין. במסגרת הגשתה יש להגיש כתב תביעה, לכלול בו את העובדות הרלוונטיות לגירושין, לשאת בתשלום אגרה ולהמתין לדיון. הליך גירושין יכול בנקל להתפתח להליך הבאת הוכחות, שכן ייתכן והצד השני יסרב להתגרש. במקרה כזה, הצד המבקש להתגרש יצטרך להוכיח את תביעת הגירושין וכפועל יוצא להוכיח את עילות הגירושין העומדות לו (על עילות גירושין נסביר בהמשך). בסיומה של תביעת הגירושין, יקבע בית הדין, האם יש מקום להורות על גירושין באמצעות חיוב או שמא אין חובה שהצד שאינו מסכים להתגרש יתן את הסכמתו.

בני זוג שנישאים צוברים במהלך החיים המשותפים רכוש משותף. לרוב, רכוש זה כולל דירה משותפת (ולעיתים גם דירות), רכב, ציוד יקר-ערך ועוד. כאשר בני הזוג אינם מצליחים להגיע להסדר לחלוקת הרכוש המשותף, יהיה צורך להגיש תביעת רכוש. תביעה מסוג זה עלולה להימשך זמן רב ולעלות כסף רב, שגם כולל שכ"ט לעורך דין גירושין.

בכך לא הסתיים מסענו. במהלך הליך גירושין, על בני הזוג גם להסדיר את חלוקת משמורת הילדים המשותפים. במידה ולבני הזוג אין ילדים משותפים, שאלה זו לא תעלה. במידה ויש להם ילדים משותפים, יהיה עליהם להכריע מי מהם יישא בנטל הגידול השוטף שלהם ומי ייהנה מהסדרי ביקור (זמני שהות). לחלופין, יכולים בני הזוג להסכים על קיומה של משמורת משותפת, כלומר: משמורת, שבה שני בני הזוג אחראים באופן שווה לגידול הילדים (על ענייני משמורת נרחיב בהמשך).

תחנה אחרונה: במהלך הליך הגירושין, האישה זכאית למזונות מבעלה, לטובת גידול ילדיהם המשותפים וגם לטובתה שלה (במקרים שבני הזוג טרם התגרשו באופן סופי ובמקרים שבהם הבעל כלכל ופירנס את האשה). מכאן, שבמהלך הפרידה והליך גירושין יש צורך להגיע גם להסדר בנוגע למזונות הילדים ולעיתים גם בנוגע למזונות האישה או הכתובה. במידה ואין הסכמה בין בני הזוג לגבי נושאים אלו, אזי יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (גם על ענייני מזונות נרחיב בהמשך).

מהו בית הדין הרבני?

עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל הוסדרו דיני המשפחה של הדתות במדינה בחוק שנקרא "דבר המלך במועצתו". חוק זה הקנה לבתי הדין הדתיים של כל דת (יהודים, נוצרים, ומוסלמים), סמכות לדון בענייני גירושין ונישואין. למעשה, חוק זה חל עד היום, בכל הנוגע למוסלמים ונוצרים. באשר ליהודים, לאחר הקמת המדינה, בשנת 1953, חוקק חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התש"ג-1953. חוק זה קובע, כי בענייני נישואין וגירושין תוטל הסמכות הבלעדית והייחודית לדון בנושאים אלו על בתי הדין הרבניים.

כלומר, בישראל אין הפרדה בין דת למדינה, בכל הנוגע לדיני האישות, כך שבני זוג יהודים יכולים להינשא בישראל רק על פי הדין הדתי-אישי שחל עליהם, שהוא הדין שלאורו שופטים בתי הדין הדתיים. הדין זהה גם לגבי דתות אחרות.

נמחיש בדוגמא: יהודי ונוצרייה אינם יכולים להינשא במדינת ישראל (שכן אין מוסד של נישואין אזרחיים, למעט הליך אחד, שיוסבר בהמשך). הדרך היחידה במקרים אלו היא לחיות יחד כידועים בציבור או שאחד מבני הזוג ימיר את דתו לדת של בן הזוג האחר. יתר על כן, גם יהודים מסוימים עשויים להיות פסולי חיתון, מכוח הדין הדתי, למשל: כהן אינו יכול להינשא לאישה גרושה משום שהדין העברי לא מתיר זאת. עד כאן, על המשמעות המהותית של סמכות בית הדין הרבני.

בפן הפורמאלי, תביעות גירושין יכולות להיות מוגשות רק לבית הדין הרבני אשר יש לו סמכות בלעדית לדון בתחום זה. בתי הדין הרבניים מורכבים מבתי דין אזוריים, שמפוזרים בישראל לפי מחוזות. מעל בתי הדין האזוריים ישנו בית הדין הרבני הגדול בירושלים, שהוא למעשה ערכאת הערעור על בתי הדין הרבניים. על החלטות בית הדין הרבני הגדול, אפשר גם לערער לבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק.

בית הדין הרבני האזורי דן בתיקי גירושין, בהרכב של שלושה דיינים. דיינים אלו מתמנים ע"י וועדה מיוחדת, שנקראת "וועדה למינוי דיינים" ובראשותה יושבת שרת המשפטים. יש לציין, כי אמנם לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין בלבד, אך המונח "נישואין וגירושין" כולל גם מזונות, תביעות מדור, תביעות שלום בית ועוד.

החריג היחידי שלאורו יכול בית הדין הרבני "לקנות" סמכות, היא במקרים שבהם הבעל או האישה מגישים תביעת גירושין וכורכים אליה נושאים נוספים.

הווה אומר, שלא פעם בית הדין הרבני ידון גם בנושא הרכוש, המשמרות והמזונות של הילדים, ויש לכך השלכות בתוצאות. חשוב להבין, שבעבר, הגישה השלטת קבעה שרק לבית המשפט יש סמכות לדון במזונות ילדים קטינים, כך שאם הבעל היה תובע את האשה בבית הדין הרבני (שם בחלק מהמקרים פוסקים מזונות נמוכים יותר מאשר בבית המשפט) והאישה היתה ממהרת ומגישה תביעת מזונות בבית משפט או לא מסכימה לדון בנושא מזונות הילדים ברבני – בית הדין הרבני לא היה יכול לדון בתביעה. כיום, ולאור הגישה "המהותית" – בית המשפט לענייני משפחה יעתר לשמוע תביעה עצמאית של קטין, בנושא מזונות ילדים, רק אם יתברר שבית הדין הרבני לא קיים דיון ענייני במזונות הקטינים או אם יתברר שהקטין קופח בהחלטתו של בית הדין הרבני.

לדוגמא: תביעת גירושין שהוגשה כשהיא כרוכה יחד עם תביעת רכוש ומשמורת ילדים. במקרים כאלו, בית הדין אכן "קונה" סמכות לדון בנושאים שבאופן שוטף אין לו סמכות לדון בהם. משכך, יש חשיבות שאם אתם מגישים תביעה לבית הדין הרבני, תעשו זאת לאחר ייעוץ משפטי ולאחר שתחליטו אם לכרוך או לא את יתר הנושאים. נעיר, כי בבית הדין הרבני רשאים בני הזוג להיות מיוצגים ע"י עורכת דין גירושין (ורצוי שהם אכן יעשו כך).

מהי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה?

בישראל ישנן שתי ערכאות שיפוט שעוסקות בתחום דיני המשפחה. מצד אחד, בית הדין הרבני, שהסברנו עליו לעיל. מצד שני, ישנו בית המשפט לענייני משפחה שהוקם בשנת 1995 בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). אפשר לומר בקצרה, כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל נושא משפחתי, למעט נושא אחד: נישואין וגירושין.

חוק בתי המשפט לענייני משפחה קובע, כי סכסוך משפחתי הוא סכסוך שפרץ בין בני משפחה. בני משפחה, לצורך תחולת חוק בתי המשפט לענייני משפחה, מוגדרים כדלקמן: בן או בת זוג, ידועים בציבור, בן זוג לשעבר, ילדים לרבות ילדים מאומצים וכן ילדים חורגים, הורים, נכדים, סבים וסבתות, אחים ואחיות.

יתרה מכך, בין הנושאים המשפחתיים שבהם בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לעסוק, ניתן למנות גיל נישואין, רישום שמות (שינוי שם משפחה או שם פרטי), אימוץ, ענייני ממון בין בני זוג, אלימות בין בני זוג, פונדקאות, ירושה (פרשות לצוואה, התנגדות לצוואה, מינוי מנהל עזבון וכן הלאה), קביעת גיל, סכסוכים עסקיים בין בני משפחה ועוד. בעניין זה חשוב לדעת שחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה חל גם הוא על בני משפחה ועל ידועים בציבור.

מהן עילות גירושין?

כאמור, הדין המסדיר את ענייני הנישואין והגירושין בישראל הוא הדין הדתי-אישי-עברי ועל כן תביעות גירושין מוגשות מכוח הדין הדתי. בשל אותו דין, במסגרת תביעת גירושין, יש חובה להוכיח עילת גירושין אחת לפחות מתוך העילות הקבועות בדין הדתי-עברי. להלן, נציג מספר עילות (לא את כולן):

בגידה:

בגידה, עפ"י הדין הדתי-אישי, היא קיום יחסי-מין של האישה עם גבר אחר. עם זאת, הוכחת בגידה היא עניין מורכב, שכן היא מצריכה שני עדים, שצפו באישה מקיימת יחסי-מין עם גבר אחר. במידה ומוכחת בגידה, אזי האישה אינה זכאית לקבל את כתובתה ועל בעלה "לגרש" אותה ללא כל שיקול דעת. בגידה היא עילת גירושין מוכרת וחמורה ביותר.

בעניין זה אוסיף קוריוז שקרה לי. הגיעה אלי אישה שרצתה להתגרש, ובעלה שכל כך נפגע מכך טען בבית הדין הרבני באמצעות עורך דינו שאשתו בטח מעוניינת להתגרש ממנו כי יש לה מישהו אחר שמחכה לה, גבר אחר מלבדו. כך יצא שמשכתי את הבעל בלשונו, ואחרי שהוא סיפר שאין ספק שאשתו בוגדת בו – חייבתי אותו להתגרש מייד כי עפ"י הדין העברי – אשתו אסורה לו (ולבועלה). כך יצא שהאשה שייצגתי סיימה את ההליך מהר ועורך הדין של הבעל . . . לא ידע את נפשו. לצערי (או שמחתי), מקרים כאלה קורים לא אחת, שכן לקוחות לא תמיד מבררים עם עורך הדין שהם לוקחים לייצגם עד כמה הוא בקיא ומנוסה גם בדין העברי.

מעשה כיעור:

היות ובגידה היא סוגיה שקשה להוכיחה קיים מדרג נמוך יותר שבה האישה עשתה " מעשה כיעור ". משמעותו של מעשה כזה הוא התנהגות לא ראויה מצד האישה. לדוגמא: בילוי בחברת גבר אחר ללא נוכחות בעלה. במקרים כאלו אין צורך בשני עדים ואפשר להיעזר בראיות קלות יותר. בניגוד לבגידה, מעשה כיעור הוא מעשה שהבעל רשאי למחול עליו. בית הדין יכול לאפשר לבני הזוג להמשיך לחיות יחדיו בחיי נישואין לעומת מצב של בגידה שאז הבעל מחויב לגרש את האישה ללא שיקול דעת.

מום:

מום שטבוע אצל בן או בת הזוג אשר מונע מבני הזוג לקיים יחסי מין או מונע מהם להימשך איש לרעותו או כזה שגורם לכך שבן הזוג יאמר שהטעו אותו והוא לא היה נישא אם היה יודע על המחלה-המום. חשוב לומר, שבמידה והמום היה ידוע טרם הנישואין אזי לא תקום עילת גירושין.

עוברת על דת יהודית:

דוגמא לאישה שעוברת על דת יהודית: אישה שמונעת מבעלה לשמור מצוות דתיות. עפ"י הדין הדתי, אישה כזו נקראת "עוברת על דת יהודית" והתנהגותה עשויה להקים עילת גירושין.

אלימות:

אלימות, לא רק על ידי הגבר כלפי האישה, אלא גם להיפך, יכולה להקים עילת גירושין. אלימות פיזית וגם אלימות מילולית שנמשכת זמן רב עשויות לשכנע את בית הדין הרבני כי אין סיבה להמשיך ולשמור על חיי נישואין.

מהו הדין, כאשר מתחתנים במדינה זרה?

בשנים האחרונות, התופעה של נישואין במדינה זרה הפכה לשכיחה מאוד. הסיבה לכך היא שילוב של מספר גורמים.

הגורם הראשון הוא: חוסר רצון של בני זוג רבים להינשא בחתונה דתית בישראל.

הגורם השני הוא: חוסר יכולת להינשא בישראל, במידה ומדובר בבני זוג מעורבים (מבחינה דתית) או בני זוג שקיים קושי בהוכחת יהדותם או בני זוג מאותו מין שאין להם אפשרות להינשא בישראל שכן שום דת מוכרת אינה מכירה בנישואין בין בני זוג חד מיניים – הפתרון לכך, שנוצר עם השנים, באדיבות וגיבוי פסיקת בית המשפט העליון, הוא להינשא במדינה זרה ולאחר מכן להירשם בישראל בתור נשואים במשרד הפנים.

עם זאת, כדי שנישואין במדינה זרה יוכרו בישראל, על הנישואין במדינה הזרה להיות מוכרים באותה מדינה. נניח כי מדובר על נישואין של בני זוג מאותו הדין, לשם כך יש צורך כי הזוג יינשא במדינה שמכירה בנישואין חד מיניים.

לאחר מכן, אפשר לגשת למשרד הפנים עם תעודת נישואין (אם היא לא באנגלית יש לערוך לה תרגום נוטריוני) ולהירשם כזוג נשוי. מבחינת הזכויות והחובות, מדינת ישראל מכירה בנישואין כגון אלו.

עם זאת, בכל הנוגע לנישואין במדינה זרה חשוב לציין שיש פגם "קטן". פגם זה בא לידי ביטוי במקרי גירושין של יהודים. במידה ומדובר בבני זוג יהודים שהיו יכולים להינשא במדינת ישראל, אך מסיבות שלהם הם נישאו בחו"ל, הרי שאם הם יבקשו להתגרש יהיה עליהם להתגרש בישראל באמצעות תביעה לבית הדין הרבני.

במידה ומדובר בבני זוג שלא היו יכולים להינשא בישראל ולכן הם נישאו במדינה זרה (למשל: בני זוג שאינם בני אותה דת) אזי אם הם יבקשו להתגרש בישראל יהיה עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בהליך משפטי הנקרא "התרת נישואין", והם לא יידרשו לפנות לבית הדין הרבני.

מהם ידועים בציבור?

מתכונת נפוצה מאוד כיום לזוגיות, היא חיים משותפים של בני זוג. ידועים בציבור הם בני זוג שחיים יחד ומקיימים משק בית משותף. מבחינה פורמאלית ידועים בציבור זהים לבני זוג נשואים, למעט פרט אחד – הם פשוט אינם נשואים.

בעבר, מתכונת החיים המשותפת הזו הייתה פחות מוכרת, אך כיום, ידועים בציבור זכאים לכל זכות שזכאים לה זוגות נשואים. לדוגמא: ידועים בציבור זכאים לרשת את בן או בת זוגם, להיות מוטבים בחוזה, לקבל הנחות סוציאליות המוענקות לבני זוג נשואים ועוד. להרחבה בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את מאמרנו על ידועים בציבור.

מהו הסכם גירושין?

כפי שהוסבר במאמר, גירושין יכולים להתבצע באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. לעיתים המשמעות היא ניהול הליך משפטי סבוך, ארוך ומורכב, שמערב עו"ד גירושין ולעיתים מערב גם צדדים נוספים, כמו ילדים, מזונות ועוד. עם זאת, את הגירושין אפשר לסיים בצורה קלה יותר – באמצעות חתימה על הסכם גירושין שנערך על ידי בני הזוג. במקרה זה, בני זוג מגיעים להסכמה וחותמים על הסכם גירושין אשר מאושר בית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה.

במסגרת תביעה לאישור הסכם גירושין, אין צורך לקיים הליך הוכחות ולהוכיח עילת גירושין. יש צורך רק להציג הסכם המבטא רצון כנה להתגרש, הסכמה של שני הצדדים. יתרה מכך: הסכם גירושין עשוי לכלול לא רק את סוגיית הגירושין, אלא גם נושאים נוספים שכלולים בהליך הגירושין, כמו הסדרת משמורת, מזונות ועוד. לעיתים, באמצעות קבלת ייעוץ מעורך דין לגירושין, אפשר להגיע להסכם גירושין כולל, שיחסוך הרבה כאבי ראש שמאפיינים הליכי גירושין ולהקל במעט על מורכבותו.
לחצו כאן – לקריאה נוספת על "הסכם גירושין".

מהו הליך גישור?

הליך גישור הוא הליך חלופי להליך המשפטי. בניגוד להליך המשפטי, שתכליתו הכרעה עפ"י דין, הליך גישור הוא הליך "הידברותי". במסגרתו, בני הזוג מנהלים הליך בפני עורך דין לענייני משפחה שהוא גם מגשר. תפקידו של עורך הדין דיני משפחה, הוא לגשר בין בני הזוג באמצעות הידברות.

למגשר אין סמכות להכריע בצדקת הטענות של מי מבני הזוג, ובכלל תפקידו להביא את בני הזוג לידי הסכמה. לגישור יתרונות רבים: הוא יעיל, חסכוני מבחינה כספית ו"ידידותי" יותר, מהליך משפטי. בגישור אין צורך לערוך חקירות משפילות והוא נערך באווירה נעימה. כיום, הליכי גישור במסגרת דיני המשפחה ובפרט בתחום הגירושין, הופכים ליותר ויותר שכיחים ועו"ד גירושים רבים ממליצים על הליך זה.

מהם מזונות ילדים?

הדין הדתי קובע כי על האב לדאוג לכלכלת ילדיו מכוח החובה הסוציאלית המוטלת עליו לשאת בתשלום מזונות ומכוח הדין הדתי. מזונות הם תשלומים קבועים שבהם נושא האב לאחר גירושין, המועברים לאם ואמורים לשמש לגידול הילדים. אב חייב לשלם מזונות לכל ילד גם אם הוא נולד כתוצאה מרומן חולף או אפילו אם האב טוען ל" גניבת זרע ". כלומר, אין אפשרות לקבל פטור ממזונות (למעט חריגים, שלא יורחב עליהם במאמר זה).

יתרה מכך: בעת פרידה, האם יכולה גם להגיש תביעה למזונות זמניים עד לפסיקת מזונות קבועים. נדגיש, כי תביעת מזונות יכולה להיות מוגשת לבית הדין הרבני, אך היא יכולה גם להיות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה. ענייני מזונות נגזרים בהתאם לנסיבות העניין וכל מקרה נבחן לגופו. לכן, חשוב מאוד לקבל ייעוץ מעו"ד לגירושין, בין אם אתם חייבים לשלם מזונות ובין אם אתם זכאים לקבל מזונות. לקריאה נוספת ומורחבת על מזונות ילדים, בעיקר בעידן של משמורת משותפת, בחינת יכולת ההשתכרות והמשכורות בפועל של האמא, האישה, אתם מוזמנים לקרוא את מאמרנו בנושא.

מהם מזונות אישה?

לפי ההלכה היהודית, על הבעל מוטלת חובה לדאוג לצרכיה הכלכליים של אשתו, כלומר, לדאוג למחסורה. כאשר בני הזוג נפרדים, האישה עשויה להיפגע כלכלית, לכן, לפי הדין הדתי, מוטלת על הבעל חובה לשאת במזונות האישה, עד לרגע שבו הנישואין מסתיימים, דהיינו, מתן הגט.

נעיר, כי גם מזונות אישה נגזרים מגובה הכנסת הבעל, אך ישנם חריגים שבהם הבעל עשוי לקבל פטור מחובת מזונות אישה, לדוגמא, במקרה שבו האישה היא זו שגרמה לפירוק הנישואין. נציין, כי הסוגיה של מזונות אישה היא סוגיה מורכבת, שמצריכה ייעוץ ע"י עורך דין גירושים.

מהי תביעת משמורת?

במסגרת הליך גירושין, במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, יש להסדיר את השאלות: היכן ישהו הילדים? מי מבין ההורים יישא בנטל הגידול השוטף שלהם?

מי שנושא בנטל הגידול השוטף של הילדים הוא ההורה המשמורן ומכאן המילה "משמורת". דהיינו, משמורת היא האחריות המוטלת על ההורה, שיהיה אחראי על גידול הילדים.

בכל הנוגע למשמורת, ישנן שתי אופציות: האחת היא "הסדר משמורת". זהו הסדר שמאושר ע"י בית המשפט, שקובע כי הורה אחד נושא במשמורת הקבועה וההורה השני זוכה להסדרי ראייה (זמני שהות).

לדוגמא: פעמיים באמצע שבוע וכל סוף שבוע שני. האופציה השניה, שלדעת עו"ד דיני משפחה מומלצת יותר, היא "משמורת משותפת". המשמעות של משמורת משותפת היא ששני ההורים נושאים בנטל הגידול השוטף של הילדים, לדוגמא, מחצית השבוע אצל האב ומחצית שניה אצל האם. אגב, כאשר ישנה משמורת משותפת, קיימת גם הפחתה בשווי המזונות (נכון לעתה ההפחתה לא משמעותית).

חשוב לציין, כי ענייני משמורת מחייבים אישור של ערכאה משפטית, בין אם מדובר בבית המשפט לענייני משפחה ובין אם מדובר בבית הדין הרבני (כאשר התביעה כורכת גם את ענייני המשמורת).

עוד חשוב לציין, שלא פעם בתי המשפט קובעים זמני שהות ולא קובעים משמורת בכלל, כי זמני השהות הם אלה שקובעים כמה זמן כל הורה ייראה ויגדל את ילדיו ולכן לאט לאט, המונח "משמורת" יעלם מן העולם.

לסיכום:

ענייני המשפחה בישראל הם נושא רחב ומורכב, הכולל נושאים רבים, שמצריכים בקיאות רבה שמצויה ברשותם של עו"ד לענייני משפחה. לכן, במידה ואתם פותחים בהליך משפטי הנוגע לתחום דיני המשפחה, חשוב שתיפנו בהקדם לעורך דין משפחה, שיוכל לסייע, לייעץ וללוות אתכם בהליכים המורכבים בתחום המשפחה.